מאת דוד זליקובסקי, ארכיון ליובאוויטש

כאשר הרב יצחק זילבר עלה לארץ ישראל מברית המועצות בשנת תשל"ב הוא תהה מה הצעד הבא שלו צריך להיות. כמתמטיקאי בהכשרתו, הוא התלבט בין עבודה על כמה רעיונות להמצאות שהיו לו, או להקדיש את עצמו לקהילה היהודית ברוסיה.

הוא התייעץ עם מספר רבנים, אבל היה קול אחד שחסר. לאחר שראה את תלמידיו חסידי חב"ד בברית המועצות מסכנים את חייהם כדי לקדם את שמירת המצוות היהודית במדינה הקומוניסטית, אמר: "היה לי חשוב לשמוע מה אומר הרבי מליובאוויטש".

הרב בן החמישים וחמש ראה את עצמו, במובנים מסוימים, כחסיד של הרבי.

לאחר שנקבע לו תור ל'יחידות' אצל הרבי, הרב זילבר שהה שעתיים עם הרבי, מסר דרישת שלום מחסידיו בברית המועצות וענה על שאלות מפורטות רבות של הרבי על מצבם של היהודים שם.

כאשר הרב זילבר סוף סוף הציג את השאלה שלו, ענה הרבי כי הוא צריך לשים בצד את העיסוקים המדעיים שלו ולהקדיש את עצמו כדי לקרב יהודים ליהדות, "במיוחד יהודים מברית המועצות".

הרבי הציע לו להצטרף אל שמי"ר, ארגון שהוקם לאחרונה על ידי חב"ד למטרה זו. ראשי התיבות של המלים הרוסיות, "חסידים של מצוות", שקידמו את האירועים החברתיים והפעילות למען עולי ברית המועצות בישראל, תוך התמקדות בקיום מצוות.

הרב זילבר לקח את הנושא עם הסתייגות. "הם עשויים להיות מהגרים רוסים", הוא אמר לרבי, "אבל יהודים דתיים? אנחנו מדברים על יהודים רחוקים מאוד מדבקות בתורה ובמצוות. איך אפשר לקרב אותם?".

פניו של הרבי הפכו רציניות, ונימת קולו השתנתה. "הם לפחות נימולים? איך אפשר לפקפק בכך שהם דבקים במצוות? "

בתשובה זו, סיפר מאוחר יותר הרב זילבר, הוא הבין כי אהבתו של הרבי לאחיו היהודים היתה ברמה גבוהה בהרבה מזו שלו.

הוא חזר לישראל והקדיש את שארית חייו לקשר יהודי.
פעם, כשמישהו הציע לו להפסיק את פעילותו לעת זקנתו, השיב: "הרבי מליובאוויטש אמר לי שמשימת הנשמה שלי היא להגיע אל יהודי רוסיה. תגיד לי, אני יכול להישאר בבית בזמן שהם מחכים לשמוע אותי?..."