מערכת COL | יום ט"ז אדר א ה׳תשע״ט 21.02.2019

'שרביט הזהב' שקיבל ר' מענדל מהרבי • זיכרונות מהמשפיע

כשהיו שואלים את ר' מענדל שאלה שלא מצאה חן בעיניו היה עונה כך: ישנו מאמר החכם "שאלת חכם חצי תשובה" והרי לכאורה הוא סותר את האימרה "סתם מקשן - עם הארץ"? והא כיצד נדע להבחין בין שאלת חכם לעם הארץ שמקשה סתם? • רב שכונת השחמון באילת השליח הרב שמעון אייזנבאך, עם פרק נוסף של זיכרונות מהמשפיע הבלתי נשכח הרב ר' מענדל פוטרפס > מיוחד למגזין שישי ב-COL • זיכרונות מר' מענדל
'שרביט הזהב' שקיבל ר' מענדל מהרבי • זיכרונות מהמשפיע

הרב שמעון אייזנבאך

בפרק הקודם כתבתי על המפגש האחרון של ר' מענדל עם הרבי בדולרים והנה קיבלתי הודעה במסרון ובו נכתב כך:

"בפרק הזכרונות האחרון צויין שהפעם האחרונה בה ר' מענדל עבר בדולרים הייתה בכסלו נ"ב. יש לציין שעבר גם בחלוקת הדולרים הידועה בתשרי תשנ"ד.

בעיניי ראיתי שבעוד כל הנוכחים שלפו את הדולר מידו הק' של הרבי - כשעבר ר' מענדל, הרבי הושיט את ידו למלוא ארכה ווהגיש לו את הדולר".

וברוח ימים אלו ניתן להמליץ על כך את הכתוב במגילת אסתר "לבד מאשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב" ללא ספק היה ר' מענדל מאלה היושבים ראשונה במלכות שהרבי הושיט להם את שרביט הזהב שלו.



בספר ר' מענדל (עמ' 141) מסופר על שני בחורים מהעיירה ראקשיק שקראו להם פנחס ושניהם נקראו בשם "פיניע ראקשיקער" על שם העיר ממנה הגיעו. אחד ה'פנחס'ים התדרדר ונשר מחמת צוק העתים מעלילות הקומוניסטים.

פעם נפגשו שני ה'פנחס'ים שהיו משני עברי המתרס ופנחס החסידי שאל את פנחס הפורק עול כיצד הגיע לאן שהגיע? הרי מי שלמד בתומכי תמימים יודע את האמת לאמיתתה?

ענה לו פנחס שראשית הירידה היתה בשל כך שלמד את תורת החסידות לשם השכלה בלבד ולא הפנים את הדברים לעבודת השם בחיי היום יום ומכאן ההתדרדרות היתה בלתי נמנעת. ע"כ המסופר בספר ר' מענדל.

את המשך הדו שיח ביניהם שמענו מר' מענדל באחת ההתוועדויות: הת' פנחס החסידי שאל את פיניע מדוע אתה הולך ברחוב בגילוי ראש? הרי אם תתעורר לפתע בהרהור תשובה אמיתי כיצד תעמוד באמצע הרחוב ללא כיסוי ראש? וכי לא עדיף שתחבוש כיפה גם בשל החשש שמא תתעורר?

ענה לו פיניע הנושר: "אם תבוא התעוררות תשובה אמשוך [=איך וועל אויסרייסען] את חולצתי מעל גופי ואכסה בה את ראשי. הלוואי זי זאל אנקומען! [=הלואי שההתעוררות כבר תגיע!]...

אותו תמים חסידי פיניע ראקשיקער, היה אביו של החסיד ר' חיים שרייבר שהתגורר שנים רבות בכפר חב"ד והיה חשוך בנים ל"ע והיה בא להשתתף רבות בהתוועדויותיו של ר' מענדל בישיבה לאחר שגמר להתפלל באריכות ב"בית מנחם". פעמים רבות היו התמימים יושבים עמו בשבתות בשעות אחרי הצהריים ושומעים את דבריו וזכרונותיו מהימים ההם מעבר למסך הברזל. יהא זכרו ברוך.



באחת מתחילת שנות המ"מים ביקשו הנהלת הישיבה בתות"ל כפ"ח בה למדנו אז, לחזק את לימוד תורת החסידות בקרב התמימים שילמדו בלהט ובהתלהבות, מיט א"קאך". אחת העצות שהגתה ההנהלה היתה שר' מענדל יבחן את הבחורים בלימוד החסידות.

ר' מענדל שהיה המשפיע בישיבה, היה עוסק מטבע הדברים, בדרך כלל ב"עבודת" התמימים ופחות ב"השכלה" שלהם, ובהנהלה סברו שאם הוא המשפיע הראשי יכנס לתחום ההשכלה זה יעורר את הבחורים להתחזק גם בלימוד והבנת תורת החסידות.

ההנהלה הודיעה שבתאריך מסויים יבחן את כתתנו בחומר הנלמד. ר' מענדל הגיע למבחן והחל לטלטל אותנו מצד לצד. זכורני שאחד הנושאים שעמד עליהם היה הביטוי המוזכר במאמר הנלמד, "תמצית הבינה" הבאה לאחר השימוש בכוח הבינה המפרטת ומרחיבה את נקודת הברק המבריק של החכמה.

ר' מענדל עסק בשאלה האם בתמצית הבינה יש את אור השכל העוצמתי שיש בחכמה או שמא כאשר אור השכל 'ירד' לבינה אין כבר דרך חזרה לכוח החכמה. מצד שני הרי מהותה של תמצית הבינה היא לצמצם את האור הרחב ובכל תמצית יש אור גדול, וכן חקר האם ניתן לומר שמטרת תמצית הבינה היא לחבר את שני היתרונות של החכמה וגם זו של הבינה יחדיו.

סברא לכאן, סברא לכאן. כך ישב עמנו שעה ארוכה וליבן עמנו נושאים שדורשים העמקה חידד אותנו כדי לעורר אותנו להעמיק בכל ביטוי המופיע בחסידות לאשורו על בוריו.



ר' מענדל סיפר כי אחד התמימים נפל ברוחניות והתרחק מאור התורה והחסידות לאחר שהלך ללמוד באוניברסיטה הרוסית.

כאשר הזכירו אותו לברכה אצל הרבי הקודם. שאל הרבי האם ההתדרדרות שלו נובעת מהמוחין או מיצר הרע שמשכו דרך תאוות הלב. כאשר אמרו לרבי שהבעיה היא בלב הגיב הרבי הקודם כי אם זה מהלב הבחור ישוב לקדמותו, ואכן כך היה.



מחותני רבו הבלתי נשכח של כפר חב"ד הגר"מ אשכנזי ע"ה היה מתאר ומגדיר את שלשת המשפיעים הנודעים, כל אחד בתואר אחר ובהגדרה שונה.

ר שלמה חיים היה מחנך בחסד עליון. היה אומן במלאכתו. הוא ידע כיצד להגיע לעומק נבכי הנפש של מחונכיו ולחברם אליו בעבותות אהבה. היה פדגוג דגול במלא מובן המילה.

ר' ניסן נעמנאוו היה עובד ה' בתכלית. כל מהותו ועצמותו הייתה 'עבודה' והתבטלות.

ור' מענדל היה מריח ריח של נבילה ממרחק של קילומטר...



כשהיו שואלים את ר' מענדל שאלה שלא מצאה חן בעיניו היה עונה כך: ישנו מאמר החכם "שאלת חכם חצי תשובה" והרי לכאורה הוא סותר את האימרה "סתם מקשן - עם הארץ"? והא כיצד נדע להבחין בין שאלת חכם לעם הארץ שמקשה סתם?

אלא ש'סתם מקשן' (היה אומר את צמד המילים בהדגשה) הוא אחד שמקשה סתם ללא כל עיון והתבוננות אלא סתם מקשה ובלבד שיקשה ועל כך נאמר שהוא עם הארץ ואין להתייחס אליו כלל.



הוא היה אומר: "אל תחשוש לתת גמ"ח ליהודי. לכל היותר, אם לא ישיבו לך את הכסף, קיימת מצוות צדקה!"

הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.