הורים רבים מודאגים ממצב התפילה של בנם. לא כך היו רוצים לראות אותו בבית הכנסת, לא כך הם מצפים ממנו בימי חופש בבית. גם אתה חש מתוסכל כשבנך מסרב לקום בזמן לתפילה או מדבר במהלכה? רוצה להעיר אבל מפחד ללחוץ עליו? חושש לכפות כדי לא ליצור התנגדות?

- טור חינוך מאת המחנך הרב שניאור זלמן אבצן -

במסגרת התעסקותי בשנים האחרונות בתחום החינוך אני נפגש בעיקר עם נוער שקשה לו במסגרת הישיבתית הרגילה ונמצא במסגרות המשלבות לימודי מקצוע או לימודי קודש באווירה פתוחה יותר. ישנו דבר המאפיין הרבה בחורים שנמצאים במסגרות אלו וגם כאלה הנמצאים בישיבות רגילות והוא הקושי בתפילות. מצאתי את עצמי לא פעם תוהה מדוע דווקא בזה קשה להם כל כך? מה יש בתפילה שדווקא שם בחורים רבים 'נופלים'? זה יכול להתבטא בדיבור באמצע התפילה, קושי בריכוז, דילוג על קטעים, ואף בקושי לקום בבוקר (מוכר לכם?).

ב'היום יום' של כ"ג אייר משתמש הרבי במילים מאוד חדות בעניין זה:
"ראשית הירידה ר"ל הוא היעדר העבודה בתפילה. הכל נהיה יבש וקר, גם 'מצוות אנשים מלומדה' הופכים כבר לנטל: ממהרים, מאבדים את הטעם בתורה, והאוויר מתגשם, ומובן הדבר שאינו שייך כלל לפעול על הזולת." במילים פשוטות הרבי מדבר ע"כ שהתפילה צריכה להגיע למצב של 'עבודה' בכדי שתוכל להעניק חיות אמיתית ושטורעם בכל ענייני עבודת ה'.

מה זה 'עבודה'?
רובנו יודעים לענות מה זה עבודה לצרכי פרנסה. העבודה תופסת מקום משמעותי בחיינו, שקועים בה עד למעלה מהראש, מוטרדים מהבוס, מהלקוחות, מהחברים ומהמשימות שבכל רגע ורגע, עד שלפעמים נדמה שהעבודה היא חיינו ולה אנחנו משועבדים. אך ביראת שמיים ובעבודת ה'? כאן אנו לא תמיד מרגישים זאת. 'עבודת התפילה'? איפה אנחנו ואיפה זה, טרודים ושקועים בענייני היום יום השוחקים. אך ברור לכל שהיות והרבי כתב זאת הוא נותן לנו בזה יסוד חשוב מאוד לחיים מאושרים ע"פ תורה ומצוות, כלי לחינוך ולדרך חיים:

'יהודי רוצה להיות קרוב להקב"ה ולא להינתק ממנו ח"ו' – הרצון הזה הוא רגש שצריך לתחזק אותו! איך? ע"י התבוננות בגדולת הקב"ה, להבין ששום דבר לא מגיע לנו ממילא, לנתק את עצמנו לזמן מסוים מטרדות היום יום, ללמוד חסידות ולתת לרגש הזה לחלחל בנו. 'עבודת' התפילה כשמה כן היא, צריכה לקבל את המקום הראוי לה, בתשומת הלב, בזמן ובכבוד שנעניק לה. אנו רגילים למהר לעבודה? נקפיד למהר גם לתפילה בשבת בבוקר. אנו מגיבים בהתלהבות וחיות לחידושים וחדשות למיניהם? נעורר את התלהבותנו בתפילה, נתפעל מנקודה חדשה ששמענו בחסידות.

וכאן מגיע הקשר לחינוך. אם ברצוננו לחנך את ילדינו לאהבת התפילה- הדרך הקלה והבטוחה ביותר היא דוגמא אישית! כאשר ילדך יראה אותך מנתק עצמך מכל דאגה בזמן התפילה, יראה איך שאתה חי בתפילה באופן ש'כל עצמותי תאמרנה', ישמע אותך מתרפק על איזה ניגון חסידי בקריאת שמע וכו' זה יגרום לו להבין עד כמה התפילה חשובה בעבורך. הוא יפנים שעבורך אלו הרגעים האמיתיים ואלו הערכים החשובים לך. כאשר התפילה לא תראה כ'מצוות אנשים מלומדה', ותהיה מלאה ב'טעם' וחיות, בדרך ממילא היא תשפיע על בנך יותר מכל ותגרום לו רצון לחקות אותך בעז"ה.

התפילה היא השורש להכל. כשרגש האהבה לאלוקות יתבטא, הכל ייראה אחרת!

________
הכותב הינו מחנך בקריית החינוך "אוהלי-תמימים" ומאמן אישי לגיל הנעורים
להערות/הארות [email protected]