הרב יוסף קרסיק

שונה ההילולא של הרבי משאר ההילולות שזכיתי להיות בהן:

יש הילולות של שמחה וריקודים. יש הילולות של בכיות ומרורים. יש הילולות של סעודות ופיוטים. אבל ההילולא של הרבי היא ההילולא של התבוננות אישית פנימית. כל אדם שוקע ובוהה בעצמו. בבחינת תיקון נפש פנימי. חשבון נפש של היחיד. שעות על גבי שעות של לימוד ועיון בתורתו של הרבי.

בהילולא דרשב״י משתתפים גוונים רבים מאוד ממקהלת עמנו הקדוש. חסידים, ליטאים, כיפות סרוגות, מסורתיים, אשכנזים ספרדים - כלום נדחפים ונעשים דבוקה אחת. כמו שמכל גרגירי קמח עושים עיסה בצקית אחת, כך בחום וההתלהבות של ריקודי השמחה מתחברים כולם כאיש אחד.

אבל שבת ההילולא של הרבי למרות שהיא צבועה בגוון אחד ממש. כן, כן, 95% חבדניקים שווים בלבוש ובמנהג; למרות זאת בהילולא אין דבק, אדרבה הם נעשים לאחדים. בבחינת ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל. בחינת היחיד:

ישובים לאחדים, מתפללים כבודדים ולומדים בחברותות או בחבורות זעירות. אין איחוד ושיתוף של הכל לאחד. מתפללים במנינים מצומצמים. לא רק שאין תזמורת וריקודי שמחה לכלל, אין גם שירת ניגוני נשמה של כל קהל האלפים בצוותא. המטרה היא לגלות את היחודיות של כל אדם. להצמיח את האישיות המיוחדת של כל יהודי.

התור המסודר, המשתרך בשקט שעות בדרך לכניסה אל האוהל הקדוש. הכניסה בדממה לאוהל. בלי חום של דחיפות... אדרבה בכל פינה מוגשת לך כוס מים צוננים; אך למרות מנוחת הגוף אין בהכרח מנוחת הנפש, גלי זיעה נוטפים לא רק מהחום הניו יורקי, אלא גם מהתרגשות אישית פנימית. מחרדה מהכניסה לקודש הקודשים. ומרגע של גילוי דרגת היחידה הנשמתית.

למה? למה זה כך?

אינני יודע בנסתרות מדוע ההשגחה העליונה גלגלה ועיצבה צורה כזו של ההילולא.

אבל אולי כמו אישיותו העצורה פנימה של הרבי. תפילה שקטה, מאופקת ולא סוערת ומשולהבת - גם ההילולא שלו כזו היא.

ההילולא של קול דממה דקה. בלי להט חיצוני - אבל עם הרבה עבודת נפש פנימית. לא ההילולא של אש, אלא של מים שקטים - החודרים למעמקי הנפש.

יש הילולות שחוזרים מהם עם חוויות סוערות. ומההילולת רבינו חוזרים עם תזוזה פנימית. הבוקעת ממעמקי הנפש.

יתכן שזה גם ההסבר לכך שלמרות שבכל העולם נוהגים לברך ולאחל איש לרעהו בבואם לציון הצדיק ״שתפעל הכל לטוב״ (האסט געפועלט אלס גוט), זה אינו מקובל בציונו של רבנו; כי למרות שגם באוהל רבינו מתגלגלים מופתים נשגבים, בכמות ובאיכות, אך העיקר הוא הצתת אש קודש בלב וגילוי האהבה אל הרבי!

כשבאים להילולות אחרות גם אם לא עשית הכנה מוקדמת, מיד משהגעת למתחם ההילולא, אתה נסחף בלהט אש הקודש; אבל בבואך להילולא של רבינו עליך להתקין עצמך לעורר את הנפש לשגב המקום וקדושתו. אם לא ימים לפני, הרי לפחות כשיושבים לכתוב פ״נ, מתבוננים ועושים חשבון נפש ומעלים על הכתב את הסודות נגעי הנפש. וכולי האי ואולי נצליח לתקנם, להיסחף ולהצית ולגלות את עצם נשמתנו.

אשרינו...