מאת: הרב יוחנן בוטמן, שליח חב"ד בחדרה

***

רבי זושא היה נוהג לומר: "כשאגיע לבית דין של מעלה אחרי 120 שנה לא ישאלו אותי מדוע לא הייתי כמו אברהם אבינו או משה רבינו, אלא מדוע לא הייתי כמו זושא??"

*

השבוע במסיבת הסיום בתלמוד תורה בי"ס חב"ד בחדרה, עלו תלמידים לקבל אות הצטיינות ופרס בגין סיום מסכת, הנהגה טובה ו'מבצעים' פעילות בקהילה.

ראינו אותם לא רק על הבמה אלא מככבים גם במצגת מהממת שצולמה מרחפן והופקה על ידי יוסף יצחק זולדן בוגר המחזור הראשון שלנו. אכן מגיע להם בראבו על השקעה רציפה במהלך השנה החולפת.

אבל, הכול ניתן בדגש על רף אישי. כלומר כל תלמיד קיבל משימות שעליו לבצע, להתאמץ ולהעפיל הכי גבוה, לאן שהוא אישית אכן מסוגל לעמול ולהגיע.

*

פינחס מקבל את הכותרת בפרשת השבוע, על מסירות הנפש שלו בהריגת נשיא שבט שחטא עם כזבי בת צור נשיא מדין שהפקירה עצמה. בכך הוא מנע כעס גדול, והביא לשלום ושלווה.

התגמול שקיבל ל'אות הצטיינות' היה לא פחות מאשר "ברית כהונת עולם" לדורות, "לו ולזרעו אחריו".

למה דווקא פינחס? ומדוע גדולים ממנו לא פעלו כמוהו? אלא "כדי שיבוא פינחס ויטול את הכהונה". זהו הרף האישי שלו שעליו להשיג, אף אחד אחר לא, כדי שדווקא הוא יבוא על תגמולו שציפה אך ורק לו.

נכון אתה חלק מהקולקטיב של עם ישראל, אבל גם לך יש רף אישי מאתגר, אותו רק אתה מסוגל לבצע. אתה מול אלוקים.