הרב אלי וולף

ב'שבת חזון' תשל"ה, הרבי פתח את ההתוועדות בכך שניגון ללא מילים הוא נעלה יותר מניגון עם מילים. ניגון הוא השתפכות הנפש.

מילים - הן מגבילות, הן מדודות, ואילו הניגון, הוא ביטוי פנימי של הנפש, הנעלית מהגבלה של מילים.

אבל - המשיך הרבי - תכליתו של כל דבר מרומם, הוא שיירד אל "כלי" בסדר מסודר.

הרבי ציין כמה דוגמאות לכך: הקבלת-עול הכללית הנעלית של ראש השנה, צריכה לבוא בכלי המעשה כל השנה כולה. הביטול הכללי של "נעשה", צריך לרדת ולבוא לידי "נשמע".

לכן - אמר הרבי - גם ניגון נעלה ומרומם, צריך לרדת למילים. ניגון נעלה של ג' תנועות, של ג' אבות החסידות - צריך לבוא גם במילים.

לכן - הורה הרבי - ינגנו בימים אלו ניגון זה עם המילים "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה"...

אחרי שניגנו את הניגון ג' תנועות עם המילים "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה" - אמר הרבי שהניגון צריך להיות גם בתנועה של שמחה, אלו ימים שאנו מקווים ש"יהפכו ימים אלו לששון ולשמחה" -

לכן, הרבי ביקש שינגנו את המילים אלו - בניגון של שמחת תורה.

ניגנו את ניגון ה'הקפות' של רבי לוי יצחק, אביו של הרבי, עם המילים הללו.

מצו"ב צילום של סיום השיחה הראשונה ואת זו שאחריה.

א' גוט'ן שבת חזון