מאת: שליח חב"ד בבאזל, הרב זלמן וישצקי

*

אני אוהב להתרפק על העבר. ששת קוראי כבר הספיקו לקרוא פה ושם על סבים וסבתות מפעם, על מחשבות ודמיונות שלי על חייהם הם. אמש זה שוב קרה לי, שוב התאפקתי אבל בכל זאת הפעם לא על העבר באתי לכתוב, תכף אף תבינו למה.

אמש בפריז אחי בכורי הרב פנחס מקייב ולפנים דונייצק השיא את בנו משה עם דאבי בת הרב מענדי אזימוב מפריז. הם עמדו שם תחת החופה ואני כאב לי הראש מראש תסריטים על הסבים והסבתות המביטים משמיים על החופה ומחייכים, לא אלינו הם חייכו, גם לא אל החתן והכלה, הם הביטו אלו באלו בקריצה של עונג כאומרים: האסטו געגלייבט, האסטו געחולמת - הייתם מאמינים, הייתם חולמים?

סדרות דרמה מרובות פרקים מרגשים ומרתקים עברו במוחי בקצב מסחרר שם למרגלות החופה, אבל הפעם כאמור לא על העבר באתי לכתוב, אז לא אלאה אתכם בתשבץ המשפחתי כי אפילו אני כבר לא יודע כמה פעמים החתן והכלה בני דודים שלישיים, רביעיים ועוד.

אפילו על המחשבות שלא נתנו לי מנוח האם הזיידע שלי 'משה פנחסוביץ וישצקי' כפי שהקג"ב קרא לו על שם אביו פנחס העז לחלום שם כשהיה מוכה וחבול אחרי עוד לילה של חקירות ועינויים בכלא הסובייטי בעוון היותו 'שניאורסונסקי', ש-70 שנה אח"כ נינו 'משה פנחסוביץ וישצקי' עדיין יהיה ׳שניאורסונסקי׳ בדיוק כמוהו ואף יקים תחת חופה בחצר המרכז הענק של ליובאוויטש בפריז, בַית שניאורסונסקי נאמן בישראל, אבל כאמור אפילו על זה לא אכתוב היום.

רק על דבר אחד שהיה שם עוד יותר חזק ועוצמתי מכל המחשבות כולן אספר לכם היום. על 80, כן, שמונים איש אשה וילד שעלו על מטוס בקייב וטסו לפריז לשמוח בשמחתו של רבם. שמונים בני קהילתו של אחי הרב פנחס ואשתו דינה שרובם המכריע בעלי תשובה זכים, שומרי תורה ומצוות. האמת ואולי זהו סודם, לא רק בני קהילתו הם אלא בניהם ובנותיהם הם, ככה, ממש ככה, בלי מליצה וללא גוזמה. אחי וגיסתי משמשים כאב ואם בגשם וברוח לכל אחד ואחת מבני הקהילה. מי שמכיר אותם יודע, ומי שהיה אתמול בחתונה ראה את זה בעיניים, בעיניים של האורחים מקייב שעה שהם מביטים ברבם, עת הם רוקדים עמו בשמחתו.

אתם מבינים למה לא על העבר כתבתי, פשוט כי ההווה הרבה יותר מרגש ומרשים ממנו.

אשריך אחי, אשריכם קהילת דונייצק אשר בקייב, אשריכם שניאורסנסקים.