מנדי קורטס, COL

שום דבר לא הכין אותי לקראת השעה שבע בערב של יום שלישי ד' בניסן, אז ערכתי את הריאיון המאלף עם איש הקולנוע דרור לבנדיגר. על פניו, במבט חיצוני, שום דבר בחזותו לא הסגיר את הקשר העז ששורר בינו לבין נשיא הדור. כובע עם קנייטש מהודר לא חבוש היה על ראשו, וגם זקן ארוך לא בדיוק עיטר את סנטרו. אבל רק כשפצה את פיו, ומרגע לרגע ככל שהלכה השיחה והעמיקה, הבנתי כי המראה החיצוני שלו קצת מטעה.

"את אותו יום בהיר בשנת תשס"ה, לא אשכח כל ימי חיי", סיפר דרור במהלך הריאיון המפעים שהעניק ל'כפר חב"ד'. "אני נמצא על שפת הים בתל אביב ולפתע מצלצל המכשיר הנייד שלי. אני עונה ועל הקו הרב יחיאל קייגן מניו יורק, שמציג את עצמו כמנהל פרויקט 'מפגשים עם הרבי' של חברת JEM. הרב קייגן מתאר לי בקצרה על אודות הפרויקט ומבקש ממני אם אני יכול לצלם עבורם את הראיונות.

"אני זוכר", הוסיף דרור, "שכאשר קיבלתי את ההצעה סימני גיחוך קלים עלו בי: בשביל מה אני צריך להתעסק עכשיו עם חרדים? גם מבחינה אומנותית לא ראיתי בזה מציאה גדולה במיוחד בלשון המעטה. אבל לא יודע למה, משום מה החלטתי 'לזרום' ולנסות לראות איך זה יעבוד. מהחברה קישרו אותי עם הרב וולף, סיכמנו על יום ושעה שבו יש ראיון, והתחלתי לעבוד בשביל JEM. ערכנו אז כמה ראיונות בחודש כשלאט לאט הלכה העבודה וגדלה".

איש לא יכול היה לשער לעצמו איזו השפעה כבירה יחוללו המפגשים הללו בנפשו של דרור. כלפי חוץ הוא היה רק צלם; כזה שמתמקד בזווית העדשה ובתאורה הנכונה. מה שלא תוכנן הוא שדרור הצעיר יישב מרותק מאחורי המצלמה ויגמע מכלי ראשון עוד מידע על הרבי ועוד סיפור מהפכני ובלתי מוכר לו.

פסיעה אחר פסיעה

"מה שבהתחלה משך אותי בעיקר, היו סיפורי המופתים, הניסים והנפלאות שחולל הרבי לאורך השנים", שחזר דרור. "אני זוכר את עצמי תוהה לא אחת האם הסיפורים הללו אכן התרחשו במציאות. היה לי קשה בהתחלה להאמין שלא מדובר כאן בהגזמה או בדמיון כלשהו, כי אם בדבר שאירע גם אירע, ועם אותה אישיות בדיוק שיושבת מולי ומספרת בהתרגשות כנה".

כשהראיונות והשיחות הרעיוניות עם הרב וולף מצד אחד, והלימודים התורניים אחת לשבוע במכונו של הרב ערד (אליהם הצטרף במהלך השנים) מצד שני, התקדם דרור אט אט בענייני אידישקייט. התהליך היה ארוך ומורכב. לא היו קפיצות דרך, החלטות חפוזות או נקיטת מהלכים מבלי חיבור עמוק. הכול היה שקול ומדוד, והדיבורים מפי המתראיינים על הרבי וכמובן הסיפורים האישיים, עשו את שלהם אט אט עוד ועוד.

"באמצעות הראיונות הללו למדתי המון על הרבי ועל דמותו, וניסיתי ועודני מנסה ליישם אותם בחיי האישיים", אומר דרור. "למשל זה שהרבי רואה את השורש החיובי שבכל דבר, וזה שכל יהודי בבסיסו - גם מי שנראה הכי מנותק - בעצם כן רוצה להתנהג כרצון הקב"ה. עוד נקודה היא מה שהרבי תמיד מדגיש שמוכרח להיות "גאון יעקב" ושלא להתפעל ממה שאומר העולם אלא לעשות את מה שצריך. וכמובן הדבר הכי חשוב, זה שלכל יהודי יש כוחות להתגבר על העולם כולו. אלו מספר נקודות בגישתו של הרבי לעולם שלמדתי במהלך הראיונות, ושכאמור אימצתי לעצמי כבר באותה תקופה".

●

כיום, שנים אחדות לאחר מכן, ר' דרור הוא כבר חסיד חב"ד לכל דבר ועניין. באופן רשמי הוא עדיין לא מוכן להצהיר על זה ומסתפק בתואר הפחות מחייב 'מקורב' לחב"ד, אך די לשמוע את שיגו ושיחו בשביל להבחין במידת חסידותו הבלתי מתפשרת. "הלוואי והייתי באמת חסיד", הוא מצטנע בעוונה יתירה. "יש חסידים שאני מביט עליהם ואומר, מי ייתן והייתי בדרגתם... אבל לא זכיתי עדיין. אני משתדל להקפיד ולהוסיף תמיד כמה שרק אפשר".

לאחרונה הצטרף דרור לקהילת חב"ד החמה במבשרת ציון. מידי תקופה הוא כותב פדיון נפש לרבי ושולח אותו לאוהל הקדוש. בפסח הוא מקפיד שלא לאכול מצה שרויה. לאחרונה החל ללמוד במסגרת חב"דית סמיכה לרבנות.

"אני יכול לומר לך שההשפעה של הרבי עלי הינה השפעה עצומה", הוא מתבטא במונולוג אישי. "תמיד בסיטואציות מסוימות אני חושב לעצמי מה הרבי היה אומר על דבר כזה וכזה. יש את הפתגם הידוע בקרב חסידים שאי אפשר לדעת בכלל מה זה רבי, אבל יחד עם זאת אני מנסה אחרי כל מה שלמדתי ושמעתי לנסות לכוון לדעתו של הרבי".

דרור חותם את דבריו: "יארכו כמה דורות עד שהעולם כולו יכיר ויבין בגדולתו העצומה של הרבי. כל מי שהכיר את הרבי ולומד מתורתו של נשיא דורנו (הביטוי במקור. מ"ק) זכה בזכות עצומה. אני מרגיש בר מזל שזכיתי לזה גם אני. הרבי הוא דמות פלאים נדירה, נשמה שאולי מזמן משה רבינו לא הייתה אחת כזו. מבחינתי, חב"ד היא סיירת מטכ"ל של העולם".


בתמונה: דרור בחגיגת הבר מצווה לבנו של הרב זושא וולף, כסלו תשע"ט

"מפגשים עם הרבי" של JEM

על עבודתו בחברת JEM סיפר דרור: "כל ראיון יש בו נקודה מעניינת וחדשה שמצדיקה יריעה בפני עצמה. תמיד יש ניסים ולא אחת שאנשים מתרגשים ובוכים כשהם מדברים. יש בלי סוף דוגמאות. הרבה פעמים גם שבמהלך הראיונות אני מבחין בנקודה שלדעתי לא דיברו עליה דיו או שיש עניין שבכלל לא נגעו בו, ואז אני מרשה לעצמי להתנתק לרגע מפוזיציית הצלם ולעבור אל כובע המראיין ולשאול את השאלה"...

> מה הכי הפתיע אותך במהלך הראיונות.

"יש דבר אחד שאני לא יכול להבין", הוא נאנח לרגע. "היו לא מעט פעמים שנסענו לראיין רבנים ליטאיים שבזכות ברכתו של הרבי נולדו להם ילדים. אותם רבנים הסכימו להתראיין אבל היה להם תנאי שהריאיון לא יפורסם לפני המאה ועשרים שלהם. "תמיד זה היה נראה לי תמוה העניין הזה: את המתנה הכי גדולה בחייך קיבלת מהרבי, ואתה מסרב להכיר על הטוב ולאפשר פרסום?..."

> ומהם שמות אותם רבנים?

(בחיוך) "זה אתה צריך לשאול את הרב קייגען והרב וולף. לי אין את הסמכות לגלות"...

> מהו הריאיון שערכת במהלך השנים שהכי נחרט בתודעתך?

"יש כמובן סיפורים רבים, ובכל אחד מהם ישנה זווית חדשה ומעניינת. ראיון ממש מיוחד שנחרט בי קיימנו לפני כמה שנים בביתו של הרב משה צור מרמת שלמה, שסיפר שהרבי שאל אותו במהלך יחידות לה זכה, מדוע האבר החשוב ביותר בגוף האדם, הלב, ממוקם בצד שמאל של הגוף, בעוד שהיהדות מעצימה תמיד את צד הימין, כבפסוק "ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל". הרבי שאל והשיב, שכאשר שני אנשים עומדים זה מול זה, הרי הלב שלי נמצא מול צד ימין של חברי, וכיוון שכל עניין הלב, הרגש והנתינה, הוא בשביל הזולת, נמצא שהלב אכן ממוקם בצד ימין! המסר העצום הזה של ואהבת לרעך כמוך נחרט בי ממש. היה גם את סיפור הנס המופלא שחווה הד"ר אברהם לורבר מחיפה, מנהל מחלקת לב ילדים בבית הרפואה רמב"ם, אבל עוד חזון למועד".

> אתה מרגיש החמצה בזה שלא ביקרת אצל הרבי בשנותיך המוקדמות?

"בוודאי", אומר דרור, "מה השאלה? החמצה גדולה מאוד. "כשהייתי יושב עם ילדי המקורבים בבית הכנסת של הר אדר, במהלך דרשתו של הרב בין קריאת התורה למוסף, ומספר להם סיפור על הרבי - אני זוכר שבקביעות הייתי אומר להם שלו היו לי חמש מיליון דולר והיו נותנים לי את האפשרות, הייתי משקיע אותם בשביל להיות חמש דקות במחיצתו של הרבי. יהי רצון שבקרוב ממש נזכה לזה כולנו".

קראו את הריאיון המלא, מתוך שבועון כפר חב"ד לחג הפסח.