ב"ה. י"א מנחם-אב תשע"ט

ט"ו באב – כולם "באים בחשבון"

יצאנו מתשעה באב שעדיין לא נהפך לשמחה, ופנינו אל חמשה-עשר באב, היום שבו מתאחדים כל סוגי היהודים, על פי המבואר בשיחותיו הנפלאות של הרבי על מהותו של היום, ובהתאחדות זו זוכים להגיע ל"לעתיד לבוא" – זה ה' קוינו לו. "עיין שם".

להוריד את זה קצת ל'כסף קטן' לפי מיעוט שכלי הקט:

מקובל עדיין בתוכנו שהתוועדות טובה היא כזאת ש"יורדים" בה על מישהו. אכן, מי שלא ראה התוועדות שבה הצליח המשפיע "אריינשמייסן יענעם ווי עס דארף צו זיין" [= להצליף בזולת כהלכה] לא ראה התוועדות מימיו... אמנם, כאשר מדובר ב'ירידה' בקטע האישי – רוב המשפיעים עושים באהבה ומתוך מטרה לתקן את הדברים, ואזי גם המושפע מרגיש זאת, וכל הענין הוא לתועלת.

אך יש סוג אחר שחביב על חלק מהמשפיעים דימינו, והוא – ה'ירידה' על "פוילישערס", אך לא כאשר הם נוכחים; אדרבה – חשוב שהם לא יהיו נוכחים, כדי שניתן יהיה לחדד את ההבדלים שבינינו ובינם כראוי, בשיחת עומק "אמיצה" ונטולת-כפפות.

אז אין הבדלים? ברור שישנם הבדלים! אין צורך לטפח גאוות-יחידה? ברור שיש צורך! אך השאלה היא, האם כיום, כאשר מושקעים כל-כך הרבה כוחות בהשפעת אור החסידות על חסידים מחוגים אחרים, יש עוד מקום להתוועדויות מהסגנון הזה, ובמיוחד כאשר הדברים מביאים ליחס לועג של השומעים אל חסידי פוילין, דבר שאינו ראוי מצד עצמו בכל הזמנים.

בהתוועדות כזו, אם השומעים יפנימו את ההבדלים הנשגבים – לא בטוח; בטוח הוא שיהיה מכך נזק להפצת המעיינות ולעבודה של הרבי!

ולכאורה יהיה מכך גם נזק לשומעים עצמם. כי כל התוועדות שעוסקת בהמעטת ערכו של מישהו אחר כי "אנחנו טובים יותר" – גורמת להפסד רוחני אצל השומע, שמרגיש מצויין עם עצמו, גם כאשר הוא נדרש לתקן דברים בסיסיים ביותר. הרי זה עתה שמע שהעיקר הוא שהוא נולד חבדני"ק.

מדוע ברור כל-כך לכל המשפיעים שלא מדברים נגד יהודים שאינם שומרי תומ"צ בהתוועדות?! והרי ישנם "אי-אלו" הבדלים בינינו ובינם, כאלה שחשוב עד קריטי שאנ"ש דידן ידעו ויפנימו. אך כאן התשובה ברורה: זה יזיק להפצת היהדות! הרי המסר של חב"ד הוא אהבת ישראל לכל יהודי, ואיך ניתן לדבר נגד ולפעול בעד?!

אז מומלץ להעתיק את אותו משפט גם לאחינו היהודים מהסוג הנזכר לעיל: הרי המסר של חב"ד הוא אהבת ישראל לכל יהודי, ואיך ניתן לדבר נגד ולפעול בעד...

אלישיב הכהן קפלון