שניאור זלמן ברגר

פטירת מזכיר הרבי הרב שלום מענדל סימפסאן ע"ה, הזכירה לי מיד את הראיון המיוחד שערכתי לפני 13 שנים, עם האחים סימפסאן, הרב שלום מענדל והרב לייבל סימפסאן, ומי שהכיר את שניהם ידע כי הם כמו כל בני משפחתם, לא אוהבים להתראיין ובודאי לא לספר על משפחתם באופן אישי, אך השניים ניאותו להשתלב בהכנת הספר "חסיד נאמן" אודות אביהם הרב אלי' ייאכיל סימפסאן, ולחשוף פרטים מיוחדים מאישיותו הייחודית של מי שהסתופף בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש כחמש עשרה שנה, כיהן כ'חוזר' של אדמו"ר הרש"ב וגבאי אדמו"ר הריי"צ.

הרב אלי' ייאכיל סימפסאן, המוכר היטב כאחד מאלו שישבו בקביעות מאחורי הרבי בהתוועדויות, זכה במשך כעשור לכהן כגבאי אדמו"ר הריי"צ ולמעשה, היה אחראי על התור ל'יחידות', ומכיון שבאותה תקופה, בגין מצב בריאותו של אדמו"ר הריי"צ, היה הרב סימפסאן שוהה בקודש פנימה, במהלך ה'יחידות', ומסייע להבין את דברי אדמו"ר הריי"צ. וכך שמע את כל הנאמר בין הרבי לחסידים ב'יחידות', אך מעולם לא סיפר מאומה, ממה שראה ושמע.

בראיון שערכתי עם האחים סימפסאן, אמר לי הרב שלום מענדל: בשנת תשי"א, אמר לי הרבי: "אביך היה בעל סוד, תהיה גם אתה בעל סוד". ואכן כל מי שהכירו מקרוב, ידע כי ר' שלום מענדל ידען גדול בלימוד ובדברי ימי החסידות, ובודאי ראה הרבה מאוד בקודש פנימה, ובמסגרת התפקיד שהטיל עליו הרבי – למיין את אגרות הרבי כדי להחליט מה ואיך יפורסם בסדרת האגרות קודש – קרא הרבה מאוד חומר חשאי ורגיש, אך כל הסודות נותרו אצלו פנימה.

כמה אופייני לסימפסאנים, כאשר באתי אליהם כדי לשמוע על אביהם, היה מונח על השולחן פתק קטן ובו נקודות חשובות לתזכורת, והשניים השתדלו להיצמד לרשימה הקצרה ולא נסחפו בזכרונות ותיאורים, והנה שביבים מדברים שאמר המזכיר הרב שלום מענדל אודות אביו הרב אלי' ייאכיל סימפסאן בראיון הנזכר ובשיחות נוספות שערכתי עמו באותה תקופה:

אבא הרב אליהו ייאכיל סימפסאן, מידי שבת התפלל באריכות רבה, אחר כך סעודת שבת קצרה, ובתום הסעודה היה נח על כסא, ולידו כוס תה, ומחזיק ביכל חסידות [ספר חסידות בכתב יד], וכך במשך חצי שעה הכין מאמר לומר בעל פה, בשעת רעוא דרעוין. פעם העזתי ונכנסתי לחדרו בעת שהתפלל, פניו היו אדומות. הוא התפלל בשקט, לא ניגן בקול. ואילו בליל ראש השנה, התפלל בבית כנסת לאחר שכולם הלכו ואז היו בכיות נוראות, היינו ילדים והתרשמנו מאוד.

הבכיות היו גם למחרת ביום ראש השנה וגם ביום הכיפורים. בבית הכנסת שלנו התפלל החסיד החשוב הרב יצחק דובער אושפאל והוא אמר: "אני מקנא בבכיות של הרב סימפסאן בליל ראש השנה".

בכל יום כיפור לפני 'יזכור', היה נושא דרשה בבית הכנסת שלנו [בו כיהן כרב], ודיבר בלהט רב על החשיבות לשמור שבת. אלו היו דרשות יוצאות דופן, וזו היתה הזדמנות נדירה, לראותו צועק מכל הלב.

כידוע אבא היה מכניס את החסידים ל'יחידות' אצל אדמו"ר הריי"צ וכל השנים ידעו כי אבא מחליט מי יכנס ומתי, והיו על כך תלונות, אמרו שאבא אדם קשה... אבל האמת אחרת לחלוטין – אבא הכין פתק ובו רשימת המעוניינים להיכנס ליחידות, ואת הפתק הגיש לאדמו"ר הריי"צ והוא אשר החליט מי ומתי יכנס.

אבא היה עורך נסיעות ברחבי ארצות הברית, כדי לגייס כספים ל'מעמד', ולא קיבל מאומה על נסיעות אלו וזאת על פי בקשתו, בתואנה – שמכיון שלא נותן מספיק כסף ל'מעמד' אז הוצאות הנסיעה הן חלק מה'מעמד' שלו.

ר' שלמהלה קרליבך, הזמר הידוע, במהלך צעדיו הראשונים בחסידות חב"ד, התארח אצל הוריי.

בתמונות בהן נראה הרבי מסדר קידושין, רואים הרבה את אבא, ואכן אבא השתדל להגיע לכל חופה של חסידי חב"ד, כי אז הקהל היה קטן, והיה חשוב לו מצד אהבת ישראל, להגיע לכל חופה. וכאשר לא יכל להגיע לחתונה, נהג לשלוח מתנה.