יהודי ייקה שמע את הרב בבית הכנסת בשבת פרשת ראה מזכיר את הפסוק "עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה", והקשיב קשב רב. הרב הביא את הדו שיח הנפלא בין ר' יוחנן ובין אחיינו הינוקא, בנם של אחותו ושל חברו ובר הפלוגתא המפורסם שלו 'ריש לקיש'.
רבי יוחנן אמר לאחיין ״פסוק לי פסוקך״.

ציטט האחיין את הפסוק ״עשר תעשר״ ושאל את הדוד, מה פשר הביטוי הזה עשר תעשר?
״עשר בשביל שתתעשר״ ענה רבי יוחנן. כלומר, מי שמקפיד על מעשר, מובטח לו שיתעשר.
הינוקא לא ויתר (ותראו את היופי של הגמרא, שנותנת לגיטימציה לאחיין הינוקא להתווכח עם הדוד הגדול רבי יוחנן): ״מנא לך״? מנין לך, שאכן מי שיעשר יתעשר?
ענה לו רבי יוחנן ״זיל נסי״. לך ונסה את זה, תן מעשר ובחן את הקב"ה.
שוב לא ויתר האחיין ושאל: וכי מותר לנסות את הקב"ה?

ענה לו רבי יוחנן: אתה צודק, בדרך כלל אין לנסות את הקב"ה, אבל בכל הקשור למצוות המעשר מותר. והביא את הפסוק מהנביא מלאכי שם מאשר הקב"ה ואומר ׳בחנוני נא בזאת׳: "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ... ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די".

ובכן, אמר הרב בדרשת השבת שלו, מי שיביא צדקה לבית הכנסת הקב"ה מבטיח לו עשירות והוא יקבל בחזרה לפחות פי עשרה ממה שנתן.

במוצאי שבת, בעוד עומד הרב ומטפטף טיפות יין לכיסו למזל וברכה, נקש היהודי על הדלת ובידו מעטפה ובתוכה אלף דולר. כשסיים הרב לספור באידיש את הכסף, אמר היהודי לרב: אמרת הבוקר שאקבל פי עשרה? ובכן, אני מצפה לקבל עשרת אלפים דולר בחזרה. נבהל הרב ואמר: תשמע, תראה, התכוונתי ש.. אבל היהודי כבר היה בחוץ שמח וטוב לב.
במשך שלשה שבועות רדף היהודי את הרב: הבטחת לי פי עשרה. אמרת שהקב"ה מבטיח עשירות. איפה הכסף? שלשה שבועות, כל אימת שהיה הרב המסכן רואה את היהודי ברחוב היה מיד עובד למדרכה השנייה או מסתובב ומסתתר עד יעבור הזועם.

יום אחד רץ היהודי אחרי הרב. הרב ניסה לברוח, אבל הוא השיג אותו ואמר: כבוד הרב, אנא שמע, הקב"ה החזיר לי. עשיתי היום עסקה והרווחתי פי עשרה. רציתי לומר לך שצדקת. וואס זאל איך זאגן, המשיך היהודי באידיש, ביי דער אויברשטער א ווארט איז טאקע א ווארט, אבער פונקטליך איז ער נישט – אצל הקב"ה מילה זו מילה אבל הוא פחות עומד בזמנים...

את הסיפור הכל כך יהודי הזה שמעתי מחברי ר׳ בני בן-עמי ז"ל שנפטר בפתאומיות בימים אלו לפני שנתיים. כשלבני הייתה אפשרות הוא נתן צדקה מעבר למה שמקובל. הוא נתן בלב שלם ושמח, ובעיקר בלב שהיה רחב כרוחבם של כתפיו. החיוך הרחב והצחוק הטוב שלו עומדים נגד עיני כל אימת שאני נזכר בו. יש לי תחושה שהוא מספר את הסיפור הזה גם בגן עדן.

אנחנו לא אמורים לעשות מצוות בשביל לקבל שכר, אבל גם אם כך נעשה, עדיין ההבטחה של הקב"ה עומדת בעינה. הנה כך כתב הרבי פעם על הנושא: ולמרות שאת המצוות בכלל, כולל מצוות צדקה, אין לעשות לשם קבלת שכר, כי אם משום שהקב"ה, בורא ואדון העולם, ציווה כן. מכל מקום הרי הבטיח הקב"ה שיהיה "עשר -תעשר (תתעשר)", בין בגשמיות ובין ברוחניות.
ומי שלא בטוח, אומר לו רבי יוחנן: ׳זיל נסי׳ – לך נסה את זה.

שבת שלום,
הרב זלמן וישצקי