״למה אתה נראה מותש ככה?״ שאל אותי תייר הולנדי במפגש אקראי בתחנת דלק. היה זה סוף היום ואני הייתי אחרי ירידה מהר גבוה עם הילדים. ״הלכנו כעת שלש שעות תוך ירידה מההר״, עניתי גאה בהישגיי, ״לכן אני כל כך עייף. ואתה? למה אתה ככה מותח רגליים?״ שאלתי בלי לפספס את המבט המעט מופתע שלו מהעייפות שלי. ״אנחנו הלכנו היום שבע שעות בהרים״, ענה, ״הברכיים שלי גמורות״.

די חדשה היא עבורנו החוויה של ההליכה הארוכה. למרות שנים רבות של מגורים בשוויץ, בדרך כלל מצאנו קיצורי דרך להגיע ממקום למקום וגם זאת עשינו לרוב בעזרת גלגלים כאלה ואחרים. השנה החלטנו לנסות את מה שכולם עושים, שוכרים דירה או בית בהרים ויוצאים כל יום להליכות בין הרים ובין סלעים. היה בהחלט מרתק ומעניין, למדנו הרבה על עצמנו ובכלל, וזו הסיבה ששלש שעות ההליכה היו לי מקור לגאווה למרות ההתשה. אבל הנה מסתבר שיש לנו עוד דרך לעשות.

אנו עומדים לקרוא בתורה בשבת על 42 המסעות של בני ישראל במדבר. שונים באופן קיצוני היו המסעות זה מזה. באחד אמרו: ״כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע״ וקיבלו את התורה. ובאחר, התלוננו על משה באמרם: ״לו מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה, לו מתנו״. כך או כך, כל אחד מ42 המסעות הללו היה חלק חשוב במסע העם לקראת היותו עם ה׳, שנבחר להביא את קדושת התורה והמצוות לעולם.

הבעל שם טוב אף הוסיף ואמר שכמו בני ישראל במדבר, גם כל אדם עובר בימי חייו 42 מסעות שיחד יוצרים את מסע חייו.

בהיותי במסע הקטן והמשפחתי הזה בהרים חשבתי שלפעמים המיקרו מלמד על המאקרו, כך שמבט על מסע אחד בן שלש שעות, אבא, אמא וכמה ילדים בהרים יכול ללמד על מסע של חיים.

בתחילת הדרך כשרק יורדים מהרכבל במרומי ההר כולם שמחים ומחייכים. הנוף מרהיב, האוויר קריר וצח וכולם עדיין עירניים, רעננים, שבעים ורוויים. שעה לתוך הדרך עדיין נחמד ועליז לכולם, ואמא מוציאה פירות חתוכים להוסיף טעם לחוויה.

שעה וחצי לתוך ההליכה מתחילות להגיע פה ושם תלונות. לזה נמאס, ההוא קשה לו וזאת כואבות לה הרגליים. אז אמא מושיבה את כולם ומוציאה קופסאות עם פירות חתוכים, כי זה בטוח עוזר לכאבי פרקים.

שעתיים וחצי לתוך ההליכה, לקראת הסוף, לאט לאט משתנה האוירה. זה דואג לקטנה המתלוננת ומספר לה סיפור, כדי להסיח מעט את דעתה. ההוא נותן לאחיו הקטן יד ויוזם תחרות, שתזריק לו מרץ להמשיך עד לקו הסיום. ואמא, היא מוציאה פירות חתוכים, הסוכר של הפרי נותן כוחות.
הגענו לקו הסיום עייפים, מותשים ושמחים. אחרי הכל, שלש שעות הלכנו.

אבל רק אז קלטנו שקו הסיום אין בו דבר מעניין, הדרך היא שמעניינת. המסע הוא שמלמד. כי הילד שקודם התלונן, לפתע חדל כשראה שאחיו הקטן יכול להיעזר בו והוא עשה זאת בהצלחה לאורך המסע אבל לא עוד בקו הסיום. וזה שהיה לו קשה, שכח מהכל כשהקטנה צריכה תשומת לב וסיפור שיסיח דעת וגם הוא חדל כשהגיע קו הסיום. ואפילו לאמא נגמרו פירות הפלא החתוכים בקו הסיום.


"המסע הוא שמלמד". הרב וישצקי עם בנו, השבוע בהרים

כפי שאמר הבעל שם טוב, כולנו עוברים מסעות כאלה ואחרים בחיינו, מהם מאתגרים יותר ומהם עוד יותר. אני הקטן חושב שלפעמים אם נבחן את המסע עצמו ולא רק את קו הסיום נוכל ללמוד על עצמנו הרבה, אולי אף על מטרת המסע ואז גם אל קו הסיום נגיע ביתר קלות.

מנסיון.

שבת שלום,
הרב זלמן וישצקי