סיון רהב מאיר

בוקר טוב מתאילנד. אז מה ראיתי פה, בליל הסדר הגדול בעולם? ראיתי 2,500 יהודים שונים ורחוקים מאוד זה מזה, שיודעים שבכל שנה באמצע ניסן הדבר הכי חשוב זה פשוט לשבת לשולחן הסדר. פגשתי רופאת משפחה מאוסטרליה שחזרה כאן בתאילנד בתשובה לפני הרבה שנים ובאה עכשיו עם בעלה והילדים כדי להראות להם איך ואיפה הכול התחיל. פגשתי את רועי ומוריה סלומון שהגיעו לפה לירח דבש, אבל רועי כמתנדב זק"א שמע על הפיגוע הנורא בסרי לנקה והמתין שיקפיצו אותו (ואותה) לשם. פגשתי את שליח חב"ד באי קוסמוי בתאילנד, הרב מנדי גולדשמידט, שניהל את הפקת הענק הזו. בשעה אחת עשרה בלילה, אחרי ליל הסדר הגדול בעולם, התחיל את ליל הסדר המאוחר בעולם: הוא חזר עם משפחתו לבית חב"ד והתחיל שם מההתחלה את ליל הסדר שלהם, כי בעצם הם עוד לא עשו קידוש. פגשתי את עשרות הבחורים הצעירים שהגיעו מניו יורק ומישראל כדי להתנדב פה בין השולחנות הרבים ולעזור לאנשים עם השאלות הכי קטנות ("אפשר עוד חסה?") ועד לשאלות הכי גדולות ("למה בעצם אוכלים הלילה חסה?"). גם הם התחילו את ליל הסדר שלהם רק אחרי שעתיים-שלוש על הרגליים. ובמוצאי החג קיבלתי תזכורת לכך שעם כל הכבוד לתאילנד, זה סיפור עולמי: השליחה שרה גולדשמידט התעדכנה איך היה החג אצל כל האחים שלה, כל אחד במקום שליחותו: מנדי באיסטנבול, אליעזר בגרמניה, לאה וחני בפלורידה, שמוליק ברוסיה, קיילה בכפר ויתקין ואסתי באוקראינה. מועדים לשמחה!