מערכת COL | יום ו' ניסן ה׳תשע״ט 11.04.2019

ההבדל בין חסיד למתנגד, במשקפי ר' מענדל • במחיצת המשפיע

אחד התמימים השקיע את כשרונותיו וכוחותיו רק בלימוד הנגלה והמעיט בלימוד החסידות. באחת ההתוועדויות ר' מענדל גער בו על כך שאינו לומד חסידות כדבעי ואמר לו: "מה יצא ממך? מקסימום תהיה גאון כמו פלוני (נקב בשמו) שהוא אינו יודע טעמה של חסידות"... • רב שכונת השחמון באילת השליח הרב שמעון אייזנבאך, עם פרק נוסף של זיכרונות מהמשפיע הבלתי נשכח הרב ר' מענדל פוטרפס > מיוחד למגזין שישי ב-COL • במחיצת ר' מענדל
ההבדל בין חסיד למתנגד, במשקפי ר' מענדל • במחיצת המשפיע

הרב שמעון אייזנבאך

בשנת תשד"מ עת נתחלף כס יו"ר כפר חב"ד והרב שלמה מיידנצ'יק פינה את מקומו לבא אחריו הרב מנחם לרר, הוא חווה את התחושה של אדם שהיה עוסק בצ"צ מבוקר עד בוקר ללא לאות בכל הענינים העומדים ברומה של חב"ד והנה עתה עיתותיו בידיו וכו'.

היה זה ר' מענדל שנחלץ לעמוד לימינו וקירבו בכל מיני קירוב לחבק אותו ולתמוך בו. אחד הדברים שעשה ר' מענדל היה קביעות עיתים ללימוד חסידות בשעות הבוקר וכך היו רואים את השניים לומדים בבוקר בזאל של הישיבה בכפ"ח.

פעם השכמתי קום לפני הסדר והנה אני רואה את ר' מענדל משתעשע עם ר' שלוימקע בדברי צחות ואז שאל אותו ר' מענדל האם נטל את ידיו? כמדומני שהיה זה לאחר שר' שלוימקע עבד כל הלילה כקטר ברכבת ועדיין לא הספיק לישון ונידונה השאלה האם צריך ליטול ידיו. ר' מענדל לא ויתר לו וגרר אותו לכיור כדי שיטול ידיו, ולאחר שנטל ידיו עמד עליו ר' מענדל שיטול שוב עם מגבת כפי שנוטלים כל בוקר.

למדתי אז פרק באהבת ישראל כיצד ר' מענדל סעד את ר' שלוימק'ע באבהיות נדירה מאין כמוה ובאהבת חסידים אמיתית כמו בסיפורים של פעם.

האהבה הזו של ר' מענדל לשלוימק'ע התחברה אצלי לחיוך האבהי אצל הרבי כאשר בסיום ההתוועדות לקראת ראש השנה, הושיט הרבי להרב מיידנציק חופן דולרים והכריז שיש כאן אחד שאינו רק טנקיסט אלא מוביל רכבת ארוכה.



בפרק הקודם סיפרתי שישנו סרטון נפלא המתעד את ר' מענדל בביקורו אצל השליח הרב דאלפין לצורך גיוס כספים. באותו סרטון אומר ר' מענדל שאם אין מנין לתפילה מתפללים ב"מזומן", היינו בשלשה אנשים. וכשהוא מבחין שהדבר הוא בבחינת חידוש אצל השומעים, הוא אומר זאת בפשיטות שכך נהגו מקדם.

ושאלתי את הקוראים האם יש לתפילה במזומן סימוכין גם בהלכה ובספרי הפוסקים.

והנה כתב לי הרב עזריאל ברגר שליט"א שבשו"ע הלכות ראש חודש ודיני הלל סימן תכב בהלכה ב כותב הרמ"א: "וי"א דכשיחיד קורא אומר לשנים שיאמרו עמו ראשי פרקים דאז הוי כרבים וכו'"

ובמשנה ברורה מוסיף לבאר: "ומש"כ הרמ"א דאז הוי כרבים ר"ל דבר"ח שייך עוד יותר דיוצא עי"ז ג"כ דעת קצת פוסקים דבעינן ציבור לברכת הלל"

ולהנ"ל יש לבדוק תחילה האם הסרטון הוא מראש חודש וגם אם לאו, הרי דברי המשנה ברורה מבוררים ששלשה הוי כרבים ונפלאה בקיאותו של ר' מענדל בהלכה.



סיפר פעם שהיו שני בחורים שנכנסו ליחידות אצל הרבי הרש"ב ושניהם התאוננו על כך שיורדים להם דמעות כשהם מתפללים ועוסקים בעבודת ה'.

לראשון שנכנס וקבל על דמעותיו אמר לו הרבי כי הדמעות הן דמעות חיוביות והן דמעות של שמחה ולשני שנכנס והתאונן על דמעותיו אמר הרבי שילך לרופא עיניים.

בקשר לדמעות של הראשון שהרבי נ"ע אמר שהן דמעות של שמחה יעויין בלקו"ש חלק ל"ב (עמוד 24) שם מספר הרבי הרש"ב על אביו: "וראיתי פעם כי כ"ק אאמו"ר הרה"ק הכ"מ נכנס לחדר אביו כ"ק אאזמו"ר זצוקללה"ה זי"ע והיו עוד סדרי החדר כמו שהיו בחייו (הי' זה בערך בשנת [תר]מ"ה או מ"ו) ונכנס לבוש בחגורה ועמד אצל השולחן למול כסא שבתו, ושפתיו נעות כמדבר, ובכה הרבה"

ובפשטות משמע שהיה זה בכי של מרירות, אבל בהמשך שם (בעמוד 27) הרבי מוסיף: "ומדברים עם דמעות של שמחה, כבן המדבר אל אביו, בן יחיד להורים זקנים"



ר' מענדל היה אומר מה ההבדל בין מתנגד לחסיד?

כאשר לומדים על רבי יונתן בן עוזיאל שעוף הפורח מעליו נשרף החסיד מהרהר מהי רמת הקדושה ואיכותה ששורפת את העוף הפורח מעליה ואילו המתנגד מתחיל לדון האם רבי יונתן בן עוזיאל צריך לשלם לבעל העוף את דמיו והאם יש לו דין של מזיק.

כמו כן המחיש את ההבדל בין חסיד למתנגד הלומדים את מאמר הגמרא "איוב לא היה ולא נברא, משל היה". המתנגד לומד זאת כפשוטו שאיוב לא היה ולא נברא. ואילו החסיד לומד זאת בדרך אחרת ומפרש שכל הסיפור של איוב (שהיה ונברא) לא נברא אלא לשמש משל עבורנו.



אחד התמימים השקיע את כשרונותיו וכוחותיו רק בלימוד הנגלה והמעיט בלימוד החסידות. באחת ההתוועדויות ר' מענדל גער בו על כך שאינו לומד חסידות כדבעי ואמר לו: "מה יצא ממך? מקסימום תהיה גאון כמו פלוני (נקב בשמו) שהוא אינו יודע טעמה של חסידות.

אם לא תלמד חסידות תהיה בודד, תלמד כל היום לעצמך ואפי' מלאך המוות לא יוכל לשלוט בך...



פעם אמר לי: "יש לך תפיסה טובה". שאלתי אותו לפשר המושג 'תפיסה' שהיה חדש אצלי. והסביר שתפיסה אינה שייכת להבנה אלא שיש בחינה מסויימת שאדם תופס מהלכים במהירות ובזריזות, למרות שעדיין חסר לו בהבנה ועליו להתייגע עליה.



בהיותי ב-770 עמדתי בקרבת ר' מענדל וראיתי שהוא פונה לא' מאנ"ש, אמיד מאוסטרליה ושואל אותו אם יכול להלוות לו סכום נכבד של דולרים, (כנראה שנצרך זאת לענין ציבורי). הלה הבין שר' מענדל זקוק לכסף לצרכי ציבור ומיד שלף את הסכום מכיסו, אבל לא הציע שהכסף יהיה נדבה שכן ר' מענדל הרי ביקש רק הלוואה. ואם יאמר לר' מענדל שזו מתנה, יתכן שר' מענדל יעלב שכן הוא הרי אינו נזקק.

ר' מענדל שאל אותו באיזה דרך להחזיר לך הסכום? והנדיב הרגיש שלא בנוח. מצד אחד הוא מעוניין לתת זאת שלא על מנת להחזיר, ומצד שני אינו רוצה להעליב את ר' מענדל שרק ביקש הלוואה.

הנדיב התחמק מלומר לר' מענדל כיצד להחזיר ומתי. ר' מענדל בפקחותו הרבה סובב את הדברים באופן שהנדיב קלט מבלי שיאמר לו מפורש שאם רצונו הוא לתרום את הכסף הרי זה עדיף. וכך הצליחו להבין אחד את השני מבלי שהדברים ייאמרו מפורשות
הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.