"תפארת" היא מדת השלימות, שבה חוברות כל המעלות הטובות שבחסד ושבגבורה:

בחסד ובגבורה מעלות מוגדרות ומסוימות - החסד קרוי בקבלה "קו הימין" והגבורה "קו השמאל" - אך מעצם טבעם והגדרתם הם אינם מושלמות ועלולות לצוץ בעיות וליקויים ואילו תפארת היא "קו האמצע" הכוללת בתוכה את מעלות הימין והשמאל, לכן היא מדת השלמות.

להגדרת התפארת אנו נדרשים לתמצת תחילה את החסד והגבורה:

איש החסד פתוח ובעל לב רחב, במרכז עולמו הזולת, אליו הוא מסור בכל מאודו, ללא הגבלות ומיגבלות, ולכל אדם באשר הוא , לצדיק וישר ואף לטיפוס שלילי רע.

איש הגבורה סגור ומרוכז בתוך עצמו, להתקדם ולהגיע לשלמות עצמית, קפדן בעל חוש ביקורת מפותח לזהות טיפוסים מזיקים ומסוכנים, להתגונן ולהתרחק מהם כמטחווי קשת.

טבעי ששתי מדות אלו שונות והפוכות זו מזו ואינן יכולות לשכון בצוותא: אין איש חסד המתמסר לכל אדם יכול להיות ביקורתי וקפדן, ואין איש הגבורה המופנם ומסוגר בעצמו יכול להתמסר לכל אדם.

תפארת יוצרת צירוף ואיזון מושלם של שתיהם: גם היכולת להתכנס בתוך עצמו וגם התחברות לזולת.

על-ידי תפארת מנטרלים לחלוטין בעיות העלולות לצוץ כשחסד וגבורה קיימים לבדם:

איש החסד עלול להזיק לעצמו מהתחברות לטיפוסים שליליים, טוּב לבו ואהבתו חסרת המעצורים גורמת לו להיות "מסוּנוָור" וחוסר חוש ביקורת והסתכלות על דברים שליליים, ממילא אינו יודע לשמור מרחק מטיפוסים שליליים ורעים, והוא עלול להדבק מהרע שבהם.

אפילו מקבל החסד, עלול בעקיפין להניזק ממנו, כי הנתינה וההישענות הלא-מוגבלת של הנזקק באיש החסד, עלולה "לחנוק" את הנזקק, להרגילו להישען על הזולת ולא לנסות להתייגע ולעמוד בכוחות עצמו.

איש הגבורה עלול להזיק לעצמו שכן ההתכנסות וההסתגרות עלולה לגרום גאווה והתנשאות. הקפדנות, הביקורתיות והחיפוש המתמיד להיות מושלם, עלולה להיות לו לרועץ, חיצי הביקורת עלולים להיות מופנים לעצמו, ברגע שיגיע למסקנא שגם הוא עצמו אינו מושלם. מדת הגבורה עלולה להפילו ברוחו ובמקרים קיצוניים לגרום לו איבוד תיקווה מעצמו ואף ייאוש.

וודאי שלזולת לא תמיד איש הגבורה מועיל, בהיותו קפדן וביקורתי השוקל את יחסיו עם הזולת רק על-פי אמות מידה של דין וצדק בלי חסד ו"לפנים משורת הדין", וכך רבים נדחים על-ידו, בהיותם לא מושלמים וזכים.

מדת התפארת הקרויה גם מדת הרחמים היא השלמות:

יש בה גם את המעלות המופלאות של חסד - אהבה מוחלטת לזולת, דאגה כנה לטובתו, וגם את המעלות המופלאות של גבורה - התכנסות בעצמו לבנות את אישיותו, חוש ביקורת ויכולת הבחנה בין טוב לרע.

ושניהם שוכנים בצוותא בכוח הרחמים: אוהבים את הזולת ומעניקים לו ללא גבולות, אך מכירים במעלות וחסרונות הזולת ויודעים ממי ואיך להיזהר ולהישמר כדי לא להידבק ממנו, ובכל-זאת נותנים לו בכוח הרחמים.

שילוב האהבה והדאגה לזולת שבחסד עם הדאגה לשלמות האישית שבגבורה – זה התפארת. זה מביא את האדם לשלמות, רוגע ויציבות נפשית, וכך הוא אינו מתפעל מ"מה יאמרו הבריות", אינו שומר בלבו טינות וכעסים, ואינו מצפה לקבל גמול או יחס מהזולת, שכן הוא בעצמו שלם.

יום בשבוע

ביום שלישי למעשה בראשית הוא בחינת התפארת.

אבר בגוף האדם

תפארת הוא הגוף, שהוא עיקר האדם, וממנו יוצאים זרועות הימין והשמאל = החסד והגבורה.

מקורות: הושאים מבוארים ומפורטים בספרי "השבת בקבלה ובחסידות", סוף חלק א,
במאמר המסביר את מאמר הזוהר המפורסם "פתח אליהו".
תגובות והערות-הארות יתקבלו בשמחה, למייל: [email protected]
גוט שבת!