הרב דוד זקליקובסקי, ארכיון ליובאוויטש

היצרן הרוסי הידוע של שמן וסוכר, זליק פרסיץ, היה צאצא של שושלת רבנים. אף שלא היה מלומד בעצמו, הוא ייסד ישיבות רבות והיה לו כבוד רב לתלמידי חכמים, ובמיוחד לאדמו"ר חב"ד ליובאוויטש החמישי, כ"ק האדמו"ר שלום דובער שניאורסון, הרש"ב נ"ע.

בכל פעם שהרבי ביקר במוסקבה, מר פרציץ דאג לקרוא אליו במעונו. פעם אחת, כששמע שהרבי היה בפגישה בביתו של רב אחר, הוא הלך לשם והמתין לסיום הפגישה כדי שיוכל לקבל את הכבוד לקחת את הרבי הביתה בעגלתו.

מר פרסיץ לא היה חסיד חב"ד. לעומת זאת, השיחות הפרטיות הארוכות שהיו לו עם הרבי נבדלו במידה ניכרת מאלה שהיו לרבי עם חסידיו האחרים. לעיתים השיחות התלהטו כאשר מר פרסיץ לא 'הסכים' עם הרבי או החליט שלא למלא אחר עצתו-הדרכתו. עם זאת, היה לו קשר קרוב עם הרבי.

זה קרה פעם, כשהרבי שהה במוסקבה באותה עת שמר פרסיץ ערך חגיגת בר מצווה לבנו. מאות אנשים הוזמנו לחגיגה הגדולה, שם התערבבו אנשי העסקים המובחרים של העיר עם רבנים חשובים וראשי ישיבות.

הארוחה הוגשה על פי כל חוקי הכשרות המחמירים, והרבי, שישב במקום של כבוד ליד השולחן הראשי, נראה היה כמשתתף בארוחה. אולם החסיד ר' שניאור כהן, שהשתתף באירוע, צפה מן הצד ברבי והבחין במשהו יוצא דופן. "הרבי 'אכל' כביכול את המנה, אך לא הביא את הבשר לשפתיו", אמר לימים לבנו.

הוא תיאר כיצד הרבי חתך את הבשר לחתיכות והעביר את הנתחים על צלחתו כאילו הוא אוכל. ואז היה לוקח חתיכת לחם ואוכל אותו. "הבשר שהוא מעולם לא אכל." היה ברור למר כהן שהרבי לא אוכל את הבשר מכיוון שהוא לא ידע מי שחט אותו, משימה שהוא יפקיד רק ליהודי חסיד ירא שמים, שעליו הוא סומך.

ר' שניאור כהן הסביר לבנו כי הרבי ביצע 'פנטומימה' של האכילה כדי לא להביך את המארח. ואכן, בהמשך, התפאר העשיר בכך שהרבי עצמו השתתף בארוחה.