השליח בסיביר חווה אתגרים - ואז הוא שמע את הסיפור הבא
שחרית של עוד יום שישי בבית הכנסת בנחל׳ה. כמה פשוט לכאורה אך כמה עונג למי שלא זוכה לחוות זאת כמעט. בנוסף להנאה שבתפילה יש את האחרי התפילה. את השיג ושיח שיש לך בזמן קיפול התפילין עם ההוא העומד בסמוך אליך.
הפעם קבלתי כחברותא לקיפול התפילין את ידידי משכבר הימים ר׳ שמוליק שחר ועם מה שהוא הספיק לספר לי באותן דקות אני חי ומחיה אחרים כבר זמן רב.
הוא סיפר לי שלאחרונה פרסמו תמונות חדשות של הרבי מחודש תשרי של שנת תנש״א והוא מצא שם כמה וכמה תמונות של אביו הרב אלימלך שיחי׳. דברים עליהם שמע רק בסיפורים והנה כעת יש לו תיעוד חי מהם.
הנה, הוא מראה לי, תראה את התמונות האלו מחלוקת הלעקח בערב יום כיפור ובערב הושענא רבה. כך היה תמיד! בכל פעם שאבי עבר בחלוקת הלעקח הרבי היה נותן לו מלא חפניים עוד ועוד חתיכות מעוגת הלעקח.
"התפלאתי מאוד", הוסיף לספר לי שמוליק. "כל העוברים בחלוקה קבלו בדרך כלל מי חתיכה אחת ומי שתיים ודווקא אבא שלי מקבל תמיד מלא חופניים!
"כששאלתי אותו על כך הוא חייך וגילה לי את הסוד. שים לב, הוא אמר, כשאנשים עוברים אצל הרבי בחלוקת הלעקאח כולם מושיטים יד ימין לרבי והרבי שם בה את הלעקאח, אך אני כשהייתי עובר תמיד הושטתי את שתי ידיי יחד צמודות ופתוחות והרבי תמיד מילא לי אותם במלא חופניים לעקאח וברכה!"
•
אני לא יודע אם אעיז תמיד לעשות כך אך בפעם הראשונה שהייתי אצל הרבי אחרי ששמעתי את הסיפור הזה, אחרי שתארתי בפרטות את הברכה לה אנו זקוקים בענייני הבית חב״ד כתבתי לרבי: ״רבי, אני מושיט את שתי ידיי ומבקש מלא חפניים ברכה והצלחה בענייני השליחות!״
את התוצאות זכיתי לראות ב״ה בכמה עניינים במשך הקיץ וכן יתן וכן יוסיף עד בלי די!
אבל יש עוד אופנים איך להסתכל על זה
רבי, אתה מקור כל החיים שלי , אין לי שום דבר משל עצמי, כל מה שיש לי זה ממך , בזכות הקשר שלי עמך...
הרעף עלי עוד ועוד כי ממך הכל ומידך נתנו לך !
ירחמיאל ריגשת !
הרבי היה אומר לרב אלימלך שחר בכל פעם "כי הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ, זאל זיין אויך באייך בהרחבה" (שיהיה גם אצלכם בהרחבה)
בדרך כלל הרבי היה נוהג לחלק 'לעקח' (פרוסת עוגת דבש) בימים שקודם יום הכיפורים. הרבי היה מעניק את פרוסת הלעקעח ומברך את כל אחד ואחד מהעוברים ב'שנה טובה ומתוקה'.
כמו אנשים פרטיים, גם מנהלי מוסדות היו עוברים בפני הרבי ומבקשים 'לעקעח' גם עבור המוסד שלהם, והרבי היה מעניק להם פרוסה נוספת עבור המוסד - כדי לערבבו בתוך עוגה גדולה ממנה יקבלו תלמידי המוסד.
ר' אלימלך שחר הוא מנכ"ל מוסדות חב'"ד ברחובות. הוא התכונן לעבור בפני הרבי ולבקש לעקעח עבור מוסדות חב'"ד ברחובות.
בתגובה, הרבי מילא את ידיו בפרוסות לעקעח! תוך כדי שמברכו שמעתה יהיה ברחובות באופן של הרחבה כלשון הפסוק "כי הרחיב ה לנו ופרינו בארץ"!
ניתן להפיק מכך מסר עצום.
עלינו לבקש מהרבי, ולבקש בגדול. וכשמבקשים באמת וכראוי, זוכים לברכותיו הקדושות של הרבי באופן של עד בלי דיי.
מהי הרבותא הגדולה, שכאשר רבינו כמעט בגיל 90 עומד שעות רבות על רגליו, ואחריך בתור עומדים ממתינים עוד אלפי יהודים, להתייצב לפניו ולגרום לו למלא את שתי ידיך החשובות בחתיכות לעקאח?
וכי נבצר מהרבי להכניס מספיק ברכות בחתיכה אחת של לעקאח שהוא נותן לך?
תארו לעצמכם שכל אחד היה מחליט להתנהג כך, כמה זמן היה צריך הרבי לעמוד עוד ועוד ?
מזל שהוא לא הביא אתו ארגז והעמידו מול הרבי
מותר לנו לפעמים לחשוב גם על אבינו רועינו, ולא רק על עצמינו.