מערכת COL
|
יום ד' אדר ב ה׳תשע״ט
11.03.2019
מנחם בגין והרבי • סקירה לרגל יום היארצייט
היום, ד' אדר ב' חל יום היארציט של ראש ממשלת ישראל מנחם בגין ז"ל • מתי נפגש בגין לראשונה עם הרבי ועל מה נסבה השיחה? למי תרם בגין 200 לירות? • מתי פנה הרבי לבגין שיסייע בהיתרי יציאה ל'קבוצה'? • ומה היתה בקשתו האחרונה של בגין לפני פטירתו? • לסיפור המלא
מנחם בגין בביקורו אצל הרבי, תשל"ח
היום, ד' אדר ב' חל יום היארציט של ראש ממשלת ישראל מנחם בגין ז"ל
בגין נפגש לראשונה עם הרבי סמוך לשנת תש"כ-תשכ"א. את הקשר בין בגין עם הרבי יזם יוסף קלרמן, איש עליית הנוער. בין בגין לרבי התנהלה שיחה רצינית אודות בעיות אקטואליות, כמו מצב החינוך בארץ ישראל. הרבי עודדו לדאוג לבני הנוער בארץ ישראל שהורידו מעצמם מידות טובות ואהבת ארץ ישראל. בגין יצא מהפגישה מלא הערכה והערצה
אנ"ש מצעירי חב"ד בירושלים נהגו לפקוד את היישוב ולדאוג לצרכי הדת, החל מתיקון העירוב ועוד. לאחר שניסו לערב גורמים ממשלתיים, כתבו לרבי דו"ח על הפעילות, תוך שהם מציינים את העובדה שאין במי להיעזר לפתרון הבעיה. תוך זמן קצר קיבלו מכתב תשובה מהרבי, בו הוא מורה להם לבקש עזרה ממפלגת חירות, תוך שהוא מצטט מתוך מצע המפלגה.
לאחר קבלת המכתב, נפגשו החסידים עם היו"ר מנחם בגין, שקיבל אותם בכבוד גדול. אז היה מר בגין באופוזיציה והיכולת הכספית שלו הייתה דלה, אך לבסוף העניק להם 200 לירות עבור הקמת העירוב. החסידים קיבלו הוראה מהמזכירות להודות אישית לבגין בשם הרבי על המימון ההתחלתי, במקביל שיגר לו הרבי מכתב אישי ובו מפליא הרבי את מעלת שמירת השבת של רבים, וצירף גם המחאה כספית עם רמז ברור, שהאחריות על סידור העירוב מוטלת על ראשי 'חרות'.
במשך השנים הרבי הרבה לדרבן את בגין לעסוק בחינוך הנוער, להעמיק בהם את הזהות היהודית השורשית. בגין, כיהודי גאה, נענה לאתגר, ולצד עיסוקיו כאיש אופוזיציה ופוליטיקאי, ראה חשיבות עליונה להתעסק עם בני הנוער ולהחזירם לשורשים.
בשנת תש"ל, בגין כיהן כשר הפנים, הממונה, בין השאר, על הנפקת אשרות יציאה לחו"ל. שאלת יציאת של תלמידי ה'קבוצה' מארץ ישראל הגיעה לפתחו, אך כנראה שהוא לא התלהב לתת אישור שכזה. במכתב ששיגר לו הרבי, נימק את כל היתרונות בכך שבחור חסידי ישהה במשך שנה תמימה במחיצתו.
בחורף תשל"ז סיפר בגין לרבי על כוונתו לפרוש ולא לרוץ יותר לבחירות - לאחר שמונה מערכות בחירות בהן הפסיד. הרבי הפציר בו להציג מועמדות גם בבחירות המתקרבות. בגין שמע לעצת הרבי ובסופו של דבר זכה בראשות הממשלה.
זמן קצר לאחר היבחרו נסע בגין לארצות הברית, בעיקר בכדי להיפגש עם הנשיא קרטר וכן עם ראשי הארגונים היהודיים בארצות הברית. מלבד ביקוריו אצל הרבי ואצל רבנים נוספים, בערב תשעה באב הוא ועוזריו הגיעו לבית כנסת ואמרו קינות.
אחד ממעשיו הזכורים ביותר של בגין, הוא חתימת הסכם השלום עם מצרים. רבים נדהמו ממעשהו של בגין, והוא עורר עליו ביקורת קשה, ובייחוד בתוך מפלגתו, מאחר והיה כרוך בה ויתור על רוב שטחה של סיני וכן מתן אוטונומיה לערביי יהודה, שומרון וחבל עזה. כעבור שבע שנים, חשף הרבי טפח מהמגעים שניהל באותם ימים, בהם קרא לבגין להתפטר. האהבה האישית והיחס רב השנים, לא היוו שיקול.
בשנת תשנ"ב, בעת ביקורו של מר משה קצב אצל הרבי, הזכירו הרבי: "אתה בטח מכיר את מר מנחם בגין, שבהתחלה לא הסכים לעניני קעמפ דייויד והיה בתוקף נגד זה, אבל בסוף התחיל לעשות ויתורים, וכפי הנשמע עד היום מתחרט על זה שויתר על חלק מארץ-ישראל".
בתקופת חתימת הסכמי קעמפ דייויד, באחת ההתוועדויות, אמר הרבי כי שלושתם (בגין, סאדאת וקרטר) לא יסיימו את כהונתם באופן טבעי. ואכן כך היה: קרטר הודח בבחירות לקדנציה שניה, בגין פרש לביתו בדכאון וסאדאת נרצח...(כך סיפר הרב שלום בער ליפשיץ ע"ה ששהה בהתוועדות)
ביום ד' באדר ב' תשנ"ב, לאחר שישה ימי מאבק על חייו, נפטר מנחם בגין בבית הרפואה 'איכילוב' בתל אביב. עשרות אלפים ליווהו בדרכו האחרונה. בקשתו האחרונה הייתה להיקבר בקבורה יהודית רגילה בהר הזיתים, ולא בחלקת גדולי האומה שבהר הרצל. ואכן, הלוויתו הייתה יהודית ולא ממלכתית, כבקשתו.
בגין נפגש לראשונה עם הרבי סמוך לשנת תש"כ-תשכ"א. את הקשר בין בגין עם הרבי יזם יוסף קלרמן, איש עליית הנוער. בין בגין לרבי התנהלה שיחה רצינית אודות בעיות אקטואליות, כמו מצב החינוך בארץ ישראל. הרבי עודדו לדאוג לבני הנוער בארץ ישראל שהורידו מעצמם מידות טובות ואהבת ארץ ישראל. בגין יצא מהפגישה מלא הערכה והערצה
אנ"ש מצעירי חב"ד בירושלים נהגו לפקוד את היישוב ולדאוג לצרכי הדת, החל מתיקון העירוב ועוד. לאחר שניסו לערב גורמים ממשלתיים, כתבו לרבי דו"ח על הפעילות, תוך שהם מציינים את העובדה שאין במי להיעזר לפתרון הבעיה. תוך זמן קצר קיבלו מכתב תשובה מהרבי, בו הוא מורה להם לבקש עזרה ממפלגת חירות, תוך שהוא מצטט מתוך מצע המפלגה.
לאחר קבלת המכתב, נפגשו החסידים עם היו"ר מנחם בגין, שקיבל אותם בכבוד גדול. אז היה מר בגין באופוזיציה והיכולת הכספית שלו הייתה דלה, אך לבסוף העניק להם 200 לירות עבור הקמת העירוב. החסידים קיבלו הוראה מהמזכירות להודות אישית לבגין בשם הרבי על המימון ההתחלתי, במקביל שיגר לו הרבי מכתב אישי ובו מפליא הרבי את מעלת שמירת השבת של רבים, וצירף גם המחאה כספית עם רמז ברור, שהאחריות על סידור העירוב מוטלת על ראשי 'חרות'.
במשך השנים הרבי הרבה לדרבן את בגין לעסוק בחינוך הנוער, להעמיק בהם את הזהות היהודית השורשית. בגין, כיהודי גאה, נענה לאתגר, ולצד עיסוקיו כאיש אופוזיציה ופוליטיקאי, ראה חשיבות עליונה להתעסק עם בני הנוער ולהחזירם לשורשים.
בשנת תש"ל, בגין כיהן כשר הפנים, הממונה, בין השאר, על הנפקת אשרות יציאה לחו"ל. שאלת יציאת של תלמידי ה'קבוצה' מארץ ישראל הגיעה לפתחו, אך כנראה שהוא לא התלהב לתת אישור שכזה. במכתב ששיגר לו הרבי, נימק את כל היתרונות בכך שבחור חסידי ישהה במשך שנה תמימה במחיצתו.
בחורף תשל"ז סיפר בגין לרבי על כוונתו לפרוש ולא לרוץ יותר לבחירות - לאחר שמונה מערכות בחירות בהן הפסיד. הרבי הפציר בו להציג מועמדות גם בבחירות המתקרבות. בגין שמע לעצת הרבי ובסופו של דבר זכה בראשות הממשלה.
זמן קצר לאחר היבחרו נסע בגין לארצות הברית, בעיקר בכדי להיפגש עם הנשיא קרטר וכן עם ראשי הארגונים היהודיים בארצות הברית. מלבד ביקוריו אצל הרבי ואצל רבנים נוספים, בערב תשעה באב הוא ועוזריו הגיעו לבית כנסת ואמרו קינות.
אחד ממעשיו הזכורים ביותר של בגין, הוא חתימת הסכם השלום עם מצרים. רבים נדהמו ממעשהו של בגין, והוא עורר עליו ביקורת קשה, ובייחוד בתוך מפלגתו, מאחר והיה כרוך בה ויתור על רוב שטחה של סיני וכן מתן אוטונומיה לערביי יהודה, שומרון וחבל עזה. כעבור שבע שנים, חשף הרבי טפח מהמגעים שניהל באותם ימים, בהם קרא לבגין להתפטר. האהבה האישית והיחס רב השנים, לא היוו שיקול.
בשנת תשנ"ב, בעת ביקורו של מר משה קצב אצל הרבי, הזכירו הרבי: "אתה בטח מכיר את מר מנחם בגין, שבהתחלה לא הסכים לעניני קעמפ דייויד והיה בתוקף נגד זה, אבל בסוף התחיל לעשות ויתורים, וכפי הנשמע עד היום מתחרט על זה שויתר על חלק מארץ-ישראל".
בתקופת חתימת הסכמי קעמפ דייויד, באחת ההתוועדויות, אמר הרבי כי שלושתם (בגין, סאדאת וקרטר) לא יסיימו את כהונתם באופן טבעי. ואכן כך היה: קרטר הודח בבחירות לקדנציה שניה, בגין פרש לביתו בדכאון וסאדאת נרצח...(כך סיפר הרב שלום בער ליפשיץ ע"ה ששהה בהתוועדות)
ביום ד' באדר ב' תשנ"ב, לאחר שישה ימי מאבק על חייו, נפטר מנחם בגין בבית הרפואה 'איכילוב' בתל אביב. עשרות אלפים ליווהו בדרכו האחרונה. בקשתו האחרונה הייתה להיקבר בקבורה יהודית רגילה בהר הזיתים, ולא בחלקת גדולי האומה שבהר הרצל. ואכן, הלוויתו הייתה יהודית ולא ממלכתית, כבקשתו.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
