שני תמימים מישראל השוהים בשליחות בוורשה - ישי שרגא ויעקב זסלווסקי - נשלחו על ידי השליח הרב שלום בער סטמבלר לעיר גדנסק, מרחק שלוש שעות נסיעה ברכבת, בכדי להפעיל במקום את תפילות יום הכיפורים.

"זו עיר הנמל החשובה בפולין והעיר השישית בגודלה במדינה", הם מספרים ל-COL. "מבחינה 'יהדותית' העיר שוממת. מעטים מאד היהודים שגרים בה. הבית-כנסת שהשתמר מלפני המלחמה, פעיל בימים הנוראים בלבד, וגם אז רק במאמצים רבים מתאסף מניין.

"לקראת יום כיפור, בקשה הקהילה היהודית מהשליח בוורשה הרב שלום בער סטמבלר, שישלח לגדנסק שני תמימים, מקבוצת הבחורים ששוהים בשליחות בוורשה, כדי להבטיח את קיום המניין. הגענו ואכן בסיעתא דשמיא היה מניין לרוב תפילות היום.

"לקראת תפילת כל נדרי, עמדנו בבית הכנסת וראינו שאין מניין. הזמן חלף, עוד ועוד דקות עברו. חישבנו להתייאש. אבל אז לפתע 'נחתה' קבוצה של משפחה ישראלית שהגיעה למקום. לא תיאמנו איתם מראש, אף אחד לא התכונן - אבל כך ברוך השם היה לנו מניין לכל נדרי".

בשנה שעברה, כך נודע ל-COL, אנטישמי השליך אבן על בית הכנסת - ולכן השנה העמידו שוטרים בפתח הכניסה. כמו כן בשנה שעברה לא היו מניינים לתפילה במהלך היום הקדוש.

•

עם סיום הצום העלה עלי כתב, בשיר מיוחד, אחד מהבחורים שנסעו לגדנסק את תחושותיו מהאווירה בחור הנידח מבחינה יהודית. אל תחמיצו:

'יש טובלים אחר סעודה המפסקת, כדי שיהא סמוך ליום-הכיפורים'.
לא סעודה מפסקת ולא טבילה לאחריה.
יום הכיפורים בגדנסק.

'כל נדרי ואסרי'.
מסלסל החזן בנוסח מוזר. לא מוכר.
יבש.
כמו תפילת מנחה באמצע הקיץ.

•

בילדותי התפללתי בבית הכנסת 'המרכזי' בכפר חב''ד.
עמדתי לצד הרב אשכנזי ע''ה.
עד היום אני יכול לשמוע את ניגונו השוקט. את בכיו חרש.
ו-ה-ע-ם הוא היה מזדעק.

אשרי עין ראתה פרישת כהן ברשם, צועק אנא השם.
ועתה אין לנו לא אשים ולא אשם.

•

הרהרתי לעצמי,
בין לחן מרגיז לספירת המניין, לוודא שעוד שם 'מנין' עליו.

כל שנה אני מגיע,
מצפה למחילה, מבקש להיחתם לשנה טובה.
מה נצטדקה פני לובש צדקה, גְמָלָנוּ טובות וְשִׁלַמְנוּהוּ רעות.

השנה יש לי מה לומר,
מה לומר לרועה ברגע הבודד שאעבור תחת שבטו.
נסעתי.
לא מפאת מסירות, לא מתוך תחושה של 'שליחות',
סתם כי שלחו אותי, סתם כי היה צריך.
אבל נסעתי.
בטוח אני באלה ובזכות שלשת אבות.