הרב שמעון אייזנבאך

בשנות המ"מים המוקדמות לא היו מתקיימות מידי שבת התוועדויות עם הרבי כפי שהיה בשנים האחרונות. היו גם לפעמים שתי שבתות זו אחר זו שלא התקיימה התוועדות. קשה לתאר כיום את 770 בשבת אחה"צ כמעט ריק מלבד עובדי ה' המאריכים בתפילתם או תמימים שהקפידו לא לישון בשבת וחזרו ללמוד ב-770 עד לשעת המנחה.

היו שבתות שידעו מראש שהרבי יתוועד כמו שבת מברכים או ביומא דפגרא שחל בשבת או בסמוך לו ממש. אז ידעו כולם שתהיה התוועדות. אך בשבתות שגרתיות לא ידע הקהל אם תהיה התוועדות או לא. ההודעה המבשרת שתהיה התוועדות הייתה כאשר הרבי היה נכנס בשבת בבוקר לתפילה והיה מודיע שתהיה התוועדות.

ההודעה היתה נמסרת למזכיר הגרי"ל גרונר שהיה עומד צמוד לעמוד הברזל הימני שסמוך לבימת התפילה של הרבי וכשהרבי היה עובר בשביל בדרכו לתפילת שחרית היה פונה לימינו תוך כדי הליכה, מביט עליו ואומר לו: "עס וועט זיין א פארבריינגען" [="תהיה התוועדות"].

כשהרבי היה מודיע על התוועדות מיד היו רצים כל התמימים להזדרז מי למקוה ומי להתפלל עם מנין הרבי, כדי להגיע מוקדם ככל האפשר להתוועדות, ולשמור על המקום שלא ייתפס על ידי אורח זה או אחר, וכמובן שהשמועה על ההתוועדות היתה נפוצה במהירות בכל השכונה ובכל בתי הכנסיות.

אבל כאשר הרבי היה עובר בשביל וממשיך למקומו מבלי להודיע דבר, היינו חשים בתחושת החמצה ומרירות על כך שהשבת תעבור ללא ההתרוממות המיוחדת של ההתוועדות.

[יצויין שהיו בשנים קודמות הנהגה אחרת שבה הודיע מערב שבת על התוועדות ועל איזה רש"י אמורים להתעכב בהתוועדות]

באחת השבתות של אותן השנים חשנו אכזבה כשהרבי עבר ולא הודיע על התוועדות. הרהרנו בליבנו שאין אמנם התוועדות אבל נתנחם באפשרות להתפלל באריכות ובמתינות. והנה לא חלף זמן רב ולפני 'ברוך שאמר' הרבי הסתובב לכיוון הרב גרונר וסימן לו להתקרב אליו, ואז אמר לו "עס וועט זיין אפארבריינגען!" ‭{‬="תהיה התוועדות!"‭}‬.

הוא שלח מיד להודיע לועד המסדר, שכבר פרקו מעליהם את עול הכנת הפארבריינגען, להתכונן להכין ההתוועדות והרצים יצאו דחופים להודיע לכל אלו שכבר היו בטוחים שלא תהיה התוועדות, שהתכנית השתנתה.

או אז חילחלה בנו התובנה שהתוועדות ארוכה של כמה שעות בסיסה בזמן מועט ביותר.

●

באחרון של פסח תשמ"ה הרבי דיבר על כך שחלפו 850 שנה מלידת הרמב"ם בערב פסח. הרבי העיר שבכל העולם עושים 'שטורעם' ממספר 850 וגם עלינו להפיק ממספר זה הוראה בעבודת ה' והיא להתחזק בתקנת לימוד הרמב"ם היומי.

הרבי קישר בין התקנה למספר 850 שכן התיבה "תתקן" היא בגימטריה 850. לאמר שבשנה זו - שנת ה-850 - עלינו להתחבר לתקנה זו. רבים שמעו, כן תמהו והלא "תתקן" הוא בגימטרי' 950?

בהתוועדות שלאחריה בשבת פרשת שמיני, הרבי הבהיר על מה ששאלו שהגימ' של תתקן היא 950 ולא 850?! והסביר שהכוונה הייתה ל"תתן" שהיא היא הגימ' של 850 באופן הגלוי ביותר, אלא שבדבריו שאמר "תתקן" המכוון הוא שהנתינה של הרמב"ם עבורנו היא שה"תתן" כולל בתוכו את ה"תתקן" והסביר באריכות שכל ספרו של היד החזקה הוא לא סתם נתינה אלא באופן של תקנה כדוגמת תקנות דרבנן לפי מה שהשעה צריכה.

ואז אמר הרבי שבהכנת ההתוועדות יש את הקוים הכלליים והנקודות הכלליות של הדברים שעומדים לדבר ותוך כדי הדברים באמצע ההתוועדות, מתווספים ומתחדשים אצלו עניינים חדשים שלא חשב עליהם תחילה, שמצד אחד אי אפשר שלא להזכירם ומצד שני אי אפשר להתעכב על אותם דברים המתחדשים באריכות ולכן אומרים אותם באופן של מסקנת הענין מבלי להבהיר ולבאר בהרחבה את הדברים ועל כן הוזכרה הגימ' של "תתקן" שהיא בעצם כלולה בתוך תיבת "תתן" שהיא הגימטריה המדוייקת של 850. עיי"ש.

●

בשולחנו של הרבי בזאל הקטן למעלה, עליו היה מתפלל מנחה וערבית וקרה"ת בשחרית היתה מפת ניילון ומעליה היו מניחים את ספרי הלימוד במשך היום. כאשר הרבי היה נכנס לתפילות היו מפנים את השולחן מכל ספר שהוא, מקפלים את מפת הניילון הצידה וכך היה נשמר נקיונו של השולחן. כך תמיד כשהרבי היה נכנס לזאל לתפילות, הכל היה נראה נקי ומצוחצח וכמובן גם מסודר.

כל התפילות היו בזמנים קבועים וכך ידעו הבחורים מתי להכין את השולחן. כאשר הרבי היה חוזר מהאוהל היה הרבי נכנס לחדרו ומודיע למזכיר בעוד כמה דקות הוא יצא למנחה. בהגיע העת היו מכינים את השולחן והמזכיר הרב גרונר היה עומד במבואה הכן ליציאת הרבי מחדרו אל הזאל. הס היה מושלך והרבי היה נכנס. הדלת היתה נסגרת ומיד מתחילים בתפילה.

אירע פעם שהרבי חזר מהאוהל וכיון שהמזכיר לא הודיע מתי יתפללו מנחה, המתינו הבחורים מהכין את השולחן ופינויו עד שיודיעו את שעת התפילה המדוייקת.

אלא שמסיבה לא ברורה, הרבי יצא לפתע מפתח חדרו עם הסידור למנחה מבלי שהמזכיר עודכן מראש על זמן התפילה, וכדי בזיון וקצף. מעל שולחנו של הרבי נערמו ספרי לימוד וסידורים רבים. חוסר הסדר, בלשון המעטה, חגג שם. התלמידים ישבו ליד ספריהם וכששמו לב שהרבי נכנס בפתאומיות, כבר היה מאוחר. מיד חבשו כולם את מגבעותיהם ולבשו חליפותיהם ונעמדו לתפילה לאחר שא' התמימים הואץ לעמוד כשליח ציבור.

אחד התמימים אזר אומץ והחל למשוך מקצהו השני של השולחן את מפת הניילון, תוך שהוא מפנה את הספרים לחדר שני ובנוכחות הרבי פינה את השולחן וקיפל את המפה עד לסידורו הסופי של השולחן.

בהתוועדות הקרובה של המשפיעים עם התמימים לאחר 'התקרית' הנ"ל, הם הוכיחו אותנו על כך שהרבי בודאי יודע הכל ואין דבר נסתר ממנו. אלא שמפעם לפעם הרבי גם מראה לנו שהכל גלוי לפניו..

●

פעם עמדתי ליד דלת המזכירות וממנה יצא הרב משה בצלאל ווקסלשטיין מירושלים ששהה אצל הרבי באותו זמן.

כשדרשתי בשלומו הוא הראה לי פתק שנרשם ע"י המזכיר הרב בנימין קליין עבור אשה שביקשה ברכה לרפואה והרבי ענה לה: "להתפלל עבורה בכותל המערבי".

כיון שהרב ווקסלשטיין הוא איש ירושלים, ביקש ממנו הרב קליין שכאשר יגיע לביתו יסור לכותל המערבי ויתפלל עבור האשה כהוראת הרבי.