הרב ארנשטיין היקר. (אני מתנצל ומבקש מחילה על ההספד שאתה כל כך שונא אבל 'אם לא עכשיו אימתי')

יש לי הערכה עצומה אליך.
גם בגלל שהיית תלמיד חכם גדול: היית בקי בנ"ך, הבקיאות שלך בש"ס שניסית להסתיר אבל זה לא הצליח לך.. וכבר שנינו כל הבורח מן הכבוד כו' .

שמעתי שהרבי אמר לך ביחידות ללמוד ד' חלקי שו"ע עם 'נושאי כלים' אז גם בשו"ע היית בקי. בחת"ת ורמב"ם שלטת ישר והפוך. 'קבלה' מאוד אהבת אז היית בקי בזוהר ובכתבי האר"י (וזה די נדיר) ועל בקיאות בחסידות אין מה לדבר.. לאורך ולרוחב מכל רבותינו נשיאנו גם מקומות בחסידות שלא לומדים בישיבות.. בהכל שלטת.
טוב, אולי אני קצת מגזים ברמת הבקיאות... אבל "אין עשן בלי אש"...

ניצול הזמן שלך היה יוצא דופן. בכל זמן פנוי היה אפשר לראות את שפתיך ממלמלות משהו. היית מכסה את השפתיים ביד כדי שלא נשים לב.. אבל שמנו לב, מילה במילה בלחישה כזאת "משמיע לאוזניו מה שפיו אומר" אבל רק לאוזניו.. אין לי מושג מה זה היה בדיוק .. אבל מה שבטוח שתמיד, בכל זמן פנוי עסקת בדברי תורה. ממש "לא פסיק פומיה כו".
גם הזיכרון שלך היה יוצא דופן. לא היה דבר ששכחת לא בתורה ולהבדיל לא בדברי חולין, פשוט התפעלנו מהזיכרון שלך.

היית מסור באופן נדיר למסירת השיעור כללי בתניא בכל יום ב 18.30, זכורני שסיפרת פעם שאפילו לחתונות חשובות ושאר אירועים חשובים שהיו כרוכים בנסיעה ארוכה מצפת אתה יוצא תמיד אחרי השיעור תניא. אכן, בשלושת שנותיי בישיבה החסרת מספר שיעורים שאפשר למנות על כפות הידיים.

השיעור השבועי בתורה אור - ליקוטי תורה היה 'לחם חוק' והקפדת עליו בכל שבוע. זאת מלבד מסירת השיעורים לכיתה בשיעור ב' בחסידות בוקר. (בשנים האחרונות)
קירבת אליך בעלי תשובה טריים וקירבת אליך בחורים בעלי כשרונות עם ידע נרחב. אלו ואלו ישבו אצליך בשיעורים בצוותא ואל כולם ידעת להתחבר ולהאהיב את לימוד החסידות ועבודת התפילה.

ההתוועדויות שלך לא היו 'מופע כריזמה' ו'הצגת יחיד'.. במקום זה הם היו ספוגות בתוכן איכותי ואותנטי שספגת מחשובי המשפיעים - ר' שלמה חיים קסלמן ע"ה, ר' מענדל פוטרפאס ע"ה ושאר זקני החסידים ומעל לכל משש השנים בהם זכית להיות אצל הרבי. כל התוועדות פתחת בתיאור מדוייק איך היה בתאריך זה אצל הרבי.

בשנים שלמדתי בישיבה ("שנות העיי"נים" ) היית מתוועד בכל שבת שלישית. התחלת בשעה 1.30 וסיימת לקראת מנחה... ולפעמים המשכת הרבה אחרי מנחה.. עמוק אל תוך מוצ"ש וזאת גם בשבתות הקיץ הארוכות. זאת מלבד ההתוועדויות ביומי דפגרא ובתאריכים חסידיים שנמשכו שעות ארוכות, מלאות וגדושות.

דרשת עבודת התפילה, דרשת אתכפיא והתהפכא, דרשת מאמץ בעבודת השם. דרשת קבלת עול. דרשת רצינות. דרשת התקשרות פנימית לרבי הכרוכה בעמל ויגיעה בקיום הוראותיו הק'.
חיית את זה בתכלית בכל רמ"ח אבריך ושס"ה גידיך.

כל המציאות שלך הייתה הנחלת עבודת השם פנימית בדרך חסידות חב"ד כפי שקיבלת מהמשפיע האגדי ר' שלמה חיים קסלמן אליו היית קשור כל כך ואיתו היית מזוהה כל כך.
הזיהוי היה כל כך הדוק. בישיבה, לכולם היה מונח בפשטות הרב ארנשטיין = ר' שלמה חיים..
פעם, ביום היארצייט של ר' שלמה חיים (י"ט אייר) ניגשנו אליך - אנכי ובחור נוסף ושאלנו בסוג של בדיחות למה הרב לא נוסע להר הזיתים, ענית לנו ברצינות שר' שלמה חיים רוצה לימוד החסידות בישיבה יותר מנסיעה חוויתית לירושלים.

נראה לי שזה קצת משקף אותך - ההבחנה בין טפל לעיקר, והעדפת 'עבודה' על פני 'חיצוניות'.
עסקת במסירות נפש בענייני עבודה ש"קצת נשכחו" מאיתנו בסערות דור השביעי.. תמיד ציטטת בדייקנות את ריבוי השיחות של הרבי שדורשות 'עבודה' כי זה טבענו כבני אדם לזכור את מה שקל ונוח ולברוח ממאמץ..
"עבדא בהפקרא ניחא ליה, אי האי (קבלת עול) לא שייכא ביה לא שריא ביה קדושה" היית מצטט,
"בקדושה צריך מאמץ, משאין כן 'בלעומת זה' הכל 'זורם'. "קליפה זה אותיות קל יפה" - אמרת פעם בחידוד.
היה לך כל כך המון מה לתת ואנחנו כל כך צריכים לקבל...

חבל על תלמידיך ומושפעיך הרבים בכל אתר ואתר.
חבל על הישיבה בה שימשת כמשפיע במסירות עצומה מעל 40 שנה בהוראתו הק' של הרבי,
חבל על הקהילה צפת שהיה להם קשר מיוחד איתך, וחבל גם על כללות אנ"ש.
אז יש לי המון עצב וגעגוע.

בדיוק בנקודה הזאת, עולה בעיני השיעור תניא הנפלא ששמעתי ממך בזמנו בשנות לימודי בישיבה, שיעור על פרק כ"ו בתניא על שלילת העצבות בתכלית, חשיבות השמחה מאידך ועל המרירות שכן באה בחשבון ובתנאי שמביאה לידי מעשה חיובי בפועל.

אז הרב ארנשטיין, אני רוצה להפוך את העצב למרירות חיובית של עשיה טובה. ואחריה בעז"ה שמחה אמיתית.

מבטיח לך להתחזק בלימוד התניא בפרט ובלימוד החסידות בכלל.
מבטיח להתאמץ קצת יותר בעבודת השם.
מבטיח לא לשכוח את התביעה הנוקבת שלך לעבודה פנימית.
בטוחני שלא תנוח ולא תשקוט עד תפעל התגלות הרבי תיכף ומיד ממש!