שתי משמעויות ב"הוד"

למידת ה"הוד" משמעות כפולה: גם "הודאה" נתינת תודה וגם "הוד והדר" יופי.

באוזני השומע מתפרשת אמירת תודה כחלק ממידת חסד: בדרך-כלל אדם טוב-לב יודע להכיר תודה, אך לא זו האמת: הכוח והעוצמה לתת תודה לזולת מקורה בקו השמאל, מדת הגבורה!

בדרך-כלל אין הודאה אמיתית, כי להודות באמת למי שגמל עמנו טובה, זה לא דבר פעוט וסתמי, תודה אמיתית משמעותה הודאה כנה בעובדה שהזולת טוב ונעלה ממני (במה שנעזרתי בו) ואני מודה לו מקרב לבי על מעשיו; רק אדם גבור בעל עוצמת נפש יכול להכיר בדבר ולהסכים לו.

שתי משמעויות לאמירה "הצלחתי בעזרת ה'"

דוגמא לדבר ההודאה וההכרה שהכל מאת ה':

שני אנשים המספרים על מעשיהם הצלחותיהם האחד אומר: "הייתי לי הצלחה עצומה, אני ממש גאון, אבל כמובן הכל בעזרת ה'" והשני אומר "איזה השגחה פרטית היתה לי, הקב"ה עזר לי והצלחתי" שניהם מאמינים ומודים לה', אך אצל הראשון ההודאה היא בבחינת "מקיף" ואינה ממלוא לבו שהרי בסתר לבו הוא בטחו שיש לו חלק בהצלחות, אבל אצל השני ההודאה היא מכל לבו ופנימיותו הוא יודע ומאמין שכל מה שעשה והצליח הכל רק מאת ה'.

זו ספירת ההוד בשלימות היכולת להכיר במעשה של הזולת: התבוננות נכוחה וישירה במצב, קריאה נכונה של המפה בעינים פקוחות המוליכה את האדם להכרה אמיתית שהכל מאת ה', וזה מביא ומוליך אותו להודות באמת לה'.

לכן הוד היא גם מידת היופי וההדר, יופי של ענווה וצניעות, תמימות ועדינות.

הוד היא "גבורה יפה", כי הגבורה לכשעצמה (ההסתגרות) עלולה להתפרש כגאווה והתנשות, לכן היא חסרה חן והדר אבל כשהגבורה באה בלבוש של הוד, שהאדם שומר מרחק מנקודה של צניעות וענווה זה מעניק לה חן והדר.

מקורות: הושאים מבוארים ומפורטים בספרי "השבת בקבלה ובחסידות", סוף חלק א,
במאמר המסביר את מאמר הזוהר המפורסם "פתח אליהו".

תגובות והערות-הארות יתקבלו בשמחה, למייל: [email protected]

גוט שבת!