הרב שמעון אייזנבאך

לפני שנים רבות הכרתי יהודי באילת ושמו יוסי סודרי. הכרתי אותו כשהחל את דרכו המלונאית באחד המלונות הקטנים באילת. עם הזמן קצב צמיחתו הואץ והוא הפך להיות מנהל מלון שרתון פלאזה. מאוחר יותר התבקש לנהל את מלון 'הרודס' המפואר שהיה בזמנו המלון המפואר ביותר בארץ וכך הגיע לצמרת המלונאות והיה נחשב לאחד מבכירי המלונאים באילת.

מר סודרי היה לנו לאוזן קשבת ושותף מלא לארגון מסיבות נשי חב"ד באילת בבתי המלון אותם ניהל. כאשר חששנו שמא לא נצליח למלא את האולם הענק במלון הרודס המכיל 700 איש, הוא נטל על עצמו את האחריות לסבסד את המסיבה באם לא תהיה הענות ונסך ברעייתי הרבנית בטחון רב ועצות מועילות. הוא נתן לנו את האומץ למנף את המסיבות ולהגדיל אותם למימדים של מאות רבות של נשים למסיבה ועודד אותנו 'לחשוב בגדול' כפי הנאמר בלשוננו "ואתהלכה ברחבה".

עם הזמן כאשר הידידות הלכה וגדלה ומר סודרי היה נוהג להניח תפילין כל אימת שנתבקש, הצעתי לו שירכוש זוג תפילין שיהיה מונח במשרדו וכל פעם שאגיע אליו אניח לו את התפילין.

משום כך הייתי משתדל לעצור במלון הרודס כל פעם שהייתי מזדמן לאיזור כדי להכנס למשרדו ולהניח לו תפילין.

באחד הפעמים כשנכנסתי למלון ראיתי אותו יושב לשיחה בלובי המלון עם אדם מבוגר מעט הלובש חליפה ומגבעת לראשו וזקן מעטר את סנטרו ופניו. כשהתקרבתי אליהם, ברכתי אותם לשלום מבלי להפריע להם בשיחתם. מנהל המלון יוסי סודרי אמר לי כי הוא הבחין ברשימת האורחים במלון כי יש אדם העונה לשם סודרי והוא חיפש אותו וגילה כי הם קרובי משפחה ויש להם קשר משפחתי.

האורח הנכבד העונה לשם סודרי, פנה אליי ושאל אותי: "אתה חב"דניק"? "כן" עניתי. "דע לך שהרבי השתתף בחופה שלי!" הוסיף ואמר.

הבטתי עליו והרהרתי בליבי מעניין מדוע הוא חושב שהרבי השתתף בחופה שלו. או שהוא מחליף בין הרבי לרב מכובד אחר, או שאחד משלוחי הרבי הנכבדים השתתף בחופתו והוא מדמה כי זה המשלח בעצמו שכן שלוחו של אדם כמותו או שדמיונו מפותח.

כך או כך לא רציתי לאכזב אותו ולומר לו שהרבי מלבד שהיה מסדר קידושין לרשימת אנשים ידועה ורשומה, הרבי מעולם לא השתתף בחופה של אחרים,

נפרדתי מהשניים לשלום לחצתי את ידיהם והפניתי את גופי לעבר דלת לובי המלון להמשיך בדרכי.

לא הספקתי לצעוד צעד או שניים ולפתע הכה בי ברק... נזכרתי - באופן שמיימי - בחוויה מסויימת שקרתה כשלושים שנה קודם שהיתה רדומה באחד מתאי הזכרון שלי והנה לפתע היא הבליחה, התעוררה לחיים ועמדה מולי כאילו היא מתרחשת כעת..

הפניתי את גופי לעבר מר סודרי ושאלתי אותו באיזה שנה התחתנת, והוא אמר לי ב-1979. שאלתי אותו באיזה תאריך בשנה? והוא השיב: "כמה ימים לפני ראש השנה". או אז אמרתי לו בהתרגשות: "לא רק הרבי היה בחופה שלך גם אני הייתי נוכח בחופתך!" - - -

●

היה זה בסוף ימי חודש אלול תש"ם ואני בעודני נער צעיר נסעתי לרבי לחודש תשרי והגעתי בכ"ה אלול לרבי. כמה ימים לאחר מכן הרבי נסע לאוהל וחזר בשעה מאוחרת ל-770. תוך כדי הליכתו של הרבי ממכוניתו לפתח הראשי ראה הרבי כי נערכת חופה בחצר. הרבי נעצר ותפס בשתי ידיו את המעקה השחור כשפניו נוטות לקינגסטון ועמד שם כל משך זמן החופה עד שנסתיימה וענה אמן על כל הברכות. רק משנסתיימה החופה סב וחזר לחדרו.

ועוד נחזור למעמד הזה בהמשך.

לאחר שסיפרתי למר סודרי שגם אני הייתי נוכח בחופתו אמרתי לו, אנא ספר לי איך הגעת ל-770 ולהנשא בקרבת הרבי. מה לך ולחסידי חב"ד?

והוא החל לגולל את סיפורו:

בתפקידי אני פרופסור שמוסר הרצאות באוניברסיטה ומחלק את זמני בין חיפה לסורבון שבצרפת. באותם הימים הייתי בן ארבעים שנה ועדיין לא הצלחתי למצוא את זיווגי. והתפללתי לבורא עולם שימציא לי אותו. באחד הימים הכרתי סטודנטית יהודיה בהרצאות שלי שהיתה צנועה וחסודה וחשבתי אולי זהו זיווגי. היא היתה מעל גיל שלושים ולאחר בירורים מצאתי התאמה ונפגשנו מספר פעמים, פגישות שהובילו להחלטה להקים בית בישראל.

קבענו את יום חתונתנו והודענו לכל קרובי משפחתנו כי הם מוזמנים לחתונתנו בארץ ישראל. רוב קרובי משפחתנו מתגוררים בניו יורק והנה מתקשר אלינו הדוד שלי מניו יורק ומציעה לנו הצעה מפתה. במקום שכולנו נבוא מניו יורק, נפסיד ימי עבודה, נשלם על בתי מלון וטיסות לארץ. בואו אתם לכאן ואנו קרובי המשפחה נערוך לכם את החתונה על חשבוננו כאן בניו יורק. גם לכם לא יעלה וגם לנו יהיה יותר זול ונוח.

לא חשבנו פעמיים ומיד הסכמנו שכן היינו בגיל מתקדם ומיקום החתונה ואופיה היו פחות משמעותיים עבורנו. כאן או שם, לא משנה, העיקר להתחתן מוקדם ככל האפשר.

נסענו לניו יורק להתחתן. דודי מניו יורק שארגן את החתונה היה זוכה מידי שבוע לביקור של אחד הבחורים מהישיבה של הרבי שהיה בא בקביעות להניח לו תפילין. דודי שאל אותו האם הוא מכיר רב שיכול לחתן אותי. הבחור אמר לו שיש רב בשכונת הרבי שקורים לו הרב דווארקין והוא יחבר ביניהם. הרב התקשר אלינו וביקש מסמכים ובירור פרטים והסכים לערוך לנו את החופה במועדה.

ביום חופתי, הביאוני ליד חדרו של הרבי שנתן לי סידור מיוחד שנותן לחתנים ובירך אותי. לפני נתינת הסידור, שאל אותי הרבי: 'מתי החתונה?'. כוונתו היתה לאיזה יום, אבל אני חשבתי שהוא שואל באיזה שעה ועניתי: 'בשעה שמונה'.

באותו יום שנערכה חופתי, הרבי נסע לקבר הרבי הקודם וכאשר חזר, היה זה בדיוק באותה שעה שברכו את הברכות בחופתי. הרבי הגיע לשביל המדרגות ונעמד שם עד לסיום הברכות ורק לאחר מכן, המשיך לחדרו. הייתי בטוח שכאשר אמרתי לרבי שהחופה תתקיים בשעה שמונה הוא אכן יגיע לחופתי.

●

וכאן אנו שבים לאותם רגעים מביכים ומרתקים.

יצויין שבאותם השנים לא היתה תקשורת בין רכבו של הרבי ל-770 ולא ידעו מתי הרבי עזב את האוהל ומתי יגיע ל-770. משום כך לא יכלו לכוון את עריכת החופות באופן שהחופה לא תערך בשעה שהרבי מגיע. רק לאחר האירוע המדובר הוחלט ונקבע הסדר כי את החופות מקדימים זמן רב לפני הזמן המשוער שהרבי יכול לחזור מהאוהל או מאחרים אותם רק לאחר שהרבי ישוב ויכנס לחדרו.

באמצע החופה המדוברת הרבי הגיע, יצא ממכוניתו ועלה במדרגות לעבר הפתח הראשי. כאשר הרבי שמע את שתי הברכות הראשונות מתוך השבעה הרבי נעצר ואחז בשתי ידיו את המעקה להשען עליו וסובב את גופו לעבר החופה. מזכירי הרבי לא ידעו את נפשם.

כידוע עד כמה נזהרו מזכירי הרבי לא להטריחו ביום של אוהל מפאת המאמץ הבלתי רגיל של הרבי שהיה עומד שעות על רגליו בימי הקיץ ללא אכילה מוקדמת ומרבה בתפילות וכו', וכאשר היה חוזר בשעה מאוחרת מהאוהל היה ניכר על פניו הקדושים המאמץ העילאי וכולם המתינו שהרבי יתפלל מנחה וערבית וילך לנוח, והנה הרבי נעצר ונעמד להקשיב לברכות החופה.

מיד רצו אל הרב זלמן שמעון דווארקין והעירו את תשומת ליבו לעובדה שהרבי עומד ומביט לכיוון החופה. הרב דווארקין החל 'להריץ' את החופה וביקש מרשימת המברכים להזדרז. אחד הדודים שלא הבין על מה המהומה כעס על הרב ושאל אותו: "מדוע למהר? חופה עושים פעם בחיים. לא בוער כלום". למרות הרצון לזרז את החופה במהירות היא התמהמהה במעט בגלל סבב הכיבודים ורק לאחר שהסתיימה הברכה אחריתא, ענה הרבי אמן, הסתובב והמשיך בדרכו לחדרו.

ישבתי עם פרופסור סודרי והסברתי לו את אשר אירע שם ואת הסיטואציה הנדירה שלא זכורה כמותה בתולדות נשיאותו של הרבי ובודאי זכות גדולה היא לו. הוא עצמו לא ידע להעריך כל כך את הדבר מלבד מה שנאמר לו לאחר החופה שהרבי עמד בעת החופה והשתתף בחופתו.

לקראת סיום שיחתנו ממשיך פרופסור סודרי להפתיע אותי ומספר לי שהוא ורעייתו אף זכו להכנס ליחידות אצל הרבי.

כיון שראיתי שאיש שיחי אינו בודה דברים מליבו שאלתי אותו. מתי הם היו ביחידות? והוא ענה לי בערב שבת בראשית של אותו חודש תשרי לאחר החתונה. ואכן באותו יום שישי היתה יחידות ואף אני הקטן זכיתי להכנס להיכל קדשו באותו ערב שבת בראשית תש"ם בשעה 4 אחה"צ. הם נכנסו מוקדם יותר.

●

שאלתי אותו מה היה ביחידות. והוא סיפר לי שכל היחידות ארכה כשתי דקות. הוא נכנס עם רעייתו הטריה וביקש ברכה מהרבי לכבוד הנישואין. והרבי החל לברך אותם ברכות עד בלי די בשטף. "אלא שדבר אחד לא שמעתי מהרבי" מספר פרופסר סודרי. "הרבי בירך אותנו בכל הברכות חוץ מפרי בטן ואני כל כך השתוקקתי לשמוע מהרבי שאזכה לילדים שהרי גם אני וגם רעייתי בגיל מבוגר.

לא יכולתי ועצרתי את הרבי באמצע שטף הברכות ושאלתי: "רבי, אני זקוק לברכה לילדים! הרבי נעצר לרגע והרצין ומיד אמר "אמן"

בזכות ה"אמן" של הרבי נולד לי בן יחיד לאורך ימים ושנים טובות". דברי פרופסור סודרי.

מפגש בקצה הארץ שעורר זכרון רדום לאחר עשרות שנים.