יאיר ויינשטוק

חצי יובל שנים חלפו מאז אותו יום ראשון בו פשטה בעולם היהודי כולו הידיעה הנוראה מכל: הרבי מליובאוויטש עלה בסערה השמימה.

במשך השנים שעברו מאז התפרסמו סיפורים ברבבות ושמא במאות אלפים. הרבי מליובאוויטש נחשב כאחד האנשים המשפיעים ביותר בכל הדור האחרון. האיש שהזריח את אור היהדות בכל פינה בגלובוס. השלוחים שלו נמצאים בכל פינה בעולם ומקרבים נפשות ליהדות עד לאין מספר.

במסגרת מדור זה אני מבקש להפנות אלומת אור לעבר נושא אחד שלובש צורה של מסך ובו המראות המוכרים של הרבי מדבר והוא משודר בכל מקום, מנתב"ג ועד מירון. מארה"ב ועד מצרים, מיפן ועד בנגלדש. בכל אתר שהוא בעולם, הרבי חי וקיים ונושא את דבריו בעוז ותעצומות. יעקב אבינו לא מת. מה זרעו בחיים אף הוא בחיים. וכאן, תודות להקלטת והנצחת ההתוועדויות, ומספר בלתי מוגבל של התוועדויות מצולמות - הרבי עצמו ממשיך לדבר ושפתותיו דובבות כבחייו חיותו.

במשך 43 שנות נשיאותו, היה הרבי יושב ומתוועד עם חסידיו שעות ארוכות ביותר. מדי שבת מברכים, שבת שלפני תאריך חסידי, כל יומא דפגרא. ובשנים האחרונות, אף מדי שבת בשבתו.
במשך ההתוועדות הרבי היה אומר שיחות רבות, חלק מהשיחות היו ביאורים על הפרשה, זוהר, פרקי אבות, בחידושי אביו וקודמיו בנשיאות. חלק רב היה מוקדש לפלפולים ברמב"ם ובגמרא. במהלך ההתוועדות הרבי היה אומר מאמר חסידות, המאמר היה נאמר במנגינה מיוחדת ובעיניים עצומות כשכל הקהל עומד על מקומו. בין שיחה לשיחה הקהל היה מנגן ניגון, ואומר "לחיים" לרבי, כשהרבי היה עונה לחיים לקהל. לעיתים היו אנשים עולים לשוחח עם הרבי בזמן הניגונים ולעיתים הרבי היה מחלק אז משקה וכדומה לקהל.

כאשר נושאים ציבוריים עמדו על הפרק, כמו "מיהו יהודי", שלמות הארץ או שלמות התורה, הרבי היה מדבר עליהם בהרחבה בעת ההתוועדות.

מתוך התוועדויות אלו יצאה סדרת "ליקוטי שיחות" (39 כרכים). סדרת המאמרים (עשרות כרכים). רישום דברי התוועדויות הרבי בצורה מלאה יוצא בסדרת "תורת מנחם", כאשר עד עתה יצאו לאור 95 כרכים, ובעתיד ייצאו עוד כ-60 כרכים!!

בדרך כלל ההתוועדות הייתה מוקדשת לתורה והנהגה בלבד, אך מספר פעמים התרחש דבר מדהים בעת ההתוועדות והמעמד שהונצח בגלוי הכיל בתוכו גם התרחשות ניסית - מופתים גלויים.

הורה או הוא-רע

שנתיים בלבד אחר עלותו של הרבי לכס ההנהגה, היה זה בפורים תשי"ג. רצינות ודביקות מיוחדת נראתה על פניו ואז פתח הרבי וסיפר:

"בתקופת המהפכה ברוסיה לאחר מפלתו של הקיסר, הורה כ"ק אדמו"ר רבי שלום בער (מוהרש"ב) נ"ע לחסידים להשתתף בבחירות שנערכו במדינה. לאור הוראתו הגיע למקום שבו התקיימו הבחירות גם אחד החסידים שהיה מופשט לגמרי מהוויות העולם, ולא ידע כלל מה מתרחש במדינה – שהרי צריך הוא לקיים את ההוראה של הרבי. לאחר טבילה במקווה וחגירת אבנט, כראוי לקיום הוראה של הרבי. לאחר שעשה מה שצריך לעשות בשביל הבחירות, כפי שהורו לו חבריו – ראה אנשים עומדים ומכריזים קריאת ניצחון "הו-רה" (קריאת התלהבות). עמד גם הוא והכריז: "הוא-רע, הוא-רע, הוא-רע"... ".

כשהרבי סיפר את הסיפור אודות החסיד, תיאר בדיוק איך עשה אותו חסיד – כשחיוך רחב נסוך על פניו, חיבר הרבי את שתי ידיו בצורת משולש כלפי מעלה והכריז שלוש פעמים "הו-רה, הו-רה, הו-רה". אחרי שסיים הרבי לספר את הסיפור, הסתובב לימינו וסיפר שוב את כל הסיפור, כששוב הוא מניף את שתי ידיו ביחד כלפי מעלה ומכריז שלוש פעמים "הו-רה, הו-רה, הו-רה".. אחר כך הסתובב הרבי לצד שמאלו, ושוב סיפר את כל הסיפור, ושוב הראה בדיוק איך עשה החסיד.

המסובים בהתוועדות לא ידעו מה מתרחש אבל לבם לחש להם שיש כאן כוונה סמויה. כולם נעמדו והכריזו בהתרגשות: "הוא-רע, הוא-רע, הוא-רע".

מיד אח"כ פני הרבי הרצינו באחת, והוא החל באמירת מאמר בקול שקט.

לאחר כמה ימים התפרסמו החדשות שהסעירו את העולם כולו: באותו הזמן ממש לקה הצורר סטאלין - שתכנן באותה עת מזימה מרושעת במיוחד נגד היהודים בברית המועצות - בשטף דם פתאומי במוחו ולאחר כמה ימים נפח את נפשו.

מפליא הדבר כי ביום שבו יצא המאמר, היה זה בפורים תשנ"א, ובו חלה המפלה של הצורר מבגדד סדאם חוסיין והוא נכנע ללא תנאי לכוחות הברית.

הרבי מחלק עשירות

בהתוועדות פורים תשט"ו, דיבר הרבי - בין היתר - בנוגע לקשיים של ניסיון העושר. אבל - המשיך הרבי - הלוואי שכל אחד ואחד מישראל יהיה גביר ויתקל בניסיון זה, ויצטרך להתייגע, יגיעת נפש ויגיעת בשר, לעמוד בו.

לסיום, הכריז הרבי, היות ובאמריקה נעשה הכל מתוך הצבעה, כל מי שמוכן לקבל על עצמו את ניסיון העשירות, שירים את ידו הימנית בלב שלם!

זה היה מדהים. רק אחדים מבין הנוכחים הגביהו את ידיהם.

נענה הרבי ואמר באכזבה: אחר כך באים ומתאוננים שהעסקים אינם מצליחים ואילו כשמגיעה עת רצון, אתם עושים שטויות חב"דיות (פראוועט מען חב"ד'סקע שטותים)...

בכל עניני המסחר אתם מכניסים את עצמכם אפילו על הספק וספק ספיקא; ואילו עתה, כשנמצאים יותר ממנין של יהודים, בלי עין הרע, ועומדים ב"עת רצון", ומה גם שה"בעל- הבית'טעס (הנשים) לא נמצאות במקום, כך ששאלת הפרנסה אינה מבלבלת כל כך, יש לכם הזדמנות להתעשר ואינכם מנצלים רק בגלל שכל אחד חושב שאין זה לפי כבודו להגביה את ידו, כדאי לו לקחת סיכון שלא להגביה את ידו, ולהחמיץ את ההזדמנות, אך ורק כדי שיחשב "בעל מוחין"... - ובכן, מה יכולני עוד לעשות?

אחד הבחורים הגביה את ידו אבל הרבי אמר שהבחורים לא ירימו את ידיהם, כי זה לא שייך אליהם.

ההמשך ידוע: כל אלו שהרימו את ידיהם באותה התוועדות נהפכו להיות עשירים מופלגים, ועד היום הם ומשפחותיהם מגדולי הגבירים בחסידות חב"ד.

•

כבר הורה זקן

ומספר הרב טוביה בלוי:

זמן מה לאחר שהגיע הרה"ק רבי אהרן מבעלזא זי"ע לארץ, בשנת תש"ד, לפני שהשתקע מאוחר יותר בתל אביב, הוא השתכן למשך כחודש וחצי בשכונת בתי ורשה בירושלים בביתו של הרה"ח שניאור זלמן אשכנזי, מזקני חסידי חב"ד בירושלים (סבא-רבה של הגרמ"ש אשכנזי זצ"ל מרא דאתרא דכפר חב"ד).

באותה עת שבה התגורר המהר"א מבעלזא בביתו של הרש"ז אשכנזי, נסע בנו של הרש"ז, הגה"ח רבי מאיר אשכנזי, משנחאי שבסין לניו-יורק, ובדרך עבר בירושלים לבקר את אביו.

הגר"מ נכנס אל הרבי מבעלזא ובשיחתם אמר לו האדמו"ר, "אמנם אינך חסיד שלי, אך אשיא לך שלוש עצות". אחת העצות שנשמעה בזמנו תמוהה על פניו הייתה, "לא לעלות לקברי צדיקים".

מספר שנים מאוחר יותר, לאחר הסתלקות כ"ק אדמו"ר הריי"צ, ובעת שחתנו האדמו"ר זצוק"ל טרם קיבל על עצמו את נשיאות חב"ד באופן רשמי - התבררה כוונתו של הרבי מבעלזא.

במהלך שנת האבלות על כ"ק אדמו"ר הריי"צ, סירב חתנו שכאמור עוד לא כיהן בפועל כאדמו"ר לקבל פ"נים (פ"נ, פדיון נפש - קוויטל בטרמינולוגיה החב"דית. פ"נים=קוויטלאך) כרבי, והפנה את השולחים לגשת בעצמם אל הציון ולקרוא שם את הפ"נ. מלבד הפ"נים שנשלחו מחוץ לארץ, אותם היה לוקח אל הציון וקורא, היות ולשולחיהם לא הייתה אפשרות לגשת בעצמם אל האוהל.

ובכן, רבי מאיר הגיש פ"נ לאדמו"ר שכאמור לא הסכים עדיין לכהן כאדמו"ר, וכמו לשאר הפונים השיב גם לו הרבי שאינו מוכן לקבל את הפ"נ באומרו: "גש בעצמך אל האוהל וקרא את הפ"נ אצל חמי הרבי".

אך רבי מאיר השיב לרבי: "קיבלתי הוראה מהרבי מבעלזא לא לעלות לקברי צדיקים!".

לשמע הדברים אמר הרבי: "כבר הורה זקן", חגר את אבנטו וניאות לקבל את הפ"נ מידיו של רבי מאיר אשכנזי. וכך בזכות הוראת הרבי מבעלזא הסכים הרבי מליובאוויטש להתחיל לקבל פ"נים מאת החסידים...

•

נבואת הזעם שהתבדתה

הייתי אז בארה"ב. נסענו, קבוצת אברכים, בשלהי סיוון תשנ"ד עם כ"ק האדמו"ר מלעלוב זצוק"ל לנישואי נכדו שהתקיימו בתזמון מוזר בדיוק בשעת ההלוויה במרחק של כמה ק"מ המפרידים בין שכונות קראון הייטס לוויליאמסבורג.

עוד בלילה הקודם, במוצאי שבת, ישבנו אני ואחי הבכור הרב משולם זישא שיחי' עם המארח שלנו ר' אבי מרקוביץ, מבעלי החסד והאנשים הנלבבים של בורו פארק, לשיחה של מלווה מלכה. והשיחה התגלגלה איך לא, למצבו של הרבי מליובאוויטש השרוי מזה כמה חודשים במצב קשה במרכז הרפואי ועל חסרונו מן החיים הציבוריים.

דיברנו על עוצמת האישיות המקיפה של הרבי ועל הטראגיות שבמצבו הקשה. רק קומץ אנשים ידעו כי באותה שעה ממש החלה ההידרדרות המהירה במצבו וכי תוך שעה קלה יעלה בסערה השמימה.

לא אשכח איך ישבתי לפני שנים רבות עם ההיסטוריון פרופסור מנחם פרידמן מהאוניברסיטה העברית, הנחשב כחוקר ומומחה לענייני המגזר החרדי, והוא אמר לי כהאי לישנא:

"רשום לפניך, כאשר הרבי מחב"ד ייפטר מהעולם, תנועת חב"ד תתפורר כלא הייתה. כל כוחה של חב"ד הוא מהרבי שניחן בכריזמה אדירה. בלעדיו הם גוף מת. הם יהיו תנועה מתה כמו ברסלב, מכיוון שהם לא יכתירו אחריו מנהיג או ממלא מקום".

רשמתי לפניי. הפרופסור ההיסטוריון טעה כמובן בכל התחזית שלו. ראשית הוא טעה בהגדרת ברסלב 'חסידות מתה'. ברסלב חיה ונושמת ויודעת פריחה נפלאה שלא ידעה מאז היווסדה. אבל מה לפרופסור ולרוח הקודש. שנית, חב"ד הכפילה, שילשה וריבעה את כוחה והיקפה מאז פטירתו של הרבי לפני 25 שנה, ודי להשוות את מספר השלוחים סביב הגלובוס תמוז תשנ"ד – תמוז תשע"ט. הרי זה לא ייאמן. זוהי תופעה שמימית שאין לה לכאורה הסבר.

רק בדבר אחד צדק ההיסטוריון. חב"ד אמנם לא מינתה רבי ממלא מקום, אבל הרבי מחב"ד מנהיג אותה בפועל בכל רגע ובכל מקום. רוחו הכבירה שליוותה את חב"ד 43 שנה ממשיכה לשרות על חסידיו והם מצליחים בכל תחום שהוא.

לא כולם סברו ככה. כ"ק האדמו"ר מלעלוב זצוק"ל שהיה כאמור בניו-יורק באותו בוקר של ג' תמוז, שמע את הידיעה הקשה לאחר תפילת שחרית בבית הכנסת שלו בשכונת בורו-פארק ונסע מיד לאחר התפילה למרכז העולמי של חב"ד בשכונת קראון הייטס. לכבודו של האורח רם המעלה פתחו האחראים את החדר בו הייתה המיטה מוקפת נרות דולקים ובו מניין של חסידים אומרי תהלים. כאשר הרבי ראה את המיטה פרץ בבכי נסער דקות ארוכות ודמעות רותחות זלגו מעיניו. מאוחר יותר אמר למלוויו. "בטבעי אני אינני בעל בכי, אך כאשר ראיתי את האיש הענק הזה שהנהיג את הדור מוטל כך על הארץ, לא יכולתי שלא לבכות". הוא קרא פרקי תהילים ליד המיטה והדליק נר ואחר כך יצא וביקש לקרוא למזכירים הגה"ח רבי לייבל גרונר והגה"ח רבי בנימין קליין ואמר להם:

"אני יודע שדבריי לא ינעמו לכם, אין כל ספק שאין איש בעולם היכול להיכנס לנעליו הגדולות של הרבי, אבל הייתי מבקש מכם להקדיש מחשבה על מינוי ממלא מקום, תחליטו על מי שתחליטו. ובלבד שלא תהיה עדת חב"ד כצאן ללא רועה. המסורת היהודית ובפרט החסידית מייחסת את כוחו של הרבי לחסידים. ברגע שממנים אדמו"ר, הוא מקבל כוחות מהשמיים בזכות הציבור".

המזכירים הנבוכים הביטו זה בפני זה ואחר הסבירו לרבי כי המצב מורכב מכדי שיוכלו לתת לו מענה מידי.

קטנים אנו מלהיכנס למקום גדולים אבל חסידות ותנועת חב"ד משגשגת ופורחת בכל רחבי תבל והדבר אינו ניתן לוויכוח וגם לא להבנה. זולת הסבר אחד שאותו מספק הזוהר הקדוש האומר כי הצדיקים לאחר שהם נפטרים מן העולם הם מצויים בכל העולמות "יתיר מבחיוהי".

•

מזווית אישית

את הרבי מליובאוויטש ראיתי לראשונה ביום ט' תשרי תשמ"א.

נסעתי בעשרת ימי תשובה לחודש החגים לשהות אצל אחי שהתגורר אז לפרק זמן קצר בניו יורק לאחר נישואיו. בערב יום כיפור לאחר תפילת שחרית הציע לנו אחד המתפללים בבית הכנסת בבורו פארק לנסוע עמו ברכבו לשכונת קראון הייטס לקבל עוגת דבש 'לעקאח' מהרבי עם ברכת לשנה טובה ומתוקה.

תור ארוך השתרך מחוץ לבנין בית המדרש. עמדנו שם שעה ארוכה וחיכינו עד שהגיע תורנו להיכנס. הגעתי אפוף התרגשות אל פתח החדר שם עמד הרבי וחילק לכל אחד פיסת עוגת דבש בתוספת ברכה לשנה טובה ומתוקה. אחרי כל כך הרבה שנים בהן רק שמעתי על האיש המיוחד הזה, כעת ראיתי אותו מקרוב.

בשבועיים הבאים התאפשר לי לראותו פעם אחר פעם. חמיו של אחי, הרה"ח רבי הלל לווינסון ז"ל, מיקירי ירושלים שעבר לארה"ב בשנות בחרותו ושם הקים את ביתו, התגורר בקראון הייטס, קרוב מאוד למרכז העולמי של חסידות חב"ד, ומכיוון שאחי התארח אצל חמיו בימי החג וגם אני הוזמנתי, יכולתי ללכת ל-770 פעם אחר פעם. כך הייתי שם בימי חול המועד סוכות בתפילת ערבית כאשר לאחריה הרבי דיבר קצרות לבחורים שיצאו בחוצות השכונה לערוך שמחת בית השואבה בבתי הכנסת השונים ברחבי השכונה (ידידי הרב אליהו שוויכה שמסר לי את הסיפורים הראשונים במדור זה, ויישר כוחו על כך, אומר לי שהייתי נוכח במעמד היסטורי שבו הבחורים יצאו בפעם הראשונה לערוך שמחות בית השואבה ברחבי השכונה. זאת הייתה אחת מרבבות דאגותיו של הרבי. ברחבי קראון הייטס היו בתי כנסת רבים עוד לפני שחב"ד תקעה שם יתד. ברבות הימים הזדקנו המתפללים ורובם נפטרו, ובתי הכנסת היו עלולים ליפול כפרי בשל לידיה של האוכלוסייה האפרו-אמריקאית הממלאת את השכונה. הרבי עשה כל מאמץ לשמר כל בית כנסת בשכונה ולשם כך שלח אברכים ובחורים להתפלל בבתי כנסת שכבר לא היה להם מנין ורק תודות לחסידי חב"ד הם המשיכו לתפקד). וגם לאחר החג, צעדתי רגלי משכונת בורו-פארק מביתו של מארחי בשבת אחרי הצהרים לעבר קראון הייטס. אך הגעתי לבית המשפחה וכבר היה עלינו לצאת לבית הכנסת לתפילת מנחה וההתוועדות.

היה שם קהל גדול. עמדתי שם מוקף אנשים. סחוט קצת מהצעידה הנמרצת הארוכה. לא שמתי לב כיצד, בעמידה, נעצמו עיני. זה לקח לא יותר מדקה או אפילו פחות. חשתי מתוך הנמנום כי מישהו מתבונן בי. פקחתי את עיניי וראיתי את צמד הזרקורים של עיני הרבי מפלח אותי במבט חודר. השאלה עברה אלי במחשבה. הרגשתי אותה חודרת למוחי:

צעדת יותר משעה וחצי כדי לעמוד ולישון? - - -

עברתי בבת אחת למצב הקשבה ולאחר כמה דקות אני רואה את הרבי מביט בי שוב ומשגר אלי מבט חייכני של "הבנת!".

זאת בשעה שבבית המדרש היו מאות רבות של חסידים!

ובמעבר חד, לאותו בוקר מעונן (מטאפורית, זה היה יום קיצי בהיר למדי, אבל למי שזוכר: בשעת הלוויה התקדרו לפתע שמיה של ברוקלין וממש עם צאת הארון מבית המדרש ירדו לפתע גשמי זעף בכל האזור), יום ראשון ג' תמוז תשנ"ד כאשר אחי ואני צועדים לתפילת שחרית לבית הכנסת של חסידי לעלוב בבורו פארק וממש על סף הפתח עוצר אותנו בחור צעיר (כיום: מורה צדק וגדול בתורה בעיר לונדון) ומספר לי את החדשה המרעישה.

דומה היה שהשמיים התמוטטו.

"זה לא יכול להיות", הגבנו וכך הגיבו כולם. הרבי מליובאוויטש נתפס בעינינו כאדם שחוקי הטבע לא חלים עליו.

וכך, כעבור זמן לא ארוך, נסענו קבוצת אברכים ובחורים באופן ספונטני, לבית המדרש בקראון הייטס.

הניגוד בין תשרי תשמ"א המואר לג' תמוז שלאחר כמעט 14 שנה, היה חריף מדי. הכל זעק קדרות. הכל יילל יתמות. מישהו חילק פתקים שהודפסו באותו לילה, שקראו לחסידים לא להתייאש. הכל היה מבולבל, הכל היה כאילו האנשים נתפסו לא מוכנים.

עמדנו שם קבוצת אברכים ובחורים שהגיעה מבורו פארק לשמע הידיעה הנוראה, דיברנו עם אחד המזכירים של הרבי ושמענו מפיו דיבורי התחזקות ואמונה בתוך החושך שמסביב. זה נשמע כמו ניסיון נואש להתנחם.

אבל הוא צדק.

כיום כשמביטים ב'יש' העצום של חסידות חב"ד רואים בעליל כי הרבי אכן מוסיף ומלווה אותם ורוחו הכבירה שורה על כל העשייה המבורכת שלהם. והרי בסופו של דבר, כל יהודי שמתגלגל לכל פינה בעולם ויכול לאכול אוכל כשר בזכות בית חב"ד המקומי, יבדוק נא עם השליח דמתא ויברר האם כבר היה כאן בחודש תמוז תשנ"ד.

ברוב המקרים התשובה תהיה שלילית!

ראיתי את זה בעיר הרוסית קאזאן לפני ארבע שנים, בשהייה שלי שם עם השליח המקומי הרב יצחק גורליק. אלו היו ימים נפלאים של התבוננות בעשיה השקדנית הברוכה של הרב גורליק שעמל מבוקר עד ערב במשך 365 יום בשנה ללקט את הנפשות היהודית במקום מגיל 95 עד גיל 0 ולזרוע אור של יהדות במקום האחרון שבו היית מצפה לראות בית כנסת, מזוזה ומנין יהודים שפוצחים במקהלה לאחר התפילה "אל תירא מפחד פתאום". אותם פסוקים המודפסים באותיות קטנות בסוף תפילת שחרית שלימדו אותנו בימי לימודינו בת"ת והמבוגרים משום מה שוכחים אותם...

משם נסעתי למוסקבה לכמה ימים באירוחו המושלם של ר' יהושע דייטש שהגיע לכאן מישראל ושם זאת כבר הייתה ממלכה שלמה. ממלכתו של רבה של רוסיה הגאון רבי בערל לאזאר אשר יחד עם צוות של עוזרים ומסייעים עושה מלאכת קודש במרכז היהודי 'מארינה רושצ'ה' והופך מתחם נכר במוסקבה לסניף של זיכרון משה. העשייה שם אינה יודעת מנוחה. הפעילות חובקת את כל האספקטים היהודיים האפשריים וחוץ מכך שהשפה שבה מתנהל הכל היא רוסית, התכנים מקבילים ממש לאלו של המרכז העולמי בניו יורק ובעצם של כל בית כנסת תוסס ופעיל בכל מקום בעולם.
וזה רק פריט אחד מן העשייה העולמית 24/7 של חב"ד בכל הגלובוס, וכל זה מכוחו של האיש והאגדה שנקראה הרבי מליובאוויטש.