באישיותו של הרב רלב"ג היתה ניכרת האחדות של שני הסוגים שבולטים אצל רב חסידי: מחד, רבנות ממלכתית ומרשימה שגרמה ליראת כבוד אצל כל הסובבים אותו, (וכפי שכינהו הרבי :"מלך"), ומאידך הוא היה שליח מסור של הרבי ללא יראה וללא פחד מכל מונע ומעכב.

בשעתו, הרב רלב"ג נבחר במכרז ממשלתי כרב ראשי למשרד הבריאות בארץ. משרה שהגה ויזם אז ד"ר יצחק רפאל מהמפד"ל ששימש אז כסגן שר הבריאות. בתפקידו עסק הרב בשאלות הלכה ורפואה, השתתף בצוותי הרופאים ופסק בעניני גיטין וקידושין לחולים כרוניים וכו' וכו'.

בשלב מסויים חל מהפך בממשלה ואת תיק הבריאות קיבל איש מפ"ם דאז ישראל ברזילי אשר מבלי שהכיר את מהות המשרה ואת הרב ביטל את המשרה הרבנית. קמה אז סערה ציבורית גדולה נגד הפיטורין ובראש המוחים היו הרבי וכן נשיא המדינה דאז שז"ר ואף יו"ר הסתדרות הרבנים בארה"ב דאז הרב זאב סגל ועוד. בסופו של דבר הגיע נושא זה לדיון בכנסת והמשרה בוטלה והרב רלב"ג הועבר למשרד הדת כמנהל המחלקה לקשרים עם הגולה.

בשנת תשכ"ז עורר הרבי את חמיו של הרב רלב"ג, הרה"ג הרה"ח ר' עזריאל זליג סלונים ז"ל, שצריך רב לשכונת קרית היובל בירושלים וביקש לדאוג שחתנו - הרב רלב"ג - יקבל את התפקיד. כמובן שהרב רלב"ג קיים את הוראתו של הרבי והגיש את מועמדותו ואכן זכה במכרז.