בברזיל, ב'ריו די זנירו', אחד מן הכרכים הגדולים והסואנים ביותר בעולם, התגורר לפני כשישים שנים החסיד רבי צבי הירש (הירשל) חיטריק ע"ה ושימש בה כשליחו של כ"ק האדמו"ר מליבאוויטש לכל עניין יהודי.
איש חמודות היה רבי הירשל, תורה וגדולה התאחדו על שולחנו. אף ל'בעל מספר' נפלא נחשב. מידי פעם נשמעו מפיו עובדות שאת חלקם חווה בעצמו. אחת מהן, הפלא ופלא, נראית כלקוחה מן הדור של תלמידי הבעש"ט, אך היא התרחשה במחיצתו של הרבי מליובאוויטש זי"ע:

***
בקהילה היהודית בריו דה ז'נרו בלט שמו של יהודי יקר, ר' משה זינגרביץ היה שמו. כמה תפקידים נכבדים ומשמעותיים היו מוטלים על כתפיו והוא עשה אותם בנאמנות וביושר. בין היתר שימש כיו"ר 'אגודת ישראל' ו'המזרחי' בעיר, ראש ה'חברה קדישא' ועוד. בכל כינוס ושמחה יהודית הוזמן ר' משה לשאת דברים כנואם בחסד עליון ולמעשה הוא נחשב כאחד מראשי הקהילה היהודית בברזיל.

באחד מאותם ימים היה על זוגתו של ר' משה זינגרביץ לנסוע לניו יורק. באותם ימים לא הייתה עדיין טיסה ישירה מברזיל לכל המרכזים הגדולים בארצות הברית. מרת זינגרביץ רכשה כרטיס לטיסה שתעצור לחניית ביניים ממושכת במיאמי, ומשם המשיכה לניו יורק.
סיימה האישה החשובה את ענייניה בניו יורק ויצאה לשוב באותו מסלול. עודה עומדת בתור הארוך להפקדת המזוודות מצאה את עצמה מתקדמת יחד עם אישה מבוגרת שהתעניינה בה ארוכות:
"את טסה למיאמי?", שאלה הגברת בחביבות ובעניין רב.
"כן", השיבה מרת זינגרביץ בנימוס, "בדרך לריו דה ז'נרו"
"או", נאנחה הסבתא בהקלה, "את נראית כמי שאפשר לסמוך עליה. אני צריכה למסור את תיק היד הזה לבתי שמחכה בשדה התעופה במיאמי. יש כאן בגדי תינוקות שנחוצים לה מאוד. זו טובה גדולה עבורי. אנא ממך".

נטלה מרת זינגרביץ את התיק שדמה יותר למזוודה קטנה. צירפה אותו אל כבודת היד שברשותה והקשיבה לכל מילות ההדרכה של האישה הזו המתארת ארוכות כיצד נראית בתה, היכן היא תחכה לה בשדה התעופה במיאמי. שוב ושוב הרעיפה דברי תודה ודחקה את עצמה לצאת מהתור אל שערי הטרמינל בדרכה החוצה.

הטיסה למיאמי חלפה במהירות ובנעימים. מרת זינגרביץ ירדה מן המטוס עם כבודת היד בדרכה אל רחבי הטרמינל, תרה בעיניה אנה ואנה לזהות את מי שאמורה ליטול ממנה את המזוודה. מהרהרת גמילות חסדים וקידוש ד' שהיא מקיימת בבת אחת. הגיעה עד המעבר החוצה. שוטר מכס עמד לא הרחק ממנה והמזוודה שבידה צדה את עינו. ריתקה אותו מאוד. הוא התקרב אליה ובהינף יד הורה לה להניח את כבודתה על שולחן הבדיקה...

יחד עם שוטר נוסף פתחו את התיק לבדיקה שגרתית, ואולם, בחושיהם המחודדים משנים של ניסיון הם חשו שיש כאן יותר מכמה סטים של בגדי תינוקות. מיששו סביב וקרצו עין האחד לחבירו כשגילו דופן כפולה, ובתוכה... כמה עשרות יהלומים בשווי מיליוני דולרים...

חיוורון עז פשט על פניה של מרת זינגרביץ טובת הלב ויישרת הדרך. בעיני רוחה ראתה עתה את האישה ההיא, שכנראה התחפשה לישישה, מבקשת ממנה טובה גדולה... עתה הבינה שנפלה בפח יוקש. שימשה בלדרית להברחת מכס בסכום עתק. מי יאמין לה שלא ידעה מה היא נושאת עימה.
ניסתה להסביר את עצמה. לתאר להם את השתלשלות העניינים. את האישה שביקשה ממנה לעשות לה טובה גדולה. השוטרים גיחכו. אלו הלא ניגונים ידועים... זו שפתם של המבריחים כשהם נתפסים ומיתממים, לא ידעו ולא שמעו ולא ראו...

אחרי כמה רגעים כבר הייתה מרת זינגרביץ אזוקה ועצורה. למחרת הרעישו כותרות העיתונים בברזיל בידיעה הקשה: אשתו של אחד מראשי הקהילה היהודית האורתודכסית בריו דה ז'נרו ניסתה להבריח יהלומים בשווי מיליונים ונתפסה...

עגמת הנפש בקהילה החרדית בברזיל הייתה איומה. העיר ריו דה ז'נרו כולה עסקה בידיעה הזו. סאת הביזיונות התגברה מיום ליום ויהודים חשו אי נעימות להסתובב ברחוב. הגויים, אנשי העסקים, לא האמינו שמדובר בטובה תמימה וכי האישה לא ידעה איזו שליחות היא באמת מבצעת. אפילו נשיא ברזיל ביקש לשמוע פרטים על היהלומים וסכומי העתק שנעצרו בדרך...

ר' משה זינגרביץ אסף כוחות נפש ויחד עם חבריו ראשי הקהילה נסעו למיאמי ונפגשו עם עורכי דין מהשורה הראשונה, הדגישו להם כי אין כל ספק שהאישה חפה מכל פשע. מי שמכיר אותה יעיד על כך בעדות אופי שאין עליה עוררין.

"זה לא כל כך משנה מה אתם יודעים וחושבים", הסבירו המשפטנים המנוסים, "אנחנו בתקופה של מלחמת חורמה בעבירות הכלכליות. אף שופט לא יקבל את הגרסה הזו. ככל שהמבריח איש מפורסם ונכבד יותר כך ייטלו עליו עונש כבד יותר למען יישמעו וייראו. אשתו של דמות חשובה כל כך בקהילה היהודית הברזילאית, עונשה יכול להסתכם בעשר שנות מאסר"... דבר עורכי הדין ופניהם של בני המשפחה וחברי הקהילה חפו.

***

ר' דוד שלא ידענו את שם משפחתו היה קרוב משפחה למרת זינגרביץ נסע באותם ימים לניו יורק לנסות ולמצוא עורכי דין מומחים שאולי יטו אוזן ויהיו להם כיווני דרך כיצד אולי לשכנע את חבר המושבעים ביום המשפט בחפותה של האישה היהודייה באחד מתחנותיו פגש את ידידו מברזיל הרב הירשל חיטריק שנסע לניו יורק אל רבו כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע. כמובן שגם הרב חיטריק הכיר את הסיפור וכמובן שאף היה בטוח שהאישה הזו נפלה קרבן והיא חפה מכל עבירה פלילית. בראותו את ר' דוד גיסה של מרת זינגרביץ החל משכנעו לנצל את שהותו כאן ולהשתדל להיכנס אל הרבי ליחידות.

"מה לי ולרבי שלכם?!", הפגין ר' דוד קרירות לעצה הלבבית, "במה הוא יכול להועיל?!"
הרב חיטריק לא וויתר. הוא היה מודע לכך שאיש שיחו הינו בוגר ישיבות הרחוקות מן החסידות ולכן אינו יודע מה רב חילו של הרבי. "כמה יעלה לך?", פתח במסע שכנועים, "הרי אפילו עורכי הדין נואשו בטרם התחילו ללוות את התיק, כדאי לטובע להיאחז אפילו בגבעולי קש, מה תפסיד?".

באותן שנים היה סדר יומו של הרבי מליובאוויטש מחולק כך: במשך שעות היום היה יושב והוגה בתורה בחדרו, פעמיים בשבוע הקדיש כשעה בצהריים להשיב על מכתבים ושלוש לילות בשבוע היה הרבי מקבל אנשים לפגישות אישיות המכונות בשפה החסידית 'יחידות', למשך כל הלילה.
קשה היה להתקבל מיד. בדרך כלל עלה בידי המבקשים להירשם לעוד כחצי שנה... הרב חיטריק הסביר למזכירי הרבי שמדובר במקרה חריג ובהול. פדיון שבויים של אימא יהודיה לילדים קטנים שבאמת לא עשתה כל עוול וצפוייה למאסר קשה וממושך.
היה זה באמצע השבוע ור' דוד, גיסה של מרת זינגרביץ קיבל תור אל הרבי מליובאוויטש ליום חמישי הקרוב...

הקשיב הרבי רוב קשב לכל פרטי הסיפור, רכן קדימה ושאל בעניין רב:
"למתי נקבע המשפט?"
"ליום שלישי בשבוע הבא", ידע הגיס ר' דוד להשיב
או אז כמו פקד עליו הרבי בשתי מילים בלבד:
"סע למיאמי".

ר' דוד יצא מן הקודש ופגש ברב חיטריק שביקש לשמוע את המענה ולדייק בכל מילה. אבל הגיס לא מצא בתשובה הזו כל טעם. "מה אעשה במיאמי? את מי אני מכיר שם בעיר הענקית? את מי אחפש לפגוש?"

שוב היה על רבי הרשיל חיטריק להשקיע מאמצים בשכנוע היהודי הזה להחשיב את דברי הרבי למען גיסתו שגורלה מונח על כף המאזניים. "אנא סע נא", ביקש השליח החב"די למדינת ברזיל, "אצל הרבי אין תשובות סתמיות. דע לך שכשסיפרת על מצבה המשפטי המסוכן של מרת זינגרביץ הרבי נטל את האחריות למה שיתחולל עימה על עצמו, ולכן כשהורה לך לנסוע למיאמי הוא יודע היטב למה ומדוע"...

ר' דוד נסע. תוהה בליבו על המנהג החסידי המוזר לציית להוראות חסרות היגיון...
הגיע למיאמי ביום חמישי בלילה. שכר חדר במלון כשר שבית כנסת מהודר התנוסס בסמוך לו. בבוקר השבת, בעיצומה של התפילה באותו בית כנסת עלה בליבו מצבה של גיסתו ועולליה המתגעגעים אליה. שנות המאסר המצפות לה לכאורה פצעו את ליבו, מעיניו החלו זולגות דמעות ובלי להרגיש נמלטו מפיו יבבות צרודות.

אט-אט נרגע. שב לסדר התפילה הרגיל. ואולם, היה מי שהבחין בבכייתו, ניגש אליו לאחר תום תפילת מוסף, בירכו ב'שבת שלום' והודה על האמת:
"ראיתיך בוכה למאוד, שמא תגלה לי את פשר הצער שבו הינך שרוי?"

"אכן צר לי ולבני משפחתי, אבל לא תוכל לעזור לי"... השיב ר' דוד המופתע
אבל היהודי המקומי הזו הלבוש בהידור ובקפידה בהחלט לא וויתר. הוא ממש נתקף בבולמוס של סקרנות שכלל לא התאים לאישיותו הכבודה. "ספר לי", הפציר באורח הנבוך, "מה מעיק עליך ועל משפחתך, אני מקושר בקשרים עם אנשי מפתח רבים. אולי אוכל לעזור, להקל, יש לי תחושה חזקה שלא תתחרט..."

ר' דוד נעתר. הוא כבר כמעט עמד ביציאה מבית הכנסת ושב פנימה. ישב על ספסל והיהודי המקומי לצידו. במשך דקות ארוכות גולל את פרשת נפילת גיסתו, אשת ראש הקהל בריו דה ז'נירו, בידיהם הפליליות של מבריחים ומעלימי מס. תיאר את ילדיה הכמהים לשובה והמאסר הכמעט בטוח המרחף מעל ראשה...

ר' דוד הוסיף לציין את יום שלישי הקרוב כתאריך בו יתקיים המשפט והמקום בו ייערך. זיק ניצת בעיניו של היהודי המסכית לו והוא הכריז בסערה:
"לא יאומן. אני חבר בצוות השופטים במשפט הזה. לא בחינם חשתי צורך לשמוע אותך. עתה אני באמת בטוח בחפותה. ניכרים דברי אמת. היא תצא לחפשי!"
המשפט במיאמי הסתיים כמובן בזיכוי מוחלט ושוב רעשו כותרות העיתונים, הפעם לטובת האישה היהודיה שהכל נוכחו לדעת שלא היה בה כל עוול.

כעבור שנה מתאריך המשפט והזיכוי ערכה הקהילה החרדית בברזיל סעודת הודיה לכבוד אותו הנס שהרבי מליובאוויטש היה נביאו. אורחי הכבוד היו השופט היהודי ההוא ולצידו ישב הרב הרשיל חיטריק כשליחו של הרבי. ועדיין, במשך ימים רבים עסקה ריו די ז'נירו בסיפור המופתי הזה.
בפעם הבאה שהשליח הרב חיטריק היה אצל הרבי מליובאוויטש פנה אליו הרבי ושאלו:
"נו, ומה היה בסוף עם הנסיעה ההיא למיאמי?"

"זה היה מופת גלוי", 'גילה' השליח לרבי, "הנסיעה ההיא הצילה את האישה ביום המשפט"...
"דווקא לא", חייך הרבי בנועם, "אם כבר, המופת היה שהגיס הזה ציית לי ונסע למיאמי..."

***

חצי יובל שנים חלפו מאז הסתלקותו של כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע. למען האמת נציין שהסיפור הלזה של רוח הקודש גלויה הינו אחד מתוך המוני סיפורים שמימיים שהתרחשו תדיר אצל אותו צדיק, המון עד כי חדל לספור. טוב לנו להתוודע לסיפורי מופת כאלו, אך חשוב עוד יותר להעביר ולהסכית להנהגות רוחניות אצילות בעבודת הבורא וכבוד הבריות שניתן היה להתבונן בהן

בכל רגע במחיצתו, להתבונן ולהעתיק. הנה אחת מהן:
הרב הרשיל חיטריק שסיפר את הסיפור הנ"ל, נהג בהיותו בניו יורק לבקר את אמו של הרבי, הרבנית חנה ע"ה שהתגוררה בסוף שנותיה בסמוך למרכז העולמי של חסידות חב"ד.
הרבי זי"ע היה מגיע לבקר את אימו בכל יום. בשבתות היה הרבי מלווה את אמו לאחר ההתוועדות לביתה לעיני כל קהל החסידים.

כמה פעמים יצא לרב חיטריק לבקר בעת שהרבי שהה בבית אמו. והנה הוא שם את ליבו לכך שבכל פעם שהרבי מבקש לצאת מן הבית הוא מסדר משהו בבית, את התמונות או את הכיסאות, על אף שהם היו מסודרים כיאות...

לאחר כמה פעמים שהבחין בכך, פנתה אליו הרבנית חנה מעצמה לאחר שבנה הרבי יצא וביארה לו את פשר הדבר:
"ראיתי ששמת לב שבני כך יוצא, דע לך, מהבר מצווה שלו מעולם לא ראיתי את גבו, הוא מוצא כל הזמן תירוצים בכדי לא להפנות אליי את הגב והוא חושב שלא שמתי לב לזה. בבקשה אל תספר לו שאני מבחינה...

גאון הגאונים בנגלה ובנסתר, שמיים וארץ נשקו אצלו אהדדי, יהודי שמשא הדור ורבבות נשמות ישראל מונחות על כתפיו, והוא יורד לפרטי הפרטים להדר עד דק במצוות כיבוד אם...