מאת: ארי טננבאום

***

ימי הקיץ קרבים ובאים ואיתם הקעמפים והקייטנות שמארגנים התמימים היקרים.

השנה התקבלה החלטה פה אחד בהנהלות הישיבות שלא נותנים לבחורים מישיבה קטנה להיות מדריכים בקעמפים. או שילכו ל"ישיבת קיץ" או שההורים ימצאו להם תעסוקה. כך אומרים ההנהלה.

אינני בא חלילה 'לצאת נגד' הנהלות הישיבות אלא רק להביא את הצד השני של המטבע, הצד של התמימים, כחומר למחשבה ולשינוי.

שני דברים:

א. לא מן הראוי, לענ"ד, לגלגל את האחריות על ההורים. מה לעשות ויש הורים שלא דואגים לילדים שלהם לתעסוקה.. יותר מזה: מה לעשות שיש הורים שאין להם מאיפה לשלם את הסכום ל"ישיבת קיץ". ההנהלה לא יכולה להסיר את האחריות מהתלמידים ב'בין הזמנים' ולצפות לקבל אותם כרגיל בתחילת הלימודים.

ב. זה ההזדמנות של התמימים היקרים להפוך מתלמידים למחנכים, למשפיעים. חבל יהיה להוריד מהם את האחריות הזאת.

*

ניהלתי בעברי ארבעה קעמפים ואני יודע איך דברים עובדים שם. אם קובעים שכל לילה יש - לכל הפחות - שעת לימוד מסודרת ואין כניסה למכשירים חכמים לכלל אנשי הצוות, הרי שהרווחנו גם בחורים שעוסקים בחינוך ילדי ישראל, גם קמים בזמן ועסוקים במשך היום ולא חלילה בבית במחשב, מובטלים..

דומני שהנהלות הישיבות צריכים, אם כבר, להילחם/להחליט, שכל קעמפ יעבור את ההשגחה שלהם ושני הכללים שלעיל' ייושמו עד תום. כך הרווחנו מכל הצדדים.

אם הנהלות הישיבות ייקחו את מנהלי הקעמפים ויקבעו להם כללים ברורים, אין סיבה שתמימים מישיבה קטנה לא ידריכו בעבודת הקודש.

זו דעתי, הלוואי והועלתי..

בכבוד ובברכה,