בי"א ניסן תשי"ב מלאו חמישים שנה להולדת הרבי, וזו היתה הפעם הראשונה במשך שנות הנשיאות שבה ציין הרבי את יום ההולדת. בבוקר אותו יום נקראו לחדרו הק' של הרבי עשרה אנשים, ע"פ הוראה ישירה מהרבי, והרבי אמר לפניהם את המאמר ד"ה "אדנ"י שפתי תפתח". המאמר נאמר בבכיות גדולות. החסידים התפלאו, מדוע הרבי בוכה כך מיד בתחילת הנשיאות…

הפעם הראשונה שבה הרבי התוועד בי"א ניסן היתה בשנת השישים, בי"א ניסן תשכ"ב, למרות שבשאר השנים שלפניה ולאחריה לא היתה התוועדות. זה היה ממש א געשמאקע פארבריינגען. בהתוועדות זו אמר הרבי שני מאמרים. הרבי אמר אז הדרן על מסכת פסחים, "אבי הבן מברך שתים", וכן שיחה מפורסמת על מעלת שישים שנה, שאז ערך רב יוסף סעודה על כך שיצא מכרת, שהוגהה לאחר מכן ונדפסה בלקוטי שיחות.

בשנת תשל"א, שנת השבעים, נערכה שוב התוועדות לי"א ניסן. הרבי אמר אז את המאמר המפורסם ד"ה ביום עשתי עשר, אשר נאמר בחיות מאוד מיוחדת – כפי שהרבי אומר בדרך כלל את מאמרי באתי לגני.

בשנת תשל"ב, כשמלאו לרבי שבעים שנה – היתה התוועדות מאוד גדולה. באותה שנה הגיעו לבית חיינו על פי הזמנת הרבי, הרבה חסידים עולי רוסיה שיצאו אז מאחורי מסך הברזל, ואז זכו שהרבי התוועד בכל יום מחגי הפסח. ביום הראשון של חג הפסח הרבי התוועד בשעה 3:30 אחר הצהריים, וכן ביום השני בשעה 3:30 אחר הצהריים; בשביעי של פסח הרבי התוועד, וכמובן באחרון של פסח – שאז הרבי תמיד מתוועד.

באותה שנה, שנת השבעים, היתה ההוראה המפורסמת של הקמת ע"א מוסדות. אני למדתי באותה שנה בישיבה, ופניתי לרבי בבקשה שגם אני רוצה להיות שייך לענין זה של ע"א מוסדות. אך הרבי השיב – האמנם לדעתי זה שתלמיד תומכי תמימים נוהג כדרוש, אין זה נוגע לכללות הענין דשנת השבעים?!