אני אישה ממשפחה חב"דית שורשית המתגוררת במרכז הארץ. יש לי שלושה ילדים נשואים המתגוררים בקהילות חב"דיות. ב"ה יש כבר נכדים, ולפני כשנתיים התכוננתי לתקופה בה הגיעה בתי לגיל השידוכין.

כפי שהייתי רגילה וכפי שחינכו אותי, כמובן פניתי למספר שדכניות. נתתי את השם והפרטים וכמובן חיכיתי לטלפון שיצלצל. התרגלתי כך מהשידוכים של בניי הגדולים. ב"ה ילדינו חסידיים והלכו בתלם, ואין סיבה שבעז"ה משהו לא יילך חלק.
 
לאחר מספר חודשים בהם הגיעו הצעות ממש בודדות, הרגשתי קצת אי נוחות, אולי משהו לא בסדר, אבל לא חשבתי שיש ביכולתי לעשות משהו מעבר לזה. חיכינו עוד קצת ועוד, וככה הזמן חולף ועובר ומפלס הלחץ מתחיל לעלות.

בהשגחה פרטית, בכנס נשים, פגשתי חברה קרובה-רחוקה שלא נפגשנו הרבה זמן, אבל היינו מאוד קרובות ופתוחות האחת עם השניה.

שיתפתי אותה בכל מה שמתרחש לגבי הבת שלנו, ואמרתי שהנושא ממש מתחיל להלחיץ אותי ואת בעלי. מה אנחנו עושים לא נכון. ואז היא אמרה לי את המשפט הבא: "חברתי, אם את רוצה חתן לבת שלך את צריכה להתחיל לעבוד!".

בתחילה לא הבנתי על מה היא מדברת ואז היא הסבירה. "אם את רוצה שלבת שלך יהיה חתן את צריכה לעבוד בזה, לקום בבוקר ולהתקשר, ולברר על הבחור הזה והבחור ההוא, ולהתקשר לשכנה שמעולם לא דיברתם, ולחברה שכבר שנים לא נפגשתם, ולברר פה ולברר שם. להביא את האוכל עד לפה של השדכניות. את צריכה פשוט לקום בבוקר ולעבוד".

הייתי בשוק, לא חשבתי בכלל שזה התהליך שנצטרך לעבור.

אמרתי לעצמי: "את לא בנויה לזה, אין לך את הביטחון העצמי להתחיל עכשיו לרדוף ולהתחנן ולברר", אבל הרגשתי שבשביל הבת שלי אני חייבת. אזרתי את שאריות הבטחון שאין לי, ופשוט נכנסתי לעבודה. בדיוק כמו שחברתי אמרה. 

התחלתי פשוט לחפש לבתי חתן, לברר לשאול, ולהתעניין ושוב להתקשר ולנדנד. זו הייתה תקופה לא קלה, אבל הרגשתי שאני עושה את הכל עבור בתי. וב"ה המאמצים נשאו פרי, בתי כבר נשואה שלושה חודשים באושר, לחתן שאנחנו מאוד מאוד שמחים בו.

אני רק רוצה להעביר את המסר הזה להרבה אמהות שיושבות בבית ומחכות שהשדכניות יתקשרו: "נשים, אתן רוצות חתן לבת שלכן? פשוט תעבדו בשביל זה"...

ומה היא דעתכם? הגיבו באמצעות מערכת התגובות