האנטישמיות הרימה ראש - אך הגאווה היהודית החזירה!

מנדי: "צאת חג פסח. מוצאי-שבת קודש, כשעה לפני חצות הלילה. מכשיר הפלאפון שלי נדלק לאחר יומיים וחצי של שקט תקשורתי, בעודי יושב בלובי מלון 'קובה-פאלאס' במדינת אזרבייג'אן.

"ההודעות מתחילות לזרום - פיגוע ירי בבית כנסת חב"ד בסאן-דייגו. פצועים, הרוגים, מחבל נתפס, כוחות ביטחון במרדף ותקשורת ישראלית שמנסה לקבל כל פיסת מידע שרק ניתן, כאשר בארה"ב - היהודים בעיצומו של חג.

"בנס גדול הוא הצליח לירות רק כ-10 מתוך כ-60 כדורים שהיו לו. 'מעצור' כמו שאומרים. אך זהו נס. אחת מנשות הקהילה לורי קיי הי"ד - נרצחה בכדורי המרצח, ואחרים נפצעו בדרגות שונות.



"גיבור מרכזי בפרשיה - רב בית הכנסת, שליח הרבי, הרב ישראל גולדשטיין. לאחר ש'ראה לרוצח את הלבן בעיניים', ואצבעות ידיו שוטטות דם, הוא פנה אל קהילתו טרם פונה לבית-הרפואה, ועודד את אותם כאשר זעק 'עם ישראל חי'.
מסר עצום של קידוש השם, וקידוש שם ליובאוויטש הוא העביר דרך כלי-התקשורת לכל העולם. גם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הרגיש מחוייבות וצלצל לאחל רפו"ש וניחומים לחברי הקהילה.

אם האנטישמיות הרימה ראש, כאן רואים יהודים עם מסירות נפש וביטול לרבי כמו הרב גולדשטיין עם המון אהבת ישראל אמיתית - שמצליחים לתת פייט לרוצחים שמונעים משנאה.

ומה היא דעתך ר' משה?

 היהודי הבלתי-מנוצח

משה: "כשראיתי לראשונה את השליח הרב ישראל גולדשטיין, יושב בבית הרפואה בגילו הלא-צעיר, לאחר ניתוח מורכב בשתי ידיו לאחר שאיבד אצבע ונפגע באורח קשה, מדבר כמו 'פייטר' גדול, ולאחר מכן מניף את ידו הפגועה ומעביר מסר אדיר לכל רחבי העולם, חדרה בי ההכרה שהאיש הצנוע הזה, מנהיג הקהילה, נכנס ל'פנתיאון' ההיסטוריה.

לא רק משום דבריו חוצבי הלהבות, שנאמרו בלב קרוע ומורתח. תמונה אחת שווה מיליון מילים: ביד חבושה ופגועה הוא אומר מסר פשוט וחד: "אני היהודי ה'אנדרדוג', החלש פיזית, מול איש הרשע החמוש. יעקב ועשיו בגירסה המודרנית.
באתי לכאן בשליחות להפוך את העולם לטוב יותר, להביא את מעט האור שיגרש הרבה חושך.

בתמונה הזו מקופל הכל: גם בשואה היה נראה כי משהו 'בלתי מנוצח', חזק מאי פעם, מנסה להשמיד להרוג ולאבד. והנה, גם היום, כמה סמלי, בא יהודי חבול ופצוע, אך האמונה בליבו איתנה למרות הכל, ודווקא בגלל הרוע. הוא כבר ניצח!

הרבי הכניס את הדברים בפיו

יממה בקושי לאחר מעמד הלוויה הכואב, שבה הובאה למנוחות הנרצחת מרת לורי גילברט קיי הי"ד, תפס מנדי קורטס מ-COL לראיון את השליח הרב גולדשטיין, לאחר קידוש ה' הגדול שעשה מול התקשורת העולמית, בדבריו המרגשים.

"אני חייב לומר שמבחינתי כל מה שאמרתי היו בעצם דיבורים של הרבי שיצאו מפי. העמדתי את עצמי בטל לרבי ומה שהרבי רצה שייצא מפי - יצא. לא כתבתי כלום מראש, לא הכנתי מגילות, הכל הגיע מהלב. ומה שהרבי הכניס בראשי - אמרתי.
"בעזרת השם גם כן לאחר שאחלים, אסע לציונו של הרבי להודות על כל הניסים", אמר השליח הרב גולדשטיין בראיון.

במבט על האירועים והעוצמה שהוקרנה מהשליח, משהו 'לא מהעולם הזה' - אני מאמין לו. רק אירוע שמיימי כזה, אמנם טראגי, אך הירואי מאידך, יכול להפיק דרמה כזאת מטלטלת, שעוד תזכר לימים רבים.

הוא כבר ניצח!


חרדי - נזהר בדרכים:

מנדי: "בעיצומו של חג הפסח אירע אסון בעיר ביתר-עלית. ילד חמד שאך עתה חגג יום-הולדת 3 והגיע ארצה עם הוריו לחגוג את ה'חלאקה' שלו - קפץ אל הכביש ונדרס למוות ע"י אוטובוס.

"לצערנו, אסונות נוספים אירעו במגזר החרדי בתקופה האחרונה (ואין בכוונתי להאשים דווקא מגזר זה). אך הנקודה חייבת להיאמר. בציבור שלנו, לא משקיעים מספיק בלימוד מעשי ובביצוע פרקטי - 'זהירות בדרכים'.


בתמונה: בני-ברק, השבוע. ילדה יוצאת בנס מתחת גלגליי הרכב.

"רחובות סואנים בבני-ברק, ירושלים, ואף הכבישים בכפר חב"ד ומרכזי מגורים אחרים, גם של חסידות חב"ד, צריכים חיזוק בנושא הרגיש. זה פצע פתוח שחייב טיפול יסודי, ולא עוד פלסטר.

"יהיו שיגידו: 'מי שלא נהג ברכב - לא יהיה מודע לעוצמת האסון שהוא יכול לגרום'. תירוץ לא מספק. בתורה כתוב: "ונשמרתם לנפשותיכם", כל ילד חייב לשנן את כללי ה'זהירות בדרכים'. הכביש הסואן לא נועד לאופניים, ומשחק בכביש הוא סכנת נפשות. לדעתי, אנחנו לוקים בחסר.


משה: כן, מוכר וכואב.
הלב שלי רועד, כשאני רואה ילדה בת 7-8 סוחבת עגלת תינוק ונכנסת מהדלת האחורית (כך זה עובד בערים החרדיות... כניסה רק מהדלת האחרורית) ומרוב דוחק וצפיפות, הדלת עצמה 'מכניסה' את הילדה והעגלה פנימה, כשהיא נסגרת;

הלב שלי רועד, כשאני רואה ילד בן חמש מעביר כביש את אחיו בן השנתיים וחצי;

הלב שלי רועד, כשאני מבחין בקבוצת ילדות עומדות בין שתי מכוניות ומנסות 'לרוץ' לאחר שעובר כלי רכב כדי לחצות לבית הספר שנמצא בצד השני של הכביש.

ועוד ועוד למרבה הצער. אין מודעות, אין הבנה איך לחצות את הג'ונגל ולחזור בשלום.

יש המון מכשולים שעומדים בפני שינוי המצב והטמעה של הנושא בציבור החרדי: החל מאמונות טפלות שכביכול השוטר או האיש מקצוע שיעביר שיעור בנושא זהירות בדרכים עלול לשדר 'דוגמא שלילית' לילדים הרכים ח"ו, ועוד 101 תירוצים מדוע הכנסת תוכן כזה עלולה ח"ו למוטט את חומות הקדושה כביכול.

בקהילות חב"ד הפתיחות לנושא טובה יותר, וכדוגמה חיובית אציין את חיידר אידיש בביתר שמפעיל (היחיד בנתיים בעיר!) בביתר משמרות זה"ב מידי יום, וריכוזי אנ"ש נוספים בארץ.

 בתגובות שזרמו למערכת לאחר פרסום הוידאו שצילם תושב הכפר, עולה תמונה לא מלבבת על נפוצות התופעה של התפרצויות לכביש וכדומה, לטענת רבים לא מדובר במקרה בודד.

השאלה היחידה שצריכה להיות מול עיני אנשי החינוך: האם ח"ו יש לחכות עד לאירוע הבא כדי להתעורר? 
הדבר בנפשינו!


בתמונה: כפר חב"ד, השבוע. ילד על אופניים 'טס' אל הכביש מול רכב חולף 

היטלר לא ניצח. הוא ניסה, רצח - אך כשל במטרה!

מנדי: "כשלמדתי בתו"ת מגדל העמק, הייתי נוסע עם ההסעה כמידי יום שישי יחד עם חבריי, אל ערי הקריות, שם היינו מסתובבים בין העסקים במסלול השגרתי, ומניחים תפילין ליהודים.

"באחד מהעסקים - חנות בוטיק של 'בורקס טורקי', היו יושבים קבוצה של יהודים מבוגרים, טועמים מהמטעמים, לוגמים משקה קל ומשחקים שש-בש. כולם היו מניחים תפילין בקביעות. מלבד זקן אחד - שהיה עיקש מידי. הבחנתי, כי על ידו היה מספר המוכיח שהוא ניצול השואה הנוראה.



"באחד מימי שישי הקיציים, מלאתי את ריאותיי באוויר ופניתי אליו, 'התרצה להניח תפילין'?... הוא סובב את ראשו והביט בי במבט שלא אשכח, ואמר: 'עברתי את השואה. אני לא מאמין בזה'.

כנער שחונך במוסדות חב"ד, אזרתי אומץ ועניתי לו: 'היטלר רצה לרצוח אותנו - כי אנו יהודים. איזה נקמה גדולה יותר יש, משאתה תניח תפילין על אדמת ארץ-הקודש?', והשתתקתי. הוא נעמד, הפשיל שרוול וביקש שאני אעזור לו. כשקרא 'שמע ישראל' הוא פרץ בבכי. והדמעות שלו חקוקות בליבי עד היום.

"ובכן משה. היטלר ימ"ש, הגרמנים ובשיתוף של רבים מהאירופאים - ניסו למחות אותנו. לרצוח, למחוק את העם היהודי. אך מנגד - הרבי ושלוחיו, האירו את העולם שוב באור היהדות. היטלר ניסה, רצח. אבל בתוצאה הסופית - הוא לא ניצח, הוא הפסיד!


מזהירים כזוהר הרקיע

משה: למרות כל החושך הנורא בימי השואה האיומה, מבליחות דמויות הוד כמו האדמו"ר מקאליב זצ"ל – צדיק אמת שקידש שם שמיים בכל מקום שהגיע, עם אהבת ישראל עצומה ועוד רבות יסופר בוודאי על פועלו למען ניצולי השואה, גלמודים ומסכנים.


האדמו"ר מקאליב זצ"ל שר עם מקהלת ילדים את ניגון 'שאמיל'

כמו גם האדמו"ר מסקולען זצ"ל שנפטר לאחרונה, שהוא ואביו הגדול האדמו"ר הקודם מסקולען זצ"ל עזרו באופן ישיר למאות יתומים לאחר המלחמה הנוראה ההיא, וזווית נוספת ומרגשת פורסמה ב-COL, עם הקשר אישי, באמצעות תמונה שעד לאחרונה לא ידעתי על קיומה.

הם ועוד רבים אחרים, שסיפוריהם נשמעים מכל צד ופינה מספרים את סיפורו של היהודי הבלתי-מנוצח, ש'ראה לשטן את הלבן בעיניים' – ויכל גם יכל לו.


ניצחון על הרשע: ניצול שואה, בנו ונכדו בכותל, אמש

שנזכה כבר לייעוד "וְאֶת־רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן־הָאָרֶץ" ונזכה לגאולה השלימה.