יעקבסון מזוהה עם יוזמי ומובילי העידן החדש בעיתונות היידית, שהחל עם הקמת מדינת ישראל. הוא נחשב כמי שהעדיף את מדורי החדשות בעיתונות היידית על פני פירסום רומנים בהמשכים וזכרונות מהמולדת הישנה - תכנים שאיפיינו את עיתוני היידיש בצפון אמריקה במשך שנים רבות.

בקהיליית העיתונאים היידים בניו יורק הוערך יעקבסון כמי שהעמיד את העניין הישראלי במרכז הווייתם של קוראי היידיש.

המדור "על אנשים, דברים ואירועים", שפירסם עד לאחרונה, הוציא לו מוניטין מיוחדים בקרב הקוראים. המדור כלל סיפורים אנושיים, רשמים מאירועים חריגים וראיונות עם אנשים שפגש באופן אקראי ומצא עניין בסיפורם.

יעקבסון נולד במוסקווה. ב-1953 היגר לארה"ב והתחיל לעבוד בעיתונים מקומיים כמו "ניו יורק הראלד טריביון". שנים רבות היה עורך החדשות ביומון היידי הנפוץ "טאג מארגן זשורנאל".

בתחילת שנות ה-60 הצטרף ל"ידיעות אחרונות" ככתב בניו יורק במקומו של הסופר אלי ויזל, שפרש אז מפעילותו העיתונאית. ככתב "ידיעות אחרונות" התפרסם בזמנו בסדרת כתבות על ביקורו במצרים - ביקור ראשון של עיתונאי יהודי במצרים תחת שלטון נאצר.

לאחר סגירת ה"מארגן זשורנאל" הקים יעקבסון ב-1972 את השבועון "אלגעמיינער זשורנאל", שמופיע מאז מדי שבוע.

על פי הגירסה הרווחת בקרב זקני חסידי לובביץ' בניו יורק, היה זה הרב המנוח שבחר לעיתון את שמו. אבל כאשר יעקבסון ביקש מהרב שם שירמז על הזדהות עם חצר לובביץ' השיב הרב: "אין זה מתפקידה של חסידות לובביץ' לעודד קריאת עתון".

יעקבסון נמנה עם חסידיו ומקורביו של הרבי מלובביץ' ונחשב למי שמבטא במאמרים הראשיים של העיתון את השקפותיו של הרב בנושאים פוליטיים שנוגעים לישראל. כך למשל, הוביל העיתון את מאבקו של הרב בסוגיית מיהו יהודי ונגד גיור שלא כהלכה. העיתון גם ביטא את הקו הימני של חצר לובביץ' נגד התפייסות עם הפלשתינאים וגינה כל ויתור טריטוריאלי.

לעומת זאת, כעורך ראשי, גילה יעקבסון פתיחות להשקפות שונות, גם כאלה שהיו מנוגדות לאמונתו ולדעותיו. הוא הקפיד על חופש הביטוי ופתח את עמודי העיתון לכותבים שביטאו עמדות פוליטיות של מחנה השמאל.

שנים אחדות הופיע מדי שבוע ב"אלגעמיינער זשורנאל" טור קבוע מאת נתן ילין מור, מי שהיה ממפקדי הלח"י ובעל דעות קוטביות לאלה של רוב קוראי העתון.

לפי מנהג חסידות לובביץ' לא נושאים הספדים על נפטר. ואולם בהלוויה שלשום נשא הסופר וחתן פרס נובל לשלום, אלי ויזל, הספד קצר. ויזל אמר שיעקבסון היה אדם של ערכים "אבל אנשים לא ידעו ולא העריכו את עומקם של הערכים ונאמנותו של גרשון להם". "בשנות היכרותי עמו לא שמעתי את גרשון מדבר רעה על אדם או הולך רכיל", אמר ויזל. "ולומר זאת על עיתונאי זה הרבה", הוסיף. יעקבסון השאיר אחריו אשה, שלושה בנים ושתי בנות.