מאת: מנחם בן יוסף, COL

הנהג הכי משמח בארץ - עוזב את ההגה: בחודש אלול הוא תוקע באוטובוס בשופר; לפני פסח הוא מוכר חמץ; מחלק חינם בקבוקי מים ומגבונים לנוסעים -  ודמותו הפכה למודל חיקוי לנהגים אחרים.
אבל לא עוד: הנהג החב"די משה דוד כהן מסיר את הידיים מההגה, ועוזב את החברה.

תשאלו למה? בראיון ראשון למרכז התקשורת החב"די -COL לאחר הפרישה, הוא מגולל  את סיפורו המיוחד, ואין 'הפי-הנד'. חוץ ממנו, רבים יחפשו את הנהג שמעלה חיוך על פני הנוסעים. הם ימתינו בתחנה עד בוש. 

נחתם פרק מיוחד.

•

נתחיל מהסוף. מדוע עזבת את העבודה?

"עזבתי את עבודתי באין ברירה.

"מאחר שבהנהלת 'קווים עילית' יצאו בשורה של תקנות חדשות, שגרמו לשכרי להצטמצם באלפי שקלים - עקב הגבלת קבלת שכר במערכת שעת חדשה - וגם 'דחסו' בפחות שעות יותר עבודה בקצב ובצפיפות.

"כך שבאם הייתי מעוניין בכל זאת להישאר ולתפקד גם בעבודה וגם בענייני הבית, הייתי צריך לוותר על אלפי שקלים לחודש. לכן לא נשאר לי ברירה בידי ולהתחיל לחפש 'צינור פרנסה' חדש להתחבר למקור הפרנסה מאתו ית׳, ואני בביטחון גמור שהקב״ה יתן לי וגם ירחיב לי את אופן השילוב בהפצת היהדות ביתר שאת וביתר עוז".


"עניין אלול - זמן לחשבון נפש"

והמסר שלך לחברת קווים?

"לחלק מהנהלת קווים שדיברנו על הנושא, הראתי להם את היום יום שלמדנו בסמיכות לחודש אלול, שעניין חודש אלול הוא זמן לחשבון נפש כמו שרואים בפועל שעושים בעסקים, ואמרתי להם שבאם החסידים שעובדים בקווים עילית ילמדו מהעסק שהם עובדים איך לערוך חשבון נפש, אז דרך החשבון נפש יהיה בהתאם...

"בינתיים מידי יום ביום בזמני הפנוי אני ממשיך את הנחת התפילין בחניון ובעניינים הקשורים להפצת היהדות".

בוא נחזור לדבר על העסק עצמו. כיצד הגעת מעיסוק של סיוע לשליחות בקזחסטאן לנהג בקווים?

"קרוב לשתי עשורים שירתתי את השלוחים בקזחסטאן ועמדתי לימינם בעיקר בכל העניינים הלוגיסטיים שהיו צריכים לסדר בארה"ק. החל ממשלוחים של דברים קטנים כמו אוכל לתינוקות מידי חודש לילדי השלוחים ועד קונטיינרים של מזון ומצות וכל מה שלא היה בזמנו אפשרות להשיג בחבר העמים. הייתי מסדר את כל תהליכי הוויזות לשלוחים ומשפחותיהם, לבחורים או הבחורות שהיו באים לעזור בשליחות וכן לאלו שבאו להשתטח על הציון של רבי לוי יצחק שניאורסון נ"ע, אביו של הרבי.

"בזמנים היותר פנויים הייתי יוצא לגייס עבורם כספים בחו"ל אצל ידידי השלוחים הפזורים בעולם, ובחודשי הקיץ הייתי מנצל מדי פעם לבקר בכל מיני ערים הפזורים בקזחסטאן שאין שם או שאז לא היה עדיין בית חב"ד. הדפסתי שם את ספר התניא והייתי מבקר את חברי הקהילה.



"בשנים האחרונות הצטמצםמה העבודה מאוד, הרבה מוצרים כשרים מיוצרים בחבר העמים ואין מיסים בין מדינות חבר העמים, וכמובן אין צורך בהובלה אווירית, וכל שאר רוב העניינים מסדרים היום דרך האינטרנט ואין צורך להתרוצץ. ומה גם שאין כבר צורך הויזה לכניסה לקזחסטאן לאזרחי ארה"ק, אירופה, ארה"ב וכו'.

"כך שהעבודה הצטמצמה ומצד שני אני התחלתי את עבודתי כשהיו לי רק 2 ילדים, וב"ה היום יש לי בית חב"ד מכובד ומבורך, וכמובן שהצורך להתפרנס הגיע למימדים הרבה יותר גבוהים ממה שהתפרנסתי מעבודתי במסגרת השליחות, ולא היה מן הצדק שאשאר בתפקידי. לכן חיפשתי מקור פרנסה יותר בהרחבה, והכיוון של הסעות ונתינת שירות - ראיתי את עצמי מתאים לזה.

"אבל כאחד שחי שנים מתוך שליחות, גם כשהולך לעבוד עבודה גשמית, מנסה להפוך את עבודתו ככלי לעבודה רוחנית. ולכן, כשלמדתי את המקצוע של נהג הסעות ראיתי בדמיוני כבר אז איך אני לוקח קבוצות של נוסעים או משפחות לטיולים כשיש לי הרבה שעות פנויות ברחבי ארה"ק.

"נהיגה רוחנית" 

הכנתי ציוד דרוש שרכשתי דרך התמימים, של שולחן מתקפל וכו' שמתקפל יפה ונוח ונכנס לתוך אריזה יפה, שעוצבו על ידי צעירי חב"ד בשיתוף פעילי חב"ד, שהתכוננתי להצמיד לרכב שארכוש שאוכל לנצל את ההפסקות האלו למבצע תפילין וכו'.



"כמובן שתוכניות לחוד, אבל הקב"ה מתכנן הרבה יותר טוב ממה שאנחנו יודעים לתכנן... מיד לאחר שקיבלתי את הרשיון הנהיגה להסעות ולתח"צ, מישהו הציע לי להתחיל את החודשים הראשונים / הסטאז' על נהיגה בפועל על אוטובוס מבלי להשקיע שקל ומבלי לקחת סיכונים. קישר אותי עם חברת קווים, ותוך ימים ספורים הייתי כבר בעבודה על ההגה. ואז ראיתי שאפשר להפוך גם נהיגה בתח"צ לנהיגה רוחנית".

מתוך אלפי הסיפורים שהיו לך. שתף את הקוראים ב-2 מהם.

"הראשון: ניגוני הניחו"ח שהתנגנו ברקע של הנסיעות. יום אחד נוסע איתי יהודי מבוגר עם חזות ליטאי וחשוב, כששמע את הניגונים מיד נזכר בילדותו כשהוא היה חלק מילדי המקהלה שניגנו בערבי חב"ד, בילדותו היה תושב בית וגן והזכיר לפרטי פרטים על שמות המנגנים וכו' על ההתרגשות שהם ניגנו באירוע של נשיא המדינה דאז. כשגדל, כבחור הוא למד ב'קול תורה' יחד עם הרב אהרן דב הלפרין ובאותו הזמן למד גם הרב שבתאי סלבטיצקי. לדבריו, חב"ד משכו משם כמה וכמה בחורים לחב"ד, וגם ניסו למשוך אותו, אבל הם לא הצליחו".

כשלושים מכתבי הערכה

"השני: 
היו כמה וכמה פעמים שאנשים פנו אלי כמלאך מושיע או כאיש רוחני שיכול לעזור לרוחם באיזה שהיא צורה. בתמונות מטה, מצורפים 2 פתקים שקיבלתי תוך כדי נסיעות שונות, ועוד פתק של מכתב מרגש שאשה כתבה בנסיעה, שזה בנוסף לכשלושים מכתבי הערכה שהגיעו דרך החברה, שנותן הרגשה לנוסעים שהם מרגישים איזה משהו מיוחד בנהג החב"דניק...




 
האם יש אנשים חרדים שלקחו ממך דוגמא ועשו הסבת מקצוע לנהגי אוטובוס? הם לא חששו מסטיגמות חברתיות?

"אני מרגיש שנתתי רוח חיה הן אצל הנהגים הוותיקים החרדים שעבדו מאילוץ דוחק הפרנסה, אבל לא הרגישו בנוח בעבודתם, וכ"ש לא הסכימו שבפרסומים הם יופיעו. וגם לאלו שמחפשים מקור פרנסה מכובד, אצל הרבה מהם ראו את העבודה הזאת כדוגמא ממני, ככיוון חיובי ונכון וגם מכובד, ואני יכול להצביע על כמה וכמה ממגוון חסידויות שונות, שבשיחות אישיות באו לספר לי על הסוויץ' שעשיתי להם בכיוון המחשבה.

"מה יש יותר מזה, שעיתון חרדי פנימי כמו 'שערים' בביתר עילית, שראה לנכון לסקר את אופן עבודתי בכתבת צבע של 7 עמודים. כפי שידוע לי, שהרבנים וכן בהרבה כוללים העלו בהתפעלות בכל מיני הזדמנויות שיח על הנהג החב"דניק, או בנו של הרב אשר לעמיל, על החיות והשמחה שמכניס אצל הנוסעים".

בית חב"ד על גלגלים

איך היית מגדיר את האוטובוס שלך? 

"הכינוי על האוטובוס הנוסעים נתנו: בית חב"ד או שטיבל על גלגלים. אני מצדי הפנמתי, שאין צורך בעשיה גדולה, אבל בשידור נכון ובמאור פנים ושירות שלא מקובל בעולם, הופך אוטומטי את נותן השירות לרק חב"דניק יכול לעשות כזה דבר, אפילו באם לא רואים את פני הנהג, מספיק האווירה, הרוגע והאכפתיות".


 

'שטיבל' על גלגלים: צפו בר' משה דוד כהן תוקע בשופר בחודש אלול - באוטובוס:
לצפיה בוידאו - לחצו כאן>>

האם קרה לך שנוסעים זעמו עליך? ואיך הגבת?

"לא זוכר שהיה מישהו שכעס עלי אישית. אבל הרבה פעמים אנשים עלו כועסים מאיזה סיבה שרק לא תהיה, אבל תוך דקות אחדות הם הפכו למחייכים ומאושרים מהנסיעה, והרבה מהם אפילו באו לשבח אותי על שהם היו כעוסים או עצובים והם יורדים מאושרים ושמחים. יש משהו יותר מעודד מזה?"...