מערכת COL
|
יום ל' אדר א ה׳תשע״ט
07.03.2019
"כחסידים של הרבי הדברים עובדים בדרך לא רגילה" ● מאלף
משנכס אדר מרבין בשמחה: שני סיפורים אישיים ומרתקים ומסה מאלפת בנושא 'השמחה' מאת הרב נחמיה וילהלם השליח לבנגקוק תיאלנד חבר קבוצה תשנ"ב, בהתוועדות לחברי ה'קבוצה' בשבת ההיסטורית ברומניה ● מיוחד למגזין שישי של COL ● למאמר המלא>>>
הרב נחמיה וילהלם השליח לבנגקוק תיאלנד, חבר קבוצה תשנ"ב במסה מאלפת בהתוועדות לחברי הקבוצה בשבת ההיסטורית ברומניה:
אני רוצה לפתוח בכבוד אכסניה בתודה למארח ר' נפתלי דייטש על השבת המיוחדת והמרגשת אבל אקדים לפני כן סיפור ששמעתי:
השליח ר' זלמן פוזנר היה נוהג כל שנה לבוא לרבי לי"ב תמוז להשתתף בהתוועדות. באחת השנים הראשונות הוא עבר תאונה ונפגע בברך. באותה שנה התחילו להשתמש במערכת הגברה ור' זלמן החליט, שבמקום להצטופף ולהידחף ולא להצליח להתרכז יעמוד מחוץ לדחיפות ליד הרמקול ויוכל לשמוע טוב ולהתרכז בדברי הרבי.
באמצע ההתוועדות הרבי פנה לאביו ואחר כך לחמיו ושאל איפה ר' זלמן? הם לא ידעו לענות... למחרת נכנס ליחידות לרבי, והרבי שאל אותו היכן היית אתמול? ענה ר' זלמן שרצה לשמוע טוב יותר ולהתרכז ולכן עמד בצד. אמר לו הרבי: "פעם אחד בשנה יש לך הזדמנות להידחף בין חסידים ואתה מוותר על זה".
אודה על האמת: עד לפני כמה ימים היו לי מחשבות האם אוכל להגיע לשבת הזו. לפני כשבועיים היתה לנו שבת מפגש בארץ והחסרתי שבת בבנגקוק, מוזמנים כ-400 אורחים בליל שבת ובכל זאת חשבתי שיש לי הזדמנות להידחף בין חסידים וחברים ולא אוותר על זה. אז באמת יישר כח גדול למארחים ולכל החברים על ההזדמנות המיוחדת.
"הזדמנות להידחף בין חסידים וחברים ולא אוותר על זה": הרב נחמיה וילהלם לצד השליח הרב נועם רוט במהלך ההתכנסות
הנושא שביקשו ממני לדבר עליו הוא 'שמחה' ואפתח בסיפור אישי:
בחשוון תשמ"ט חלה אבי זכרונו לברכה והוטס לארה"ב לניתוח, במשך יותר משנה אמא שלי כל יום ראשון היתה עוברת ליד הרבי והרבי מיוזמתו היה נותן לה דולר נוסף עבור אבא וכל שבוע עם ברכה שונה.
כמה פעמים במשך השנה אמר לה הרבי "שלא תהיי אף פעם במצב של שפלות ומרה שחורה רק במצב של שמחה והתרוממות".
בתחילת טבת תש"נ הרופאים אמרו שהכל בסדר והוחלט שאנחנו חוזרים לארץ.
ביום ראשון לפני החזרה לארץ סידרו שנעבור שלושתינו ביחד אצל הרבי ואמי אמרה שהיא תגיד לרבי שהיא מקיימת את מה הרבי ביקש ונוסעת לארץ בשמחה. אבל איך שעברנו ליד הרבי היא החלה לבכות ולא הצליחה להגיד לרבי את מה שרצתה... המזכיר הרב גרונר אמר לרבי שאנחנו נוסעים לארץ והרבי נתן לכל אחד מאיתנו שתי שטרות אחת לתת צדקה כאן ואחת בארץ הקודש.
יצאנו ואמי שתחי' אומרת לי "אנחנו לא יכולים לנסוע, אכזבתי את הרבי כשלא אמרתי שאנחנו נוסעים בשמחה". ניסיתי להרגיע אותה ולהזכיר לה שכל המשפחה מחכים כבר שנה שיחזרו ואי אפשר לדחות אבל היא ממש הרגישה שלא מסוגלת לנסוע במצב כזה.
חיכיתי עד אחרי חלוקת הדולרים ונכנסתי לרב גרונר לשאול בעצתו. הוא אמר לי "אי אפשר לעכב את הרבי עוד, תעמדו ליד הרכב כשהרבי יצא אבל בבקשה תדאג שלא ידברו כלום".
חיכינו ליד הרכב, הרבי יצא נתן לכל אחד מאיתנו 2 מטבעות ואיחל נסיעה טובה, ואז הלך לכיוון הרכב, כמעט נכנס לרכב ואז חזר לכיוון אמי ובחיוך אמר לה "אפרייליכע נסיעה" ואמא ענתה "כן אנחנו ב"ה נוסעים בשמחה..."
כשמתבוננים בעניין השמחה מתעוררת תמיד השאלה איך אפשר לצוות עלינו לשמוח? "משנכנס אדר מרבים בשמחה" - תלחצו על כפתור השמחה ותהיו שמחים?, זה הרי לא עובד ככה. אמנם חשוב מאוד להיות שמח אבל אם הקב"ה רוצה שאשמח שידאג לי לכמה דברים בסיסיים ואשמח לשמוח: בריאות, פרנסה, זוגיות ילדים ועוד כמה 'בקשות קטנות' שהכל יסתדר על הצד הטוב וכמובן אהיה שמח. אבל איך אפשר לדרוש ממני להיות בשמחה כשהדברים לא בדיוק עובדים כמו שאני רוצה?
ידועה השיחה של הרבי על ר עקיבא ונחום איש גמזו, ההבדל ביניהם והמשותף להם ועל כל פנים שניהם חיו בקו שאין רע יורד מלמעלה והכל לטובה, וזה בעצם סוד הדברים: כשאדם מבין שהקב"ה מנהל את הדברים בורה הכי נכונה זו הדרך להצליח לשמור על השמחה בתמידיות.
שמעתי פעם רעיון יפה על כך שמשה רבנו מבקש מהקב"ה לסלוח לעם ישראל על חטא העגל וכשהקב"ה מתרצה וסולח מנצל משה את ההזדמנות ואומר "אם נא מצאתי חן בעיניך הודיעני נא את דרכיך".
מסבירה הגמרא במסכת ברכות שמשה רבנו שואל את הקב"ה איך זה שיש צדיקים שרע להם ורשעים שטוב להם אולי הקב"ה יוכל להסביר לו את דרכיו ואת הדרך שבה הוא מנהל את העולם.
והקב"ה אומר לו "גם את הדבר הזה אעשה כי מצאת חן בעיני... אני אעביר כל טובי על פניך... הנה מקום איתי ונצבת על הצור... ושכותי כפי עליך... וראית את אחורי ופני לא יייראו".
הקב"ה אומר למשה אכן מצאת חן בעיני ואתן לך פעם אחת לעמוד בנקרת הצור, בנקודת המבט האלוקית "ואני אעביר כל טובי על פניך", כשתסתכל מנקודת המבט שלי תראה שהכל טוב ושאין רע יורד מלמעלה, אבל אני נותן לך את הזכות הזו רק לזמן קצר ואחר כך אמשיך להסתיר את הדברים מעיניך "וראית את אחורי". לפעמים תוכל להסתכל אחורה ולהבין למה הדברים קרו כפי שקרו ולהגיד עכשיו אני מבין למה זה היה לטובה, "ופני לא ייראו" להסתכל קדימה ולהבין למה דברים קורים כמו שקורים לא תמיד תוכל לדעת כי אדם לא יכול לחיות בצורה כזו שידע עתידות.
*
במילים אחרות הקב"ה אומר למשה: בעולם שלנו הכל טוב רק שאנחנו עיוורים ולא באמת יכולים לראות פנימה. וכאן הבחירה שלנו - להתעצב ולכעוס למה הקב"ה לא תכנן את הדברים כמו שאנחנו רצינו או לבחור להסתכל על העולם בשמחה ולהבין שהעולם יכול להיות נפלא אם אתבונן בפנימיותו ואבין שאין רע יורד מלמעלה.
לפני כמה שנים טיילו בתאילנד משפחה, זוג ושלושת ילדיהם, הם נסעו לשדה התעופה בדרכם לטיסה לפוקט. כשהגיעו לשדה גילה האבא ששכח את המחשב הנייד במונית, הוא מיד עלה למונית נוספת והחל לרדוף אחרי המונית, אחרי כשעה הבין שזה מקרה אבוד. הוא ממש נשבר, במחשב היה לו את כל העבודה החשובה שלו ללא גיבוי... הם הגיעו לשדה לעלות לטיסה ודיילת הקרקע אומרת להם "אני מצטערת סגרנו כבר את הטיסה". הם מנסים לשכנע אותה אך ללא הצלחה, הם שואלים מתי הטיסה הבאה והיא אומרת להם שהם הפסידו את הכרטיסים ועליהם לקנות כרטיסים חדשים.
בלית ברירה הם קונים כרטיסים לחברה אחרת שיוצאת עוד כשעתיים, נעמדים בתור ופתאום מודיעים להם שהטיסה בוטלה. זה כבר היה יותר מדי בשבילם, האב הכועס ניגש לאחד האחראים לברר מה קרה, והוא אומר לו "המטוס שיצא לפני כשעה וחצי התרסק בשדה התעופה של פוקט ולכן סגרו שם את שדה התעופה".
כשהוא בא לספר לי את הסיפור הוא אמר לי "מדהים כמה קיצוני יכול אדם להרגיש בהבדל של שעתיים, שעתיים קודם כעסתי על כל העולם, הרי זה לא הגיוני, לאבד מחשב יקר, להפסיד 20 אלף באט על כרטיסים, לפספס טיסה ועוד טיסה אבל כשנודע לי הרמתי את העיניים ואמרתי "ריבונו של עולם תודה לך שתמורת קצת כסף הצלת את חיי וחיי משפחתי".
היתה אצלנו בבית חב"ד פעם אשה שהיתה בדרכה להודו לייצור עבור תערוכה באירופה. היא נקלעה לשיעור תניא היא התלהבה והחליטה לדחות את הטיסה כדי להישאר לעוד כמה שיעורים.
ואז יום לפני חג השבועות היתה אמורה לטוס וניסיתי להגיד לה שתישאר לחג אבל היא היתה בלחץ כבר לנסוע, היא נסעה לשדה התעופה מצלצלת אלי משם שאיבדה את כרטיס הטיסה ולא נותנים לה לעלות ומבקש שאחפש אולי זה בבית חב"ד.
חיפשנו ולא מצאנו ואחרי שעתיים אני רואה אותה נכנסת לבית חב"ד עם פנים חמוצות, אמרתי לה "תגידי לי אם היית שומעת שהטיסה הזו התרסקה ו300 איש נהרגו היית שמחה שלא היית על הטיסה הזו?" אמרה לי "כן בטח" אמרתי לה "300 איש צריכים להיהרג כדי שתהיי שמחה?..."
"ב"ה הם הגיעו בשלום וגם את תגיעי בשלום מיד אחרי החג", אמרתי לה. וזו בדיוק הנקודה, אנחנו צריכים להפנים שהקב"ה עושה לנו רק טוב ולהיות בביטחון שהקב"ה יעשה לנו טוב נראה ונגלה וכפי שהרבי מסביר בשיחה הידועה על פרשת שמות, שעצם הביטחון יוצר מציאות של טוב ובזכות הביטחון גם אם לא מגיע לו יקבל את הטוב הרצוי והגלוי.
ומעבר להכל אנחנו צריכים לדעת שההתנהגות שלנו משפיעה גם על הסביבה, ולכן כל אחד מאיתנו צריך לזכור שהוא שליח אם באופן רשמי או שלא רשמי. וכשליח יש לו השפעה וכל מעשה שלו משפיע גם על סביבתו וכשאנחנו נהיה בשמחה נשפיע על כל מי שלידינו שיהיה בשמחה.
*
וכדי להמחיש את ההשפעה של מעשה טוב שלנו וכמה הוא מעורר להמשיך עשות טוב, אסיים בסיפור נוסף:
דייויד הוא יהודי מבוגר מאנגליה, שהיה גר בתאילנד תקופה ארוכה. לפני כמה שנים הגיע יום אחד לבית חב"ד פנה לרב קאנטור וביקש עזרה כספית מכיוון שהוא כבר לא עובד ובגילו קצת קשה להתפרנס.
התחלנו לעזור לו קצת וכך הוא היה מגיע אחת לשבוע להניח תפילין ולקבל את העזרה שלנו. עם הזמן הוא גם חלה ולקחתי אותו כמה פעמים לרופאים. ניסינו לשכנע אותו שיחזור לאנגליה, שם הוא יקבל פנסיה ממשלתית, טיפולים רפואיים ויוכל לחיות בתנאים הרבה יותר טובים, אך הוא לא הסכים אפילו לשמוע על חזרה לאנגליה.
יום אחד הגיע דיויד ואמר שבשבוע הבא יש לו יום הולדת גיל 70 ונראה לו שבאמת הגיע הזמן לחזור לאנגליה.
ביקשתי ממנו לראות את הדרכון שלו כדי להזמין עבורו כרטיס טיסה ובדפדוף בדרכון אני קולט שהוא כבר 20 שנה לא האריך את ויזת השהייה שלו בתאילנד.
בדרך כלל כשאדם נשאר בתאילנד מעבר למותר משלמים קנס כספי על כל יום של איחור אבל כשמדובר על חריגה כל כך גדולה זה כולל גם מעצר של כמה שבועות עד לסיום הבדיקה ואז הוא ישלם את הקנס ויגורש.
במקרה של דיוויד ידעתי שישיבה במעצר התאילנדי יכולה להיות מסוכנת בגלל הגיל והמצב הרפואי שלו והחלטתי שאנסה לראות איך ניתן לסדר את הדברים בלי מעצר. פניתי לכל מיני אנשים שמקושרים מאוד במשטרת ההגירה אך כולם ללא יוצא מן הכלל ענו לי שאין מה לעשות והוא יהיה חייב להיעצר. הבטיחו לי שישתדלו לקצר את זמן המעצר אבל אני לא הסכמתי והחלטתי שאנסה להגיע אתו לשדה ולעזור לו לצאת בלי להיעצר, למרות אזהרותיהם של מביני דבר שאם הוא ייעצר בשדה הוא יצטרך 'לשבת' יותר זמן.
קנינו לו כרטיס ונסעתי אתו לשדה התעופה, מיד שאנחנו מגיעים לביקורת הגבולות פונה אלי אחד השוטרים בלבביות ואומר לי "שלום רבאיי מה שלומך" האמת היא שלא זכרתי מי הוא אבל עניתי לו בחביבות בחזרה. הוא הזמין אותי להכנס ביחד עם דיוויד למשרדים, הוא שאל אותי מה הבעיה והסברתי לו שהבנאדם הזה עם שהיית יתר של 20 שנה... הוא ממש נבהל ואמר לי "חכה אני אקרא למנהלת". חיכינו כמה דקות נכנסה לחדר מפקדת חמורת סבר ואומרת לי "אין מה לעשות הוא יהיה חייב להישאר במעצר". אמרתי לה את חייבת לעזור לנו הוא אדם חולה וחייב לחזור לאנגליה בהקדם. היא אומרת לי אבל אין לי אפילו איך לבדוק את השם שלו במחשבים כי אין לנו כאן חומר של 20 שנה.
הצעתי לה שדבר ראשון תבדוק אם הוא מופיע ברשימה השחורה של אנשים מבוקשים, היא הסבירה לי שהיא בכל מקרה לא תוכל לתת לו לצאת אך בכל זאת הגישה לנו שתי כסאות. היא התיישבה מול המחשב והתחילה לבדוק, תוך כדי שהיא מדפדפת במחשב היא שואלת אותי תגיד מה הקשר ביניכם הרי אתה מישראל והוא מאנגליה, אמרתי לה אנחנו מאותה דת שנינו יהודים, היא שואלת "אז מה שניכם יהודים למה אתה עוזר לו?" אמרתי לה בשפה שלהם
"אני עושה מצווה" - pom tam Boon
להפתעתי היא עוצרת את החיפוש, לוקחת את הדרכון חותמת עליו ואומרת לי
Khun Tam Boon Chan Tam Boon duway
- "אתה עושה מצווה גם אני אעשה מצווה.
למחרת צלצלתי לאחד האנשים שמקושרים בממשל וסיפרתי לו שדיוויד כבר באנגליה הוא הופתע מאוד. סיפרתי לו מה קרה ואז הוא אומר לי: "אני חייב לך התנצלות, כשאני אמרתי שאי אפשר דיברתי על הדרך הרגילה, שכחתי שאצל יהודים דברים עובדים בדרך לא רגילה".
בואו נזכור שכיהודים וכחסידים של הרבי הדברים עובדים בדרך לא רגילה ויש לנו את כל הסיבות להיות בשמחה ובע"ה שמזכה בקרוב ממש לשמוח בשמחה הגאולה האמיתית והשלימה.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
