בראשית שנות הממי"ם התחילו בעלי-התשובה הראשונים להגיע לבית-הכנסת הגדול ברחוב ארחיפוב במוסקבה, והם חיפשו מי יכול ללמד אותם תורה. רבי אברהם מילר היה אז קרוב לגיל שבעים, ונציגי הממשלה שניהלו את הקהילה ובית-הכנסת אפשרו לו ללמד גמרא באידיש לאנשים זקנים. התפקיד המוגדר היה לתת שיעורים באידיש לזקנים בלבד, אבל איך אפשר לעמוד כנגד בקשותיהם של בעלי-תשובה צעירים שאינם יודעים את שפת האידיש ומבקשים אף הם ללמוד ולהבין? הרב מילר ניסה 'לגשר' בין הזקנים לצעירים, בין שפת האידיש לשפה הרוסית, ולרצות את כולם. אולם עיניהם ואוזניהם הארוכות של נציגי הממשלה לא היו מרוצים מכך...

סיפור חייו של ר' אברהם מילר:

רבי אברהם מילר זצ"ל היה מהדמויות הבולטות ביהדות מוסקבה. בצעירותו למד אצל מרן ה"חפץ חיים" בראדין, פעמיים הוא נעצר ע"י השלטונות: האחת בזמן סטאלין והשניה בזמן שלטונו של חרושצ'וב. בפעם הראשונה נשלח לצפון סיביר, ליד הקוטב הצפוני. לאחר השתדלות בני משפחתו אצל מיכאל קלינין, שנחשב אז כראש-ממשלה, עשו עימו טובה והוציאו אותו מהקוטב הצפוני לסיביר, לקרסנויארסק, עיר שמסביבה היו מחנות. אמנם מאותו מחנה הוא חזר חי, אבל הממשלה המשיכה לעקוב אחריו אם הוא ממשיך ללכת לבית-הכנסת, במטרה לחנך אותו מחדש...

בשנת תשי"ח, חמש שנים לאחר התפגרותו של סטאלין, נשלח שוב לסיביר, ובמקביל פיטרו את אשתו מהעבודה על אף שהיו לה שני ילדים קטנים. בלית ברירה היא עבדה עבודות פשוטות כדי להתקיים. יום אחד הגיעה אליה אשה לא מוכרת, נתנה לה כתובת ומספר טלפון והורתה לה: "תתקשרי ותבואי ואספר לך על בעלך".

במשך כמה ימים הסתפקה האשה מה לעשות, האם אין זו מלכודת שנטמנה לה או משהו אחר... לבסוף אזרה עוז והלכה להיפגש עם אותה אשה. התברר שאותה אשה היתה עורכת-דין של ר' אברהם במשפטו, והיא ידעה שקיימת אפשרות לשחררו בערבות. הבעיה היתה שכדי לשחררו, היתה חובה על עורך-הדין להגיע פיזית למחנה בסיביר. עורכת-הדין התברכה בלב טוב וחמלה עליו, אולם כמובן שלא התכוונה לנסוע עד סיביר בשביל לשחרר איזה יהודי. בהתעוררות של רצון טוב פנתה אל אשתו של ר' אברהם והציעה לה להתחזות לאותה עורכת-דין, ולנסוע לסיביר כדי לשחרר את בעלה.

האישה ניצלה את ההזדמנות על אף הסיכונים הרבים שהיו כרוכים בה, ויצאה לדרך הארוכה. בהגיעה לשם נפגשה עם האחראי על מחנה המעצר בלשכתו, והציגה את עצמה כעורכת-דינו של 'האסיר מילר' כשבידה מסמכים על שחרורו בערבות. היא המתינה שיקראו לו, שמרה על קור רוח וברגע שבעלה נכנס לחדר, מיד צעקה אליו בקול: "האסיר מילר! האם אתה מזהה אותי? אני היא עורכת-הדין שלך! הגעתי לכאן לפי פסק-דין שצריך להעביר אותך מכאן". על אף התדהמה שאחזה בו, הצליח ר' אברהם לעצור בעצמו ולא להראות שום סימן של הכרות מוקדמת עם 'עורכת-הדין' שלו שבאה לשחררו... כך יצאו השנים לכיוון תחנת הרכבת הנוסעת למוסקבה, כ'עורכת-דין' ואסיר לשעבר, ורק לאחר שנכנסו לקרון והרכבת החלה לנוע יכלו להרשות לעצמם להתחבר יחדיו ולספר את קורותיהם ולהודות להקב"ה על דרך ההצלה המופלאה שזימן להם.

עד מהרה הוזמן הרב מילר להגיע למשרדי הקג"ב בכיכר דזרז'ינסקי, שם הזהירו אותו באופן חמור על העונש הצפוי למי שמלמד 'תלמוד' ברוסית. אולם את ר' אברהם היה קשה להפחיד. מול עיניהם הנדהמות של החוקרים שלף הרב מילר את תשובתו הניצחית והניצחת: "אינכם מפחידים אותי! ישנם שני מקומות בלבד שאליהם אני יכול להגיע: האחד במוסקבה והשני ליד מוסקבה". כוונתו היתה לשני בתי-הקברות היהודיים באזור מוסקבה: "וסטריקובסקוע עברייסקוע קלדביש'ע" במוסקבה, והשני במלחובקה.

החוקר המשיך בשלו: "ראה, הוזהרת!", ור' אברהם בשלו: "אני כבר עניתי לכם". החוקר: "אנחנו ממליצים לך לשמוע לקולנו". ר' אברהם: "ואני עונה לכם: אל תבזבזו זמן על אזהרות ואיומים! בברית-המועצות יש חופש בחירה וחופש הדת, המאפשרים לי ללמד"...
ככלות הוויכוח העקר חזר הרב מילר לביתנו חזק ברוחו אך מותש וחלוש בגופו. הוא הובהל לבית-החולים שם התברר כי לקה בהתקף-לב קשה. אך גם זה לא הרתיע אותו וכשאך התחזק מעט המשיך ללמד במסירות-נפש.

לימים כשנשאל ר' אברהם מה נתן לו את הכח לעמוד איתן כנגד הקג"ב? ענה כי שהותו בסיביר היא שחישלה אותו וחיזקה את רוחו וכוחו.

מקור כח היה לר' אברהם מילר, כפי שסיפר באחת מסעודות-השבת. בהיות בחור צעיר לימים, נשלח ר' אברהם מטעם רשת החנויות בה עבד, אל העיר קוסטרומה. היה זה בתקופת הימים-הנוראים ור' אברהם חיפש מנין יהודים עימו יוכל להתפלל ביום-הקדוש.

לאחר בירורים הגיע למקום תפילה של יהודים, שם התפלל את כל תפילות היום. בקריאת התורה של מנחה, כיבדו אותו ב"מפטיר יונה". הוא עלה לתורה, התחיל לקרוא את ההפטרה, ובאמצע הקריאה פרץ בבכי סוער. "היו לי הרבה סיבות לבכות" – היה ר' אברהם מציין בספרו זאת. לפתע הרגיש במבט חם שננעץ לעברו. בהרימו את עיניו ראה דמות של רב עטוי ספודיק ותוארו כמלאך אלוקים, יושב בפינת בית-הכנסת ומביט עליו במבט חזק. מבטו אמר לר' אברהם: "אסור לך להתיאש! אתה חייב לקום! יש לך תפקיד חשוב בחיים!".


כ"ק אדמו"ר הריי"ץ נ"ע (ארכיון COL)

רק לאחר מכן נודע לר' אברהם כי היה זה לא אחר מאשר האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש זי"ע, שהוגלה לשם ע"י השלטונות. כששחזר זאת לאחור הבין ר' אברהם כי באותם רגעים גדולים השפיע עליו הרבי ברכה שחיזקה את כוחו ורוחו לעמוד איתן בכל נסיונות החיים שנכונו לו בדרכו.
מני אז הרגיש היטב כי יש לו תפקיד חשוב בחיים! כאמור ר' אברהם היה מוסר פעמיים ביום שיעור בבית-הכנסת, בבוקר לאחר שחרית ובין מנחה למעריב, בין בחורף ובין בקיץ, למרות שהתגורר בקצה השני של העיר והיה צריך לחצות את העיר כדי להגיע ללמד. והנה, זה היתה תשובתו לשאלה "מנין שאב את כח העמידה כנגד החוקרים והשלטונות"...

בצלאל שיף