הרב שמעון אייזנבאך | יום י"ב תשרי ה׳תש״פ 11.10.2019

כשהרבי עמד ופיקד מבימתו על ניסיונות ההצלה לפני 'כל נדרי'

הרבי מפנה את פניו לקיר ואומר תהילים, ההוראות לאנשי ההצלה, וההלוויה • רבה של שכונת השחמון באילת, הרב שמעון אייזנבאך, עם פרק נוסף של זיכרונות - מיוחד למגזין שישי של COL • והשבוע: רגעי הדרמה ב-770, כאשר החסיד הרב  חיים שמריהו גורארי' ז"ל נפטר בסמוך לארון הקודש

כשהרבי עמד ופיקד מבימתו על ניסיונות ההצלה לפני 'כל נדרי'
ברקע: הלווית הרב גוראריה (צילום: לוי פריידין, JEM). בעיגול: כותב השורות

השבוע סיפרה כאן בראיון מיוחד מרת מריישא חסקינד - בתו של החסיד הרב חיים שמריהו גוראריה ז"ל את סיפור הסתלקותו של אביה למרגלות הבימה של הרבי, ברגעים הכי קדושים של ליל יום הכיפורים תשמ"ה, טרם תפילת 'כל נדרי'.

אל מול אלפי אנשים השיב את נשמתו ליוצרו ואל מול פני הקודש עלתה נשמתו בטהרה, כאשר במשך כארבעים דקות מנסים כוחות ההצלה להנשימו ולהשיבו לחיים.

המעמד הזה לא יישכח מאתנו לעולם, עת הרבי עמד ופיקד מבימתו על נסיונות ההצלה.

רציתי רק לתקן פרט מסוים מדברי בתו שאמרה כי "כל אותו הזמן - הרבי עומד ומביט בו ובצוות ה'ההצלה'".

למעשה הרבי כמעט ולא הביט בו כלל כל הזמן אלא פניו היו לקיר המזרח, אם מטעמי נימוס לא להביט בטיפול בחולה, אם בגלל שאמר תהילים ללא הרף. הרבי אמר את התהילים שאומרים לפני 'כל נדרי' והמשיך לומר עוד תהילים, כנראה לרפואת החולה.

בטרם אמשיך, אקדים ואזכיר את הסיפור המוכר ששמענו מהרבי כמה וכמה פעמים על אדמו"ר הזקן, שביום הכיפורים פשט את טליתו והקיטעל והלך לחטוב עצים ולבשל אוכל ליולדת שזנחו אותה בקצה העיירה, בכל האופנים שפקוח נפש מתיר. מסיפור זה לימד הרבי הוראה לכל אחד, עד כמה יש להשתדל ולהתאמץ בעזרה לזולת, ברוחניות ובגשמיות.

בעת עמדנו באותו מעמד רווי-הוד של נסיונות ההחייאה, הרהרתי לעצמי שהנה הסיפור של אדמו"ר הזקן חוזר על עצמו שוב.

לצערנו, קרו מקרים רבים בבית המדרש שאנשים נזקקו לעזרה רפואית ובדרך כלל לאחר שנשמעו זעקות "הצלה-הצלה", היו ממהרים אנשי 'הצלה' לעזרת הנזקק ומיד מפנים אותו החוצה מבית המדרש, לטיפול ראשוני.

לא אשכח איך פעם, באמצע שיחה של הרבי, אותה נשא מבימתו, נשמעו זעקות "הצלה" שהזעיקו את מתנדבי 'הצלה', ואילו הרבי המשיך בשיחתו הקדושה מבלי להפסיק, תוך שהוא בוחן בעיניו את הוצאת החולה, אך בפיו המשיך את השיחה מבלי להפסיק ולו לרגע קט. יתכן ודווקא המשך אמירת דברי א-לוקים חיים יועילו לרפואת הזקוק לטיפול.

ואילו כאן הרי היה מתבקש שיוציאו את הרב גוראריה החוצה, כדי להמשיך את ניסיונות ההחייאה כדי לא לעצור את תפילת 'כל נדרי', שיש לאומרה לפני הלילה כדין כל התרת נדרים הנאמרת ביום דווקא.

אלא שהרבי עצר את הכל ועמד בעצמו לבחון האם נעשה כל מה שרק אפשר כדי להציל.

מיד כשהתמוטט הרב גוראריה על עמדו, נזעקו אנשי 'הצלה', שאבחנו מיד כי מדובר במקרה חמור והזעיקו אמבולנס שתוך דקות הגיע והמוני החסידים פילסו לאנשיו שביל בין האלפים, דרכו הכניסו ל-770 את הציוד הנדרש והחלו בניסיונות החייאה.

כאשר ראו שמאמציהם אינם עולים יפה הזמינו צוות החייאה נוסף אולי משוכלל יותר וגם הם נכנסו ל-770 עם ציוד נוסף והמשיכו במאמצי ההצלה.

בית המדרש היה נראה באותם רגעים כמו שדה קרב, אלונקות נפרשו על הקרקע, זריקות הוזרקו לגופו, ציוד של מכות חשמל הופעל שם, בלוני חמצן הוכנסו ומה לא, כל העת מעסים את ליבו ללא הרף.

הרבי הפנה הצידה את ראשו וסימן לומר דבר לראש הפרמדקים. הלה עלה לבימתו של הרבי והרבי ביקש ממנו לעשות פעולות מסויימות. הוא ירד למטה ועשה את מה שהרבי ייעץ לו לעשות. לאחר כמה דקות שנראו כנצח הוא עלה שוב ואמר לרבי שאפסו הסיכויים. הרבי לא ויתר ואמר לו לא להפסיק ולהמשיך הלאה בפעולות החייאה.

לא שמענו בדיוק את מה שהרבי אמר לו, אבל מתנועות הידיים היה נראה שהרבי מבקש לנסות כל פעולה אפשרית. ושוב ירד למטה ויחד עם אנשיו המשיכו בפעולות החייאה. היה נראה שמי שעומד בראש פעולות ההצלה וההחייאה ומפקד עליהם, הם לא אנשי הרפואה שהגיעו למקום, אלא הרבי בכבודו ובעצמו.

באמצע פעילות ההחייאה הרבי סימן לרופא שייגש לאחיו, הרב זלמן גוראריה, ויבדוק אותו, שכן הוא ישב מטרים בודדים מזירת ההחייאה, כאשר אחיו מוטל לפניו בסכנת חיים.

הרופא נטל ידו את הרב זלמן גוראריה ובדק את הדופק, שברוך ה' היה כראוי.

רק לאחר כארבעים דקות, כאשר ראש הפרמדקים עלה לבימתו של הרבי ופכר את ידיו בייאוש, הרבי אמר לו שלא ייקבעו מוות עד שלא יוציאו אותו החוצה, בגלל הכהנים שנמצאים בבית המדרש.

ואכן, המשיכו בפעילות החייאה תוך כדי שהוציאוהו החוצה, אל בניין הכולל הסמוך.

מספרים, שבתרומותיו לישיבת תומכי תמימים בלוד ביקש מהרב אפרים וולף, שבהלוויתו ישתתפו כל התמימים בישיבה, לאור הידוע שכאשר רבים מלווים את האדם זוהי סגולה שיעבור בקלות את המעברים בעולם העליון.

ואכן, זכה הרב שמריהו גוראריה ללוויה ענקית. למחרת יום הכיפורים, בשעה 12 בצהריים, כאשר בראש המלווים היה הרבי בעצמו.

קברו נכרה בסמוך ממש לאוהל הקדוש.

יהי זכרו ברוך.

הוסף תגובה
5 תגובות
1.
היטבת לתאר הרב אייזנבך את האירוע הנורא.
י"ב תשרי
החזרת אותי בבת אחת לאותם רגעים מרטטים לפני 35 שנה.
2.
אם אפשר בבקשה תמונות מהלוייתו
י"ב תשרי
3.
תודה הרב אייזנבך
י"ב תשרי
גם אני הייתי שם. אני חושב שיש קשר בין חוש הציור לחוש הכתיבה הציורית. תמיד בישיבה נהננו מציורך. היום אני נהנה לראות כיצד אתה מצייר אירוע לפני עשרות שנים כאילו הוא אירע היום.
4.
הערה
י"ג תשרי
ת"ח על כל הכתיבה והזכרונות. במ"ש "כאן הרי היה מתבקש שיוציאו... כדי לא לעצור את תפילת 'כל נדרי', שיש לאומרה לפני הלילה כדין כל התרת נדרים הנאמרת ביום דווקא". הנה ב"התקשרות" הביאו בשם רשימות כ"ק אדמו"ר ש"אין מדקדקים לומר כל-נדרי מבעוד יום".
5.
השלמת הסיפור
י"ג תשרי
שהרבי אמר לו ביחידות כביכול בלי קשר לתוכן היחידות לפני זה, שלמעלה זה (להבדיל) כמו בשדה תעופה, שככל שנכנסים יותר אנשים אז פחות בודקים את האבטחה, וככה זה כביכול למעלה שאם יש בלוויה הרבה אנשים אז המעבר יותר קל. הוא הלך לכל הישיבות בארץ ושילם להם כסף בתנאי שיבואו כל התמימים להלוויה שלו, וכמובן שהסכימו... בסוף הוא זכה שהרבי בעצמו ישתתף בהלוויה שלו ובחודש תשרי, כך שב"ה לא היו חסרים אנשים...
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.