מערכת COL | יום כ"ה אדר א ה׳תשע״ט 02.03.2019

מלאכי החבלה בפתח ור' מענדל מתלוצץ • זכרונות מהמשפיע

"רץ להזהיר את ר' מענדל שמלאכי החבלה מתכוננים לעוצרו ועליו לברוח לפני שיהיה מאוחר. ור' מענדל מתלוצץ עמו: "ויצא העגל הזה", ראה הכנסתי לסיר בולבעס [-תפוחי אדמה] קשים וראה זה פלא מה יצא ממנו. אין להיכן לברוח. מה שצריך להיות יהיה ומה שצריך לקרות יקרה. אנו חייבים להמשיך לפעול בשליחות הרבי ויהי מה!" • רב שכונת השחמון באילת השליח הרב שמעון אייזנבאך, עם פרק נוסף של זיכרונות מהמשפיע הבלתי נשכח הרב ר' מענדל פוטרפס > מיוחד למגזין שישי ב-COL • זיכרונות מר' מענדל
מלאכי החבלה בפתח ור' מענדל מתלוצץ • זכרונות מהמשפיע

הרב שמעון אייזנבאך

בשנים הראשונות לכהונתו של ר' מענדל כמשפיע בכפר חב"ד הוא סבר שיש לשלוח כמה שיותר בחורים לרבי ולתקופות ממושכות. בדרך כלל המשפיעים היו מעוניינים שהתלמידים, בעיקר המובחרים, ישהו תחת כנפיהם ויחסו בצילם. אך ר' מענדל חשב כי טובתם של הבחורים דורשת שיסעו לרבי ולדעתו אין טוב יותר מאשר השהייה אצל הרבי.

אחד הבחורים שלא מצא כל כך את מקומו ו'חיפש את עצמו' התלבט האם להשאר בארץ הקודש בכפר חב"ד או אולי לנסוע ללמוד אצל הרבי. הבחור פנה לר' מענדל שיעזור לו בהתלבטות לקבל הכרעה.

ר' מענדל המשיל לו משל. (כידוע, ר' מענדל היה משתמש רבות בהתוועדויותיו במשלים עשירים מעולם החי). היו היה כבש שחלה וניסו לרפאות אותו בכל מיני מרפא אך ללא הצלחה.לאחר כל הנסיונות החוזרים ונשנים שעלו בתוהו, החליטו לתת לכבש לצאת לרעות בשדה. שם בשדה יש סוגים שונים של עשבים וכאשר הכבש ילחך את כל סוגי העשבים הוא בודאי יתקל ויאכל גם את אותו עשב המסוגל לו לרפואתו.

והנמשל הוא שאצל הרבי יש את כל התרופות לכל מיני המחלות והבעיות שבעולם. כאשר תשהה בד' אמותיו של הרבי - אמר לאותו בחור - בודאי תמצא מזור לקשייך ואתגריך. קשה לי לזהות ולהבחין את הקשיים שלך וממה הם נובעים אבל אם תסע לרבי בודאי תמצא שם את הפתרון הנדרש.

*

בשנת תשנ"ב לאחר שהרבי עלה ל"חתן בראשית" העלו את ר' מענדל למפטיר. בדרך כלל הרבי היה שב למקומו לאחר הקדיש והיה שומע את ההפטרה ממקומו אלא שהפעם הרבי נותר על עמדו ומקומו. ר' מענדל הבחין שהרבי לא מתכונן לחזור למקומו והחל לומר את ההפטרה כשהרבי עומד בתוך ד' אמותיו.

ר' מענדל מאוד התרגש וקרא את כל ההפטרה בבכי אחד ארוך וממושך. הרבי עמד והאזין לקריאתו ולבכיו עד לאחר סיום ברכות ההפטרה.

*

מחותני הרב אפרים פישל דמיחובסקי, ראש ישיבת כפר חב"ד, מזכיר לי פעמים רבות את הדוגמא החיה שנתן ר' מענדל באמונה ובטחון בה' ובמשה עבדו, כפי שהעביר להם זאת אבי משפחתם הרב אריה לייב דמיחובסקי ז"ל בעובדא דהווא בדידו.

הרה"ח ר' אריה לייב דמיחובסקי היה האחרון מבין החסידים שראה את ר' מענדל לפני מעצרו והיה גם הראשון שראה אותו מיד כששוחרר.

[אגב: כששוחרר היה ר' מענדל נפוח מרוב רעב עד כדי כך שכאשר הוא רחץ אותו לא היה מקום אחד בגופו של ר' מענדל שאצבעותיו של הרב דמיחובסקי לא שקעו פנימה וכמעט שנעלמו].

ומעשה שהיה כך היה: באותו לילה שבו נעצר ר' מענדל ע"י סוכני החרש, הבחין הרב דמיחובסקי שהסוכנים מכתרים את הבנין שבו שהה אחד החסידים והוא הבין בחושיו המחודדים שהלילה הוא ליל מעצרים. מיד יצא מדלת אחורית או מחלון סמוי ורץ להזהיר את ר' מענדל שמלאכי החבלה מתכוננים לעוצרו ועליו לברוח תוך דקות לפני שיהיה מאוחר. הוא הגיע לביתו של ר' מנדל וראה אותו מבשל תפוחי אדמה ור' מענדל מתלוצץ עמו: "ויצא העגל הזה", ראה הכנסתי לסיר בולבעס [-תפוחי אדמה] קשים וראה זה פלא מה יצא ממנו. הרב דמיחובסקי החל לומר לר' מענדל שמדובר בדקות ספורות שבהן הוא יכול להמלט ואין מדובר כאן במשחק ילדים כי אם בענין של חיים והיפך החיים ר"ל. ור' מענדל עונה לו בשוויון נפש ובנפש מרוממת: "אין להיכן לברוח. מה שצריך להיות יהיה ומה שצריך לקרות יקרה. אנחנו חייבים להמשיך לפעול בשליחות הרבי ויהי מה! ור' מענדל המשיך להתלוצץ על תפוחי האדמה, הבולבעס, שהנה יצא העגל הזה... עוד באותו לילה ר' מענדל כבר נשבה בידיהם של הארורים לשנים רבות.

הרב דמיחובסקי למד אז פרק גדול באמונה ובטחון ואותו הוא העביר לצאצאיו ולכולנו. ר' מענדל היה הרי האדם האחרון שניתן היה לומר עליו שלא היה מציאותי. הוא ידע היטב היטב שסוכני החרש בעקבותיו והוא ידע טוב מאוד מהי המשמעות של להתפס בחכתם האכזרית ועם כל זאת הוא לא איבד את עשתונותיו ואת קור רוחו. ולא זו בלבד שהוא לא התבלבל אלא ששמר על מצב רוח מרומם שקשה להבין מהיכן בן אנוש מסוגל לזאת אילולא נשמתו החסידית והרוויה בתורת החסידות שהמשילה את מוחו על ליבו בשעה גורלית זו.

הוא היה חדור באמונה ובטחון ברמה כה גבוהה עד שהיה ניתן לחשוב שכל האיומים והסכנות כאילו לא קיימים ואינם במציאות כלל.

*

בהיותו בכלא היו שולחים לו חבילות מהבית ובהם דברי מזון ועוד דברים הנצרכים לו. לפני פסח שלחו לו מצות לליל הסדר. אלא שרשעי הקג"ב היו נוהגים לעשות 'שיקוף' לחבילות האסירים וכשראו את המצות החליטו לעכב את חבילת המזון אצלם עד לאחר הפסח כדי לצער את ר' מענדל שלא יזכה לקיים את מצוות אכילת מצה.

מה עשה ר' מענדל? פתח את התפירות בפלג העליון של מעילו, עטף את המצות בכמה כיסויים (בגלל בית הכסא) והכניס אותם לתוך מחבוא במעילו וכך במשך שנה תמימה הצניע את המצות עד לליל פסח שלאחריו. וכך עשה גם בשנה שלאחריה.

ואמר מי שאמר שמעולם לא קיים אדם את מצוות ה"מצה השמורה" כפי שר' מענדל קיימה...

*

מספרים על ר' מענדל בהיותו אסיר במצבים לא פשוטים, ובכל זאת ידע לשמור על מצב רוחו ובריאות גופו מתוך שליטה מוחלטת על כל הנעשה עמו..

מלבד הסבל הגשמי שלא יתואר, ממנו סבלו כל האסירים, סבל ר' מענדל גם מבידוד נפשי ורוחני בהיותו בין גויים ואסירים מושחתים ונוראים. ולמרות כל זאת הצליח להתמודד מול הבידוד על ידי שהיה שוקע במחשבתו בשיחות הרביים ובחזיונות חסידיים שהיו שמורים עמו.

ההתבוננות העמוקה וההתנתקות מהסובב אותו הביאה אותו לא פעם למצבים מסוכנים בהם לא היה אכפת לו מכלום, גם מבריאותו הרופפת. אך באישיותו החזקה ובהגיונו הבריא כלכל את צעדיו נכון והגיע להחלטה איתנה שיש לשמור על בריאותו ואת זאת עשה בתבונה שהצילה את חייו.

אחד הדברים שמבטאים את השליטה המלאה שלו על גופו גם בימים הקשים הוא הסיפור דלהלן: האסירים היו מקבלים פרוסת לחם נכבדה להחיות את גופם ורבים מהאסירים לא יכלו להתאפק ואכלו מיד את הפרוסה עד תומה, ואילו ר' מענדל ששלט על גופו היה אוכל רק את מחצית הפרוסה ואת המחצית השניה היה אוכל לפנות ערב, דבר ששמר על חייו לפי כללי הבריאות בימים ההם.
הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.