מכירים את זה שאתם אוכלים אכילה רגשית? זה קורה בדרך כלל כשיש עומס רגשי על הלב, ואז נבקש שוקולד או גלידה או שניהם ביחד, כדי להרגיע משהו פנימי שאנו לא יודעים מהו. אדם אמיץ, חכם ופתוח יידע להביט פנימה ולראות שיש בו בתוכו איזה רעב רגשי עמוק והשוקלד והגלידה אכן עוזרים פלאים, אבל רק לזמן קצר, קצר מאוד.

לא תמיד צריך להילחם בזה, לרוב עצם ההכרה בזה שזה רעב רגשי כבר משפיעה על תחושת השובע הפנימית לטובה. והעיקר, האדם יידע שאחרי שתסתיים הגלידה והשוקולד יש לו עבודה רגשית לעשות.

יש גם רעב נשמתי. הנשמה רעבה למשהו שיזין אותה. יש הרבה דרכים להזין את הנשמה, אחד הקלים שבהם זה אוכל, פשוט אוכל. כשאדם אוכל כדי לעשות משהו חיובי בכוח האכילה, הרי שהוא מצליח לחלץ את הניצוץ האלוקי שטמון במאכל ועמו הוא מזין את נשמתו. הכל בתנאי, כמובן, שהאוכל כשר. אוכל לא כשר אי אפשר לחלץ את הניצוץ האלוקי שמחיה אותו בעזרת אכילה.

כשכבר בוחרים אוכל בשביל הנשמה, עדיף לבחור משהו מן הצומח. על הפסוק המפורסם מפרשת שופטים ״כי האדם עץ השדה״ אומרים חז״ל "מלמד שחייו של אדם אינן אלא מן האילן", שזה תמוה, כי אנו הרי אוכלים גם מן החי ועדיף שיהיה מדיום\מדיום וול, ויש כאלה שאני מכיר באופן אישי שאוכלים בעיקר מן החי.

בחסידות מבואר שהכוונה היא לא לכמה ומאיפה האדם בוחר לאכול, אלא ממה הוא יקבל מזון רוחני איכותי יותר. למדנו ש"לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" – על פי חסידות המשמעות היא שלא הלחם הוא שמחיה אותך, אלא מוצא פי ה'. הניצוץ האלוקי שבלחם, הוא שמחיה אותך. וכיון שהניצוץ האלוקי שבצומח, המוצא פי ה' שמחיה את הצומח, מגיע משורש נעלה יותר מזה אשר מחיה את החי, הרי שהאוכל מן הצומח מזין טוב יותר את הנשמה. וכשחז״ל אמרו שחייו של אדם מן הצומח, באים הם לומר בדיוק את זה, שמן הצומח הוא יקבל הזנה טובה יותר, זהו סופרפוד לנשמה. או בקיצור, תעברו לחסה.

כך או כך, קצת כמו ברעב רגשי, עצם הידיעה וההכרה שאנחנו אוכלים כדי להשביע רעב נשמתי יש בה כדי להעמיד אותנו בקרן אורה, כי אז הרי נתייחס אל כל מה שנכנס לפה כמשהו רוחני עם מטרה ולא סתם עוד משהו תאוותני.

ושיהיה לנו בהצלחה,
שבת שלום,
הרב זלמן וישצקי