איך נתמודד עם האמצעים הוויזואליים שסוחפים ילדים?
מצד אחד, קיים כיום שפע עצום של קטעי וידאו ושיחות ומאמרים של הרבי, דברים שבעבר לא היו.
בלחיצת כפתור אפשר לחיות את הרבי, לחוות מחדש התוועדות או רגע מיוחד של נצח מימות האור, וזה מעניק יכולת להצטרף לרוח הזו של ההתמסרות לכל ענייני הרבי, כפי שצריך להיות, שאילולא כל אותם אמצעים לא הייתה אפשרית.
מאידך, באותה מידה, ישנו גם הניסיון הגדול של הדור שלנו, ה'מקיף דקליפה', שמתבטא בעיקר באופנים וויזואליים ושאר אמצעים ודברים שלוקחים את האדם למחוזות שהוא מצד עצמו לא יכול היה להגיע אליהם, ומי כבר מדבר על ילדים שנחשפים לכל זה.
ובעניין הזה אני חושב שאחת המתנות הכי גדולות שארגון 'הפנסאים' נותן לילדים שלי - זה 'מקיף דקדושה'.
הכוונה היא, שכאשר ילד מתיישב מרצונו, כחלק מהחוויה שלו, לצפות בסיפור, בעלילה רוויה במתח ובהומור, שרוויה בעניינים של קודש ובתכנים חשובים, והרבה פעמים - בעניינים שאנו מעוניינים לדבר עליהם עם הילדים, רק שלא מוצאים את ההזדמנות לעשות זאת בפועל, זה משפיע יותר מכל דבר אחר.
כי הילד לא עושה את זה מכפייה, אלא מהכיף ומהחוויה שלו.
זו הדרך שבה מדברים כיום אל הנוער. כאשר אני מגיע ביום חמישי הביתה, והילדות שואלות אותי: 'אבא, הבאת את הגיליון השבועי של הפנסאים?' - אני יודע שהרוח הטובה הזו היא שנושבת במפרשים שלהם.
כולי תקווה ותפילה לקב"ה שהרוח הזו תמשיך לסחוף אותם רק למקומות הטובים.
אך ראשית דבריו נסובה על ה'צפיה' בתכנים שמנחילים מקיף דקדושה,
ראוי להעלות על הבמה את נושא הגירוי העודף שצפיה במסך (פיקסלים בתנועה) מגרה את העצבים של המוח, והורסת אותם,
כך שאמצעי גירוי פשוטים וחלשים יותר, כמו קריאה בספר, הקשבה לאדם, או חשיבה עצמאית - כבר לא מספיק חזקים כדי לגרות את עצבי החשיבה וההתפתחות במוח,
9
2
זה אמנם מחזיק את הילדים שקטים, אך תרבות הסיפוק המיידי ששולטת כיום, מלווה כל מימד בחיינו, בחינוך ("תוצאות מיידיות", "הפתרון האמיתי") ובכל תחום, והחיים דורשים מנה גדושה של ריכוז החושים והחשיבה, ובטחון של כל אדם בעצמו שהוא מסוגל לחשוב ולהעמיק בתודעתו במציאת ההתנהלות הנכונה בחייו בכל תחום, ולהפסיק לסמוך על המערכת שתטפל בבעיותיו.
ואולי מערכת COL היקרה תעלה דיון בנושא זה,
מ.ס.
9
1
3
1
מאפשרים לכם לקבל
