אהרן רבינוביץ' (אהרן בן ציפה), לפני שעלה לישראל, גר בסמרקנד. ר' אהרן ישב הרבה שנים במחנות בסיביר. על גבורתו כותב בספרו "הרופא במחנה" ד"ר קאופמן.

די לומר שביום כיפור הוא לבש במקום קיטל את טלית הקטן שלו שהיה קרוע וספוג בדם...

בביתו של ר' אהרן לא היה שלחן. את תפקיד השלחן מילאה מזוודה. בזה הוא רצה להגיד לכולם (וגם לעצמו) שמשפחת רבינוביץ' אינה מתכוונת להשאר בסמרקנד ומוכנה לעלות בכל רגע לארץ ישראל.

לפני מלחמת ששת הימים ר' אהרן קיבל רשות לצאת. כל הקהילה שמחה עבור המשפחה הזאת. באותה תקופה אפשר היה לצאת לישראל עם מטען, כלומר קונטיינר.
מכל העיר קיבצו סכום מכובד של כסף כדי לקנות מטען. באחד הערבים לפני יציאתו,ר' אהרן קרא לגרשון דב בער שיף וסיפר שבבית החולים המקומי נפטר יהודי וקברו אותו בבית קברות מוסלמי.

בלי לחשוב הרבה גרשון בער החליט לפעול, והם הגיעו לידי הסכם עם נהג של משאית. נסעו למקום, מצאו את הקבר, חפרו אותו, הניחו על המשאית והביאו לבית הקברות שבסמרקנד. שם חפרו וקברו את הגופה. ואת כל זה עשה אדם שחיכה שנים לרשות לצאת, ואם היה נתפס, היה משלם על כך מחיר כבד מאוד. במילה אחת – חסיד של הרבי.

הקהילה נאלצה פעם נוספת לאסוף כספים כדי לקנות מטען למשפחת רבינוביץ'. כאשר משפחת רבינוביץ' הגיעה לארץ, היא קיבלה דירה בשיכון רבנים. עוד ר' אהרן נודע בכך שהוא פעל והצליח לפתוח בית כנסת בתחנה המרכזית בירושלים.

על הידידות של האחים שלי עם אהרן רבינוביץ':
כאשר ר' אהרן עמד לעלות ארצה, הגיעו לתחנת הרכבת להיפרד ממנו שני אנשים. אחד מהם היה אחי אריה לייב שיף. היה זה זמן מה לפני מועד יציאת הרכבת. ר' אהרן יחד עם המלווים נכנס למזנון שבתחנת הרכבת. הזמינו בירה והתיישבו ליד השלחן.

ר' אהרן, שהלך לעיתים קרובות לק.ג.ב. בשל דרישתו להתיר לו לצאת לארץ ישראל, במבטו החודר ומתוך רמזים של חוקרי הק.ג.ב. לגבי הסוכנים שלהם, וכן מתוך נסיון של אסיר מחנות ותיק, קבע בוודאות מי הוא 'מויסר' בקהילה היהודית. ר' אהרן אמר לאחי את שמות האנשים שיש להיזהר מהם.

לאחר מכן ר' אהרן וחבריו, במזנון של תחנת הרכבת, שאלו איך ניתן לדעת את האמת על החיים בישראל? באותה תקופה סובבו כל מיני שמועות, ואף סיפורים של משפחות שחזרו לברה"מ.

ר' אהרן הצטלם יחד עם משפחתו לפני הנסיעה, והבטיח לשלוח צילום מישראל שבו הוא עומד באותה זווית צילום. אחי שמר את התצלומים האלה, שבהם רואים, ללא כל מילים, איך חיים בארץ ישראל.

בצלאל שיף