תמיר איתם ז"ל ילד קטן ותמים נפל אל מותו.
וכלום רועשים וגועשים, כולם אומרים אוי אוי איזה אסון?!?!

וכן, יהיו את החכמים חסרי הרסן והאחריות שיגידו "ילדים זה עם אכזר. אולי אלו החברים שלו שגרמו למותו?"

את השורות הבאות כותב לכם בדמעות ממש, מי שעבר את זה בתור ילד היום בן 41 אבל עדיין זה רודף אותי.

את ההשפלות המכות החרמות אני זוכר עד היום. כל בר מצווה ובר מצווה של ילדי הכיתה כמה פחדתי ללכת, כי ידעתי שאני עומד לחטוף מכות. אני זוכר את התסכול ואת חוסר האונים. אבל יותר מכל אני זוכר את המשפטים שעדיין חרוטים לי בלב. אלה לא צלקות, אלה פצעים פתוחים ומדממים. אלה קולות שאני יכול לשמוע אותם עד היום. אלה תחושות שנמצאות איתי 24/7 .

ולא. אני לא מאשים אף אחד, אבל אני כן זועק. אני זועק בתודה ענקית להקב"ה שאני חי היום. אולי אני יכול להבין אותם. מי שזכה ולא היה במקום הזה, לעולם לא יוכל להבין זאת. לעולם לא יוכל להבין את חוסר האונים כשאתה עומד לבד מול 16 ילדים ולפעמים אף יותר.

תעבור 'השבעה' וזה ישב להם בזיכרון האחורי של המוח. החיים ממשיכים. בית, עבודה, משכנתא טיולים, טיסות, ארוחות משפחתיות או עם חברים. אבל יש כאלה שלא נרדמים בלילה כי הם לא יודעים מה יקרה מחר, והם בסה"כ ילדים, לפעמים עדיין לא עשו בר מצווה.

וכן אני זוכר את הלילות שלא הצלחתי להירדם ואף אחד הבין למה. הם אמרו שאני היפר-אקטיבי (מה שנכון-נכון) אבל את המחשבות שלי מתחת לשמיכה רק אני והקב"ה יודעים.

היום כשאני חושב על אותם ילדים שלקחו את חייהם על אותם ילדים רכים שלא יזכו לחגוג בר מצווה, לא יזכו להתחתן, לא יחוו את חוויות החיים שאנחנו חווים כמובן מאליו, לא יזכו לראות ילדים ובטח לא נכדים. כשאני יושב וחושב על אותם הורים שהילדים שלהם "ישארו צעירים לנצח" - הלב שלי מתמלא כאב.

כי אפשר לשנות את זה, צריך לשנות, וחייבים לשנות את זה.
והרווח?! הרווח שלנו כפול ומכופל כי גם נזכה להציל עוד נשמה אחת בישראל וגם נזכה לנחת הילדים שלנו. החינוך היום הוא חינוך להישגים. החינוך היום הוא חינוך "הראי".

תראה רק את עצמך ואת מה שאתה צריך. ההורים מתפלאים שהילדים גדלים מתחתנים ויש כאלה שמהר מאוד מתרגשים ל"ע. זה גם מגיע מאותו חינוך "תקח הכל בכל מכל כל רק אל תקח אחריות. לא אחריות על המעשים ובטח ובטח לא אחריות על האחר. כי צריך להגיש את מה שאני צריך להגיש, אני צריך להגיש ולא משנה איך או על חשבון מי!!!

בו נתחיל לראות את האחר בואו נחנך את את הילדים שלנו אחרת.
פעם נכנס אלינו לחצר אחד מילדי השכנים. אותו ילד רב עם הבן שלי בהסעה וגם זרק עטיפה של חטיף על הריצפה בחצר.

הבן שלי רצה לגרש את הילד מהחצר. קראתי לבן שלי ואמרתי לו: ,הקב"ה נתן לך כוח זה בשביל לעזור לשני הקב"ה נתן לך ממתק זה בשביל לחלוק עם השני, הקב"ה נתן לך חצר כזאת זה כדי שהשני יכול להנות ממנה. ניסיון העשירות הוא ניסיון קשה כי אם יש לי וזה שלי, מי אמר שיהיה עוד, ולמה לחלוק עם האחר?! וגם "מי שיש לו מנה רוצה מאתיים", אז אף פעם לא מספיק לנו מה שיש לנו.

זה בדיוק הניסיון ואולי זה הניסיון היחיד שיהודי יכול לבחור לעמוד בו. כי "איזה הוא העשר השמח בחלקו". אז תהיה שמח בחלק שנתן לך הקב"ה, את היכולות לחלוק עם השני את מה שיש, כי מה שיש זה רק בזכות הקב"ה ואת הזכות לחלוק רק אתה יכול לממש אם רק תבחר בכך.
בואו נעביר מסר לילדים שלנו שהקב"ה זן ומפרנס לכל. ואם יש לנו איזה שהן יכולות, הן בשביל האחר. אינני יכול לתאר את האושר והנחת שהיה כאשר אחת הבנות שלי בקשה מאשתי עוגיות לילדה שאמא שלה לא אופה.

וכאן מגיע החלק שלכם הורים יקרים. לקח לי הרבה שנים ועבודה לשנות את הכעס הכאב והטראומות ילדות שלי להחלטה לעשות כל מה שביכולתי כדי שילדים אחרים לא יעברו את הגהינום שאני עברתי בילדות. זכיתי לעזור לילדים רבים ובני נוער שעברו מסכת ייסורים כזאת ואולי בזכות שורות אלה נצליח להציל עוד נפש אחת מישראל.

אנא ממכם הורים יקרים הבקשה אליכם אני מבקש בדמעות ממש:

תשאלו את ילדיכם לפחות אחת לשבוע:
א. כמה ילדים יש בכיתה של הילד שלכם?
ב. למי יש הכי פחות חברים בכיתה?!
ג. מתי אפשר שהוא יבוא אליכם שישחק עם הילד שלכם?
ד. את מי הם לא אוהבים בכיתה ולמה?
ה. מי הילד שהכי מציקים לו בכיתה?
ו. מי הילד הכי מצחיק בכיתה?
ז. מי הילד הכי עצוב בכיתה, ולמה?
ח. איך נראה לילד שלכם שאפשר לשמח את הילד העצוב או את זה שמציקים לו?