מכתב מהרבי מליובאוויטש לפסיכיאטר פרופ' שלמה קולצ'אר בעניין בחור מסוים:

רב תודות לכ׳ בעד שימת לבבו לכתוב לי על דבר המצב של ... וחוות דעתו בנוגע להתקדמותו וכו׳.

והנה בימים אלה הי'ה הבחור אצלי, ובימים הבאים בטח נוודע מהמשפחה על דבר תוצאות העצה שייעצתי לו. אבל מחובתי לכתוב לו על כל פנים הטעמים העקריים שסמכתי עליהם בעצתי האמורה.

הבחור הי'ה כאן משך כמה שבועות, ולא הי׳ במסגרת שיהיו אצלו חיים מסודרים באופן טבעי. במילא הי׳ "בעל־בית" מלא על זמנו, ולא נראה שינוי בדבר, כיון שלא הי' מישהו שהבחור ירגיש שצריך לסור למשמעתו והדרכתו.

עוד נקודה בזה, שהי'ה בכרך גדול עם חוגים ושכונות ותנועות שונות ומשונות. שלכן נראה לי שמעמידים את הבחור בפני נסיונות ומצבים שאפילו אם הי'ה ... בחיק משפחתו, אי אפשר לדעת איך היו הענינים מתפתחים אצלו. ובפרט שנצרך ליחס מיוחד וגם השגחה באופן של יעוץ והדרכה.

ולכן היתה עצתי שיחזור לסדר חיים בסביבת משפחתו, או בתוך משפחתו, שזה כשלעצמו יתן לו מסגרת ונטי' למשמעת וסדר חיים. והייתי שבע רצון ביותר שקבל עצתי בלי כל לחץ. ויש לי הרושם שגם הוא הי׳ שבע רצון שמוציאים אותו מחיים של תוהו ובוהו, במדה ידועה, מנקודת סדר ומשמעת.

הנני משתמש בהזדמנות זו לאחל למר הצלחה במקצועו לרפא נפשות הפונים אליו, ותקותי חזקה, ובפרט על פי כתבו בתחלת מכתבו שאשתו אמרה לו שהוא חסידי, אשר ביחד עם ריפוי הנפש מבלבול עצבים וממתח עצבים וכיו"ב, תפעול עצתו והשפעתו לריפוי נפשות במובן העמוק ורחב יותר, על כל פנים כפי שנראה לי; כוונתי בריאות בשטח הדת והאמונה ומסורת אבות של עשיריות בדורות, היא תורתנו הנקראת תורת־חיים, הוראה בחיים, וביחד עם זה גם תורת־אמת, שהיא קובעת אמתיות המצב של נפש איש הישראלי, ובסגנון אדמו"ר הזקן, מחבר ספר התניא ומייסד תורת חסידות חב"ד: "יהודי אינו רוצה וגם אינו יכול להיות נפרד מאלקות".

(מקור: אגרות קודש חל"ב ע' כח-ט)