מצד אחד, קיים כיום שפע עצום של קטעי וידאו ושיחות ומאמרים של הרבי, דברים שבעבר לא היו.

בלחיצת כפתור אפשר לחיות את הרבי, לחוות מחדש התוועדות או רגע מיוחד של נצח מימות האור, וזה מעניק יכולת להצטרף לרוח הזו של ההתמסרות לכל ענייני הרבי, כפי שצריך להיות, שאילולא כל אותם אמצעים לא הייתה אפשרית.

מאידך, באותה מידה, ישנו גם הניסיון הגדול של הדור שלנו, ה'מקיף דקליפה', שמתבטא בעיקר באופנים וויזואליים ושאר אמצעים ודברים שלוקחים את האדם למחוזות שהוא מצד עצמו לא יכול היה להגיע אליהם, ומי כבר מדבר על ילדים שנחשפים לכל זה.

ובעניין הזה אני חושב שאחת המתנות הכי גדולות שארגון 'הפנסאים' נותן לילדים שלי - זה 'מקיף דקדושה'.

הכוונה היא, שכאשר ילד מתיישב מרצונו, כחלק מהחוויה שלו, לצפות בסיפור, בעלילה רוויה במתח ובהומור, שרוויה בעניינים של קודש ובתכנים חשובים, והרבה פעמים - בעניינים שאנו מעוניינים לדבר עליהם עם הילדים, רק שלא מוצאים את ההזדמנות לעשות זאת בפועל, זה משפיע יותר מכל דבר אחר.

כי הילד לא עושה את זה מכפייה, אלא מהכיף ומהחוויה שלו.

זו הדרך שבה מדברים כיום אל הנוער. כאשר אני מגיע ביום חמישי הביתה, והילדות שואלות אותי: 'אבא, הבאת  את הגיליון השבועי של הפנסאים?' - אני יודע שהרוח הטובה הזו היא שנושבת במפרשים שלהם.

כולי תקווה ותפילה לקב"ה שהרוח הזו תמשיך לסחוף אותם רק למקומות הטובים.