הערב השני בעוצמתו אחרי מעמד ה'באנקעט' המיוחד, הוא הלילה של מוצאי שבת מברכים החודש כסלו. אין הכוונה לתערוכה המרהיבה, שמתקיימת באולם גדול ההופך לשעות מספר ליריד ססגוני ענק, בו מציגים בעלי עסקים שונים מגוון מוצרים ופריטים, שיסייעו בידו במהלך הפעילות השוטפת סביב מעגל השנה, אותם ביכולתו של השליח להזמין לעירו או לרכוש במקום, אלא למושב הכללי של השלוחים הנערך מידי שנה ב'כינוס השלוחים העולמי'. בערב זה, במסגרת סעודת 'מלווה מלכה' חגיגית, נושאים דברי ברכה והערכה שלוחים צעירים וותיקים, ונשמעים בקשב רב דבריהם של האישים שנתמנו על ידי הרבי לעמוד בראש המוסדות המרכזיים של ליובאוויטש – השליח הרב אברהם יצחק שמטוב יו"ר 'אגודת חסידי חב"ד העולמית', והמזכיר הרב חיים יהודה קרינסקי יו"ר ה'מרכז לענייני חינוך' ו'מחנה ישראל', שמשמש גם כיושב ראש של הכינוס. חלק מרכזי נוסף, שהוא מעשי מאוד מבחינתם של המתכנסים, הוא שלב הצגת היעדים לשנה הבאה, הקראת החלטות ועידת הכינוס במסגרת היוזמות החדשות, וסיכומם של הפרוייקטים הכלל עולמיים שהיו משותפים לכל השגרירים בכל המקומות. אחת מהיוזמות שאושרו פה אחד בשנה הקודמת [ה'תשס"ג] ואומצו בחום על ידי כל השלוחים, היתה חלוקה של כל תורת הרבי בין השלוחים די בכל אתר ואתר. לכל שליח נתנה האפשרות להמליץ בשובר חוזר לועד הכינוס על העדפותיו מבין שלל ספרי המאמרים, השיחות, ה'רשימות' והאגרות קודש, ולאחר כמה שבועות הגיעה לביתו חבילה ובה הספר שעלה בגורלו לאחר החלוקה הכוללת, עם הקדשה מיוחדת. מי שזכה להתחיל את מעגל הלימוד העולמי בערב זה, אשתקד, היה השליח המפורסם הרה"ח ר' יהודה לייב רסקין שיחי', שלוחו של הרבי למדינת מרוקו. באופן טבעי הוא הוזמן השנה לסיים את מעגל הלימוד שנחל הצלחה רבה, למעלה מן המצופה. מעמד זה של הסיום נחרת בזכרונו של כל מי שנכח בו, היו אלו מן הרגעים היחודיים בהם מתפשטת לה הרגשה ותחושה שווה לגמרי בלבותיהם של כל אלו שמשתתפים בהם. ר' יהודה לייב (לייבל) רסקין שיחי', נטל את המקרופון בעודו רתוק אל מקומו. מצבו הבריאותי בו הוא שרוי לאחרונה, מנע ממנו לגשת אל דוכן הנואמים. למרות המאמץ שהיה כרוך בכך מצידו, שיתף את הקהל ברגשותיו עת הוא מסיים את המחזור הבינלאומי, שאיחד את כל הבנים בלימוד תורתו של האב. "המשותף בין השיחה הראשונה של הרבי בלקו"ש - הטעים ר' לייבל - לבין המדובר בליקוט החותם את הכרך הל"ט במספר, הוא הביאור שהרבי נותן למשמעות של עשיית דירה לקב"ה בתחתונים, בעולם בו אנו פועלים וחיים. זוהי מטרתו של הדור השביעי, ולשם כך נשלחנו לחזית, ועד שלא נמלא את המשימה שהועידו לנו, עלינו לעמוד על משמרתינו יומם וליל, עד למסירות נפש ממש". אולם האירועים של מוסד 'אהלי תורה' היה מלא עד אפס מקום, עת חשף ר' לייבל דיון מרתק שהתקיים בשנים הראשונות בינו לבין הרבי בתיווכו של המזכיר הרב חודקוב, בשאלה אם להעדיף הגהת שיחה על פני כתיבת אגרות מענה לשואלים. אנ"ש תושבי השכונה ותלמידי התמימים מלאו את כל המעברים ואולמות המבוא, הקהל האזין בשקט רב, משתדל שלא לפספס מילה מהדברים שהושמעו בקול שקט, אך לפתע, תוך כדי דיבור, עלה קולו של ר' לייבל, ומנהמת ליבו החל לנגן. הניגון עצמו היה מוכר, אך הנסיבות והמקום העבירו צמרמורת בלב כולם, כשמילות הניגון הפכו לתפילת יחיד: "אז דער אויבערשטער וועט געבן – געזונט און לעבן – וועלן מיר זיך זעה'ן מיט אונזער רעב'ן"..., הגה לא נשמע, כל אחד השפיל את מבטו. הלב הרגיש, כמו שמע, בכל מילה, את בקשתו - תחינתו של השליח המתחבט לפני קונו. דמעות זלגו מעיני כולם, כשר' לייבל המשיך וניגן, כשקולו משתפך: "... איי רעבעניו... איי רעבעניו... רעבע... רעבע... רעבע... ווען וועלן מיר זיך זעה'ן מיטן רעב'ן".