הרב שמעון אייזנבאך

שנת הלימודים תש"פ הבעל"ט נפתחת ביום ראשון הקרוב בתאריך ראש חודש אלול.

בשנת תשל"ז ביקש הרב חודקוב ממנהל הרשת דאז הרב משה סלונים ע"ה שיבקש מכל מנהלי בתיה"ס של רשת אהלי יוסף יצחק שיהגו רעיון איך לפרסם ולהחדיר את ימי ראש חודש בקרב התלמידים שיחושו שיום זה נבדל מימים אחרים. כל אחד מהמנהלים הגיש את הצעתו.

אבי מורי הרב צבי אייזנבך ע"ה הציע כמה רעיונות והעיקרי שבהם היה שבחדר האוכל (בשנים ההם היו ארוחות צהרים ומטבחים בכל בית ספר) יכסו את השולחנות במפות לבנות כמו בשבת ויו"ט. ומעניין שדוקא הצעתו זו של אבי נתקבלה לרצון אצל הרבי.

במכתב שהגיע אל הרב סלונים (ב' ניסן תשל"ז) כותב לו הרב חודקוב בין היתר: "וכן ת"ח להר"צ שי אייזנבך למכתבו מב' ניסן להרשת בהצעותיו לארגון היום של ר"ח וכו'"

(אגב: מקור הרעיון 'לפרסם ראש חודש' כבר נמצא ברמב"ם שכותב בכמה הלכות שיש לפרסם את ראש חודש. כמו בהלכות תמידין ומוספין פרק ו' הלכה ד' כותב שהאברים שהיו ניתנים בראש המזבח כדי לפרסם שהוא ראש חודש או שם בהלכה ט"ו שכותב שהיו אומרים שירה של ראש חודש כדי לפרסם שהוא ראש חודש עיי"ש).

•

בב' דר"ח אלול תשמ"ג הרבי ירד לומר שיחה לילדי צבאות השם ובשיחה השלישית הרבי דיבר באריכות עם הילדים על האיסור החמור לשקר. שעה ארוכה עמד הרבי ודיבר, כמעט זעק שאסור לשקר והחל לפלפל באריכות על אופני השקר שהיצר מסית אליהם ומנסה להפילם בניגוד לעובדה ש"הנה ה' ניצב עליו". את אריכות הדברים ניתן לקרוא בתורת מנחם מסעיף י"א ואילך. בכתובים לא ניתן לחוש את האוירה המחשמלת שהיתה בעת שהרבי דיבר על הנושא בלהט רב אל הילדים והעמיד אותם על חומרת הדבר.

בכ"א אלול דיבר הרבי שיחה אל ילדי מחנות "גן ישראל" ו"אמונה" ובתוך הדברים אמר הרבי: "כאן המקום לחזור ולהזכיר פעם נוספת אודות ענין חשוב ביותר שלדאבוננו לא מתייחסים אליו מתוך שימת לב הראויה..." ושוב החל הרבי לדבר בלהט על אודות ענין השקר וחומרתו. גם הפעם האריך הרבי וזעק על אי ההקפדה על אמירת שקרים על אף שה' ניצב עליו.

אם בפעם הראשונה שהרבי דיבר בענין היה אולי ניתן לחשוב שמדובר במשהו רעיוני שאינו קשור לדבר מעשי, הרי שבפעם השניה כשהרבי שוב חזר על הדברים ושוב דיבר על כך בלהט הבינו כולם שהרבי מכוון להתנהגות בענין מסויים.

היו כאלו שקישרו זאת לאונאה שרווחה אז בקרב צעירים שמצאו דרך לא כשרה להנות מחשבונות אשראי וחברות ביטוח, אך לא היו לכך סימוכין שאכן הרבי כיוון את דבריו לתופעה זו. כך או כך השיחות הללו שנאמרו לילדי ישראל ולצעירי ישראל עשו רושם רב וחיזקו רבים להקפדה יתירה באי אמירת שקר.

•

באחד מחודשי תשרי שהייתי אצל הרבי ראיתי ב-770 את האברך ליכטנשטיין שלמד עמנו בישיבה קטנה בתורת אמת ירושלים, ובשנים המתקדמות יותר עבר ללמוד בישיבות אחרות המשתייכים לחוגים הירושלמיים.

הוא הגיע בבוקרו של יום לפני תפילת שחרית, ושמחתי לראותו לאחר שנים רבות שלא התראינו. הוא התרגש מאוד לקראת הופעת הרבי לתפילה ועמד ליד הפתח ושאל אותי האם הרבי מכיר אותי? האם הרבי יכול לדעת מיהו כל אחד ואחד מהאורחים המגיע אליו? אמרתי שאין לי ספק שהרבי מכיר כל אחד ואחד. והוא הביע שוב ושוב את ספקותיו באשר לעובדה שהרבי יכיר אותו. הוא טען שקשה לילוד אשה להכיר אלפי אנשים אם הם מבקרים אצלו אחת לכמה שנים.

הרבי נכנס לתפילה והוא עמד בשביל כמו כולם והרבי חלף על פני העומדים עד הגיעו למקומו במזרח הזאל. לאחר התפילה שוב החלה לנקר במוחו האם הרבי מכירו אם לאו תוך שהוא משתף אותי במחשבה זו הטורדת אותו ללא הרף.

התפילה הסתיימה והרבי שב ממקומו אל השביל כשהוא מעודד את השירה בידו. כל כמה פסיעות הרבי הניף את ידו לעבר הקהל לעידוד השיר, והנה כשהגיע הרבי לידינו הרבי כמעט נעמד ופנה מעט אל מול אותו ליכטנשטיין והניף לו את היד בסיבוב מלא, כאילו אמר לו: "מזהה אותך". ליכטנשטיין נאלם דום והאדים כולו.

מרגע זה ואילך סרו ממנו כל מחשבותיו והוא מספר לכולם בהתרגשות יתירה איך שהרבי מכיר אותו היטב...

•

החסיד הנודע הרה"ג רבי דוב בער ליווי ע"ה מלבד היותו חסיד וחייל בצבאו של הרבי היה מאוד מיודד עם בית הרב מאז ומקדם בעיקר בגלל שליחויות רבות שהוטלו אליו הן בארה"ב והן ברוסיה הסובייטית.

הוא היה נוהג לנסוע לרוסיה עם מצלמה ומסרטה, והיה מסריט את החסידים ברוסיה, בעלי התשובה הטריים באומרו להם שהרבי יצפה בהם והם יכולים לבקש ולשאול ככל העולה על רוחם. הם היו מדברים אל הרבי דרך העדשה והרבי היה צופה בהם ואומר לו מה לענות להם.

כשהיה חוזר מרוסיה הוא היה שואל במזכירות מתי הוא יכול לבוא לבית הרבי בפריזדנט להראות לרבי ולרבנית את הסרט. בדרך כלל היה ממתין כמה ימים עד שהרבי היה מוצא מועד מתאים לכך.

פעם סיפר שאחד המתקרבים ברוסיה שאל את הרבי בסרט שיש לו שאלות מאוד גורליות והוא אינו יודע כיצד להכריע משום שאין לו אפשרות לשאול את הרבי ומה יעשה? הרבי אמר להרב ליווי שיאמר לו שבכל פעם שתתעורר אצלו שאלה שינגן את הניגון ארבע בבות ואז תעלה במוחו התשובה הנכונה.

באחת השנים כשחזר מרוסיה הודיע במזכירות כי יש לו סרט להראות לרבי. המזכיר הרב קליין אמר לו שיבוא ביום מסויים בשעת ליל מאוחרת לבית הרבי בפרזידנט להראות הסרט. הוא הגיע והרבי צפה מתחילתו ועד סופו ולבסוף ביקש לראות את הסרט מחדש.

כששאלו את הרבי ליווי כיצד הרבי הגיב למראה הסרט הוא ענה: "דער רבי האט געכליפעט ווי אקליין קינד". [= הרבי התייפח כמו ילד קטן].

•

זכיתי להתוועד עם הרב בער'ל ליווי פעמים רבות בחייו, וזאת בזכות הקירבה המשפחתית של רעייתי לבית וינפלד למשפחת הרה"ג רבי דן יואל ליווי, שם הנני מתאכסן בנסעי אל הקודש בביתם הפתוח, בניצוחה של רעייתו הרבנית מלכה שיינדל ליווי שתליט"א.

רעייתו של הרב בער'ל ליווי הרבנית תמר ליווי שתבדל לחיים טובים וארוכים היתה מאוד מיודדת עם הרבנית ע"ה והיתה מבקרת אצלה לעתים תכופות בבית בפרזידנט.

והנה בשנות המ"מים קרה שהרבנית ע"ה הגיעה בערב שבת לספריה הצמודה ל-770 וכיון שהיתה נוהגת ב"כל כבודה בת מלך פנימה" היתה משתדלת שאיש לא יראה אותה ולא יבחין בה. פעם עמדו כמה תמימים סמוך לספריה וכאשר יצאה מהמכונית היא צעדה במהירות ונפלה ושברה את רגלה. (מאז הזהירו את התמימים לבל יעמדו ליד הספריה בימי שישי).

באותה עת שברה גם הרבנית תלמה ליווי את רגלה ונזקקה למנוחה ארוכה עד לאיחוי השבר. באחד הימים ראה הרבי את הרב בער'ל ליווי ושאל אותו: "איך זה שאצל רעייתך השבר התאחה כל כך מהר ואילו אצלנו האיחוי אורך זמן רב?