מאת: הרב ישראל ליברמן, שליח חב"ד בהונג-קונג

***

את ליל י"א ניסן תשע"ג לא אשכח לעולם.

היה זה כשאני ורעייתי, אז זוג צעיר שטרם מלאו לו שנה לחתונה נשלחנו לעיר קונמינג הנידחת הנמצאת בדרום מערב סין במטרה לארגן ליל סדר פסח עבור הישראלים הרבים שנודדים גם לשם בזמן מסעם הגדול במזרח.

הכל היה אז תמים, חסר ניסיון ומעורפל אך טונות של נחישות ורצון ענק להפוך את המקום במובן החיובי של המילה.

כחודש ימים לפני חג הפסח חרשנו את העיר לארכה ולרחבה, בהוסטלים, בבתי המלון ובכל מקום אפשרי בכדי לחפש יהודים ולהודיע להם שהחלה ההרשמה לטקס החגיגי של הלילה הכי מסורתי לעם היהודי, ואנחנו מחכים לכם!

לא עברו מספר ימים וכבר הרשימה עמדה על למעלה מ-150 איש שטרחו להזמין מקום!!
איך זוג צעיר שפשוט לא מכיר את המספרים הללו בקשר למטבח ואירגון מצליח להפיק אירוע בסדר גודל שכזה?

ובכלל: המטבח, הבית כנסת ובעצם הבית חבד כולו היה ממוקם בדירה קטנה שבה היינו גרים, הכל התרחש אחד בתוך השני באופן חוויתי למדאי. כיצד מכינים 150 מנות במטבח ביתי וצפוף?
אלו שאלות נהדרות.

*

הפשלנו שרוולים והתחלנו בעשיית המלאכה, בין קילופי הגזר והתפוחי אדמה לחיתוך הירקות הוצאתי את בקבוק המשקה ואמרנו לחיים בשמחה עצומה שהרי י"א ניסן הלילה!!

הרמקול הופעל באינסטינקט והניגון של השנה "אשרי איש ירא את השם.." הושמע בכל העוצמה כשמידי פעם אנו עוזבים את הסכינים והתבניות ופוצחים בריקוד חסידי מעומק לב.

השעה הייתה 12 בלילה כשפעמון הדלת צלצל, שטפתי את ידיי ונגשתי אל הפתח והנה עומד לו בחור ישראלי מלא תלתלים, תרמיל ענק חיוך נבוך כלצידו עומדת בחורה מקומית.

אהלן, אפשר להיכנס?
בודאי!, עניתי לו.

הוא סיפר שהשם שלו אלי והוא ממש עכשיו הגיע לעיר מטיול ארוך ברחבי המזרח. אלי שאל אם אפשר להצטרף לעזור בהכנות לחג ואנו שמחנו על העזרה שנחתה לה מהשמים..

אלי, שמתברר כבחור מאוד מוזיקלי נדלק על הניגון שהתנגן ברקע הלוך ושוב..
מנגינת ומילות הניגון של 'אשרי איש' נתפס לו תוך דקות ספורות, כך שאלי נשאר איתנו כל הלילה עמוק בבישולים ובריקודים עד שמצאנו את עצמינו לפנות בוקר זרוקים על הספות של בית חב"ד עייפים אך מלאים בסיפוק ואושר.

אלי, שנהנה באופן מיוחד מהאווירה החליט שהוא מפסיק כרגע את הטיול המתוכנן וביקש להישאר עד לליל הסדר, לעזור בכל המצטרך.

שבת הגדול הגיע, העברנו אותה באושר עילאי, בכיף גדול שהניגון המרכזי שהושר ללא הרף בשמחה עצומה וחיות מיוחדת הוא כמובן ה'אשרי איש.. פיזר נתן לאביונים..'.

מוצאי שבת קודש, אלי פונה אלי במבט מרגש עם הבקשה לא הכי אופיינית לגביו, הוא מבקש לערוך את ההבדלה לציבור.

*

הבדלה?? אתה מבקש?! מה לך ולהבדלה?
אך כמובן שנתתי לו את הזכות בשמחה עצומה, הלבשתי אותו בסירטוק עד שכמעט טבע בו, חגרתי סביבו את הגארטל ואז הגיע הסטירה.

אלי על מראהו החיצוני שהיה דומה יותר לטרקטוריסט בקיבוץ בשנות ה80 אמר את נוסח ההבדלה במנגינה ואיות חסידי עסיסי שזה גרם לכולנו לצמרמורות בכל הגוף,
אלי סיים הבדלה שדמעות חמות ומבויישות זולגות על לחייו.

ואז הוא החל לספר,
נולדתי בווילאמסבורג למשפחה חסידית חסידי סאטמער, החיים מעולם לא האירו לי פנים, בכל הזדמנות שרק ניתנה לאלוקים הרגשתי שאני 'זוכה' לקבל נסיונות וקשיים שגרמו לי לא פעם להישבר עד שבגיל 12 מצאתי את עצמי זרוק עם חבורת אומלסים ברחובות הברונקס מסומם על בסיס קבוע.

לאט לאט נטשתי לגמרי את את דרך התורה והיהדות, הקשר עם המשפחה נותק כליל לטובת אהבת חיי שאיתה אקים את ביתי - החברה הסינית שעומדת כאן לצידי.
הסיפור גרם לנו לשוק וכאב מוחלט אך כמובן המשכנו כרגיל בהכנות לקראת החג הקרב ובא.

שם בסין, הייתה לנו ריקשה בעלת שלושה גלגלים, מושב נהג המזכיר את מושב העגלון בימיי הביניים וארגז קטן מאחור ששימש כפגז' כלשהו, עם הדבר המעניין הזה היינו נעזרים לצורך הובלת ציוד של הבית חבד.

כשנגמרו התפוחי האדמה אלי הציע שאלך איתו לשוק הקרוב לקנות את שחסר, בסוף היום כשהריקשה הייתה מלאה בכל טוב אלי נעמד מאחורי ערימת הירקות והתחלתי בנסיעה, אלי כל כך היה מאושר מהרגע עד שאני שומע אותו מאחוריי פורץ בהתלהבות עצומה ומחיאות כפיים 'זרח בחושך אור לישרים.. קרנו תרום בכבוד ...'!!
לא אשכח את הרגע הזה לעולם!!

ערב פסח הגיע. ניגשנו לאלי בערב החג וביקשנו שאולי בכל זאת ינסה לחייג לאמא שלו, אמור לה חג שמח. אלי התלבט מעט אך אזר אומץ לאחר 10 שנות נתק טוטאלי וחייג את המספר.

ענו שם.. הם דיברו מילים ספורות לנוכח ההתרגשות העצומה. יכולנו לחוש בלב האמא שעמד לפקוע שם בווילאמסבורג, ההתרגשות המטורפת בצד השני של הקו. אנחנו - ראינו רק דמעות.
המון דמעות. כאב. געגועים וחרטה משהו.

אלי, עזב את קונמינג מיד אחרי ליל הסדר אך החלפנו מספרים ושמרנו על קשר מזמן לזמן.
בכינוס השלוחים באותה שנה כשנסעתי לניו יורק הטלפון הראשון היה לאלי, ביקשתי ממנו לבא לקראון הייטס לארוחת בוקר משותפת. אלי נענה בשמחה, אך הבהיר שהוא אינו נכנס לבית הכנסת, קשה לי! הנחתי לו וישבנו לכוס קפה על איסטרען פארקווי.

*

ככל שחלף הזמן אלי החל להתקרב לאידשקייט, הוא הלך ללמוד בישיבה והפך לבעל תשובה וחסיד מן השורה..

7 שנים עברו מאז אותו ערב פסח בלתי נשכח, החיים מלאי התהפוכות עשו את שלהם והנה פתאום באמצע יום בהיר אני מקבל תמונה לווטצאפ, בתחילה התקשתי לזהות את האיש בעל המראה היהודי הלבבי, אך לאחר התבוננות קלה ראיתי את אלי.

אותו אלי אך הפעם עם כלתו לעתיד, בחורה יראת שמים ממשפחה חסידית לתפארת!

מה שניגון אחד והרבה אהבה יכולים לעשות!
לחיים לחיים!