מאת הרב שמעון אייזנבאך

מאז החילותי לכתוב את זכרונותיו של ר' מענדל קיבלתי הדים ותגובות רבות ומעניינות על הנכתב ומהם עולה כי היקף התלמידים של ר' מענדל שעליהם השאיר את חותמו הוא גדול מאוד ורבים אף התבטאו כי הוא זה שעיצב את נפשם החסידית. למרות שתמיד ידענו כי דמותו של ר' מענדל חקוקה היטב בליבות תלמידיו אך לא שיערתי עד כמה גדול ורחב מעגל התמימים שאינם שוכחים אותו ו'חיים' אותו ימים רבים. אחד מהם אמר לי השבוע שברצונו לטוס ללונדון לפקוד את קברו של ר' מענדל. שאלתיו מדוע? והוא השיב שישנה תמונה שר' מענדל יושב לצד קברו של משפיעו רבי זלמן משה היצחקי בצפת ונראה שהוא מקבל שם השראה, אם כן, מדוע שאנחנו לא ניסע לקבל השראה מר' מענדל... * פעם לאחר שעשו הדברה בביתו של ר' מענדל התבטא ואמר שפעם בשנה צריך לעשות הדברה רצינית ליצר הרע. אחת בשנה צריך 'להתלבש' עליו באופן יסודי ורציני. * פעם הלכו חבורת חסידים לאחר התוועדות שבתית ב'בית מנחם' לביתו של ר' מענדל והמשיכו להתוועד שם. אחד האברכים היה בגילופין והתנהג בבית ר' מענדל בהתאם. למחרת פגש את ר' מענדל ור' מענדל הביט בפניו כפי הנהוג אצל חסידים לאחר שתיית לחיים מרובה (כך היו נוהגים חסידים למחרת ההתוועדות להביט אחד בפני השני ליישר הדורים באם נוצרו תוך כדי ההתוועדות). האברך הרגיש מעט לא נעים שמא הפריז בהתנהגותו אך ר' מענדל הרגיע אותו באומרו: "בלי משקה ובלי שישתו אותו העולם לא יוכל להתקיים!" * פעם שוחח אחד האברכים עם ר' מענדל על אחד מזקני החסידים שהתגורר בירושלים ואמר לו שהנ"ל הוא מאוד חסידי אבל הוא גם 'נארוויז' [=עצביו מתוחים], אמר לו ר' מענדל על הנ"ל: "אני מכיר אותו היטב, הוא לא צדיק גדול וגם לא נארוויז'ער" * הרה"ח ר' וועלק'ע זלמנוב ע"ה שהתגורר בכפר חב"ד והיה בר אוריין ובעל טביעת עין חסידית היה אומר שאילו ר' מענדל היה בזמן אדמו"ר הזקן היה מגדולי חסידיו. * בנו של ר' מענדל הרב החסיד ר' בער'ל פוטרפס סיפר ששמע מאביו שבמוסקבה היה אחד מגדולי החסידים שהיה כהן ובימים טובים כאשר היה נושא את כפיו ומברך בברכת כהנים היו רבים נוהרים לזכות בברכתו שהיתה מאוד נחוצה בימים הקשים ההם. הכהן היה מברך בהתלהבות וברגש רב והברכה כשלעצמה היתה נוסכת כוח ובטחון בקרב השומעים. לאחר שסיים אותו חסיד את ברכת הכהנים ירד מהדוכן ואמר לחסידים סביבו, "קינדערלאך, הכל טוב ויפה, אבל אם לא תלכו לגנוב לא יהיה לכם מה לאכול". * פעם אמר לי ר' מענדל שברוסיה לא זו בלבד שאי אפשר להסתדר בלי שוחד אלא שהמערכת הרוסית מחנכת אותך לתת ולקבל שוחד, זהו חלק אינטגרלי מהתרבות הרוסית בימים ההם. * כאשר החסיד ר' מיכל וישצקי היה נער בצ'רנוביץ ור' מענדל קירב את בניו של רבי משה וישצקי לאחר שנאסר, ביקש ר' מענדל מר' מיכל שיתקן אצלו בביתו את הברז. הנער תיקן את הברז כראוי ור' מענדל התעקש לשלם לו עבור עבודתו. הנער מיכל לא רצה לקחת כסף אבל ר' מענדל גבר עליו ושילם לו מאחר שעול הפרנסה במשפחת וישצקי היה על כתפי הילדים. לאחר מכן אמר לו ר' מענדל ששילם לו בעל כרחו כדי לחנך אותו שכדי להתפרנס חייבים ליטול שכר על העבודה גם אם התחושה לקבל תשלום אינה נעימה. * בכיתתי בכפר חב"ד, היה אחד התלמידים שהגיע מישיבה תיכונית והתקרב לחב"ד. כאשר הגיע לישיבה היה טירון ולא היו לו מושגים בסיסיים בכל אורח החיים החסידי והחב"די ור' מענדל מאוד קירב אותו. הוא היה לומד עמו בחברותא חסידות בבקרים וכן כשהיו חופשות בישיבה בבין הזמנים היה הבחור מגיע לישיבה ור' מענדל היה לומד עמו. (בדרך כלל היה ר' מענדל לומד עם החברותות שלו בבקרים מאמרים של הרבי הקודם בסדרת מאמרי הת"ש'ינים והיה בוחר מאמרים שעוסקים יותר בעבודה מאשר בהשכלה כדי להקל על החברותות שלו) התמים הנ"ל מספר שתוך כדי הלימוד ר' מענדל היה עוצר את שטף לימודו והיה פונה אליו ושואל אותו "וואס זאגסטו?" [=מה אתה אומר?] כלומר ר' מענדל חש שלאור הרקע של הבחור שהגיע מישיבה תיכונית אולי הוא מרגיש שקשה לו ללמוד חסידות ואולי מרגיש ריחוק מתורת החסידות שהיא חדשה עבורו ולכן היה מבקש ממנו שיחווה את דעתו על הנלמד, והאם הוא מוצא לו דברים מקבילים בלימוד מאמרים אחרים שלמד. "השאלה הזו 'וואס זאגסטו?' - מספר הנ"ל - רוממה אותי ונתנה לי את האומץ ואת התחושה שגם אני הקטן בן 17 שנה, מסוגל ללמוד ולהעמיק ולהיות תלמיד מן המנין בתומכי תמימים. למדתי גם אצל משפיעים אחרים ולפעמים כאשר הם מעמיקים בדבריהם אתה חש נסיגה לאחור, כאילו רק הם ביגיעתם המרובה ובכשרונותיהם הברוכים הצליחו להגיע לאן שהגיעו ואני אנא אני בא, אבל ר' מענדל שהיתה לו רגישות גבוהה מאין כמוה ירד לנבכי הנפש שלי וגרם לי להרגיש 'שייך לענינים'. השאלה של ר' מענדל "וואס זאגסטו?" מלווה אותי כל ימי חיי. היא היתה עבורי למשענת ולתנופה" * אחד התמימים סיפר לי שר' מענדל מאוד קירב אותו והוא היה מטבעו ביישן ונחבא אל הכלים. פעם ר' מענדל התוועד בבית מנחם עם בעלי בתים ובאמצע דבריו הבחין מרחוק בפניו של אותו תמים מבצבץ בין רבים שנדחסו לשמוע את ההתוועדות. ר' מענדל פנה לאותו תמים ישירות ושאל אותו למעשיו. התמים 'החליף צבעים' והיה נבוך מאוד מ'המעמד'. באותה שניה הסב ר' מענדל את פניו ובמהירות עבר לנושא הבא, למרות שהיה במצב רוח מרומם בהתוועדות, הוא חש במבוכתו של הבחור והניחו לנפשו. * פעם השתתף ר' מענדל בהתוועדות רבתית בבית מנחם לרגל י"א בניסן. אחד האברכים הנכבדים הוזמן לחזור על שיחתו של הרבי מההתוועדות האחרונה שהתקיימה באותו בוקר לפי שעון ישראל. האברך המוכשר חזר על השיחה בטוב טעם והיטיב להעביר את המסרים כראוי. כשיצאו מההתוועדות ליווה האברך את ר' מענדל החוצה ור' מענדל שמע שכולם אומרים לו יישר כח ומודים לו על דבריו שנאמרו מאותה שיחת קודש. לאור כל המחמאות שקיבל סנט בו ר' מענדל ואמר לו: "לא תיארתי לעצמי שאתה כזו בהמה...". הלה שאל את ר' מענדל וכי מה פשעו ומה חטאו שכולם מחמיאים לו? הרי הוא לא ביקש זאת מידם וגם לא הגיב לאף אחד? ענה לו ר' מענדל: "אם לא היית כלי לכבוד לא היו נותנים לך כבוד!!!" אותו אברך התבטא על כך שבביטושו הנפלא והמתוק של ר' מענדל הוא נזכר בסגנונו של רבי זלמן משה היצחקי שלעתים הלך בדרכו.