מאת: הרב יוחנן בוטמן, שליח חב"ד בחדרה

***

כל שנה כשמגיעים לתחילת חודש אדר מתנגן לנו השיר "משנכנס אדר מרבים בשמחה.."
על מה השמחה הגדולה? עוד מעט פורים! האמת שהרבה לפני כן. אנחנו חוגגים באדר עם משה רבינו. הוא נולד שנים לפני פורים אבל פורים התחיל בעצם איתו.

זה היה כשהמן סגר את כל הקצוות. הביא כסף ישירות לאוצר המלך אחשוורוש, הוציא ממנו הבטחה לשליחת איגרת 'קול קורא' להשמדת כל היהודים. חלילה. העולם היה לפני טירוף.. עדיין חסר לו עיתוי מוצלח מבחינתו.

הוא הפיל 'פור' גורל.

אף חודש לא נפל לו טוב, חוץ מחודש אדר, מדוע? משה רבינו נפטר בימים אלה, ז' באדר. אבל מה לעשות הוא גם נולד ביום הזה..?? זה כבר לא היה בתחום המידע שלו. כל החודש נהפך ליום טוב בגין הולדת משה רבינו באותו היום.

•

בפרשת השבוע שלנו 'תצווה', יש גם ביטוי לפטירתו. שמו נעדר במכוון מהפרשה, כאילו הוא איננו. אבל הוא הרי גם נולד, באותו יום? אם כן מדוע לא נראה את שמו, לו פעם אחת, בו בזמן שהוא הוא זה שמנהל את ההקמה של המשכן. הכול עובר דרכו. אם כן למה?

האמת שהפרשה מסמלת את פטירתו וגם את לידתו. הפטירה שלו ניכרת באי הזכרת שמו, לידתו ניכרת בנוכחות שהיא חזקה מאי פעם. הפרשה מתחילה "ואתה תצווה", מדברים לא אודות משה אלא למשה. אתה לשון נוכח. כך גם בהמשך. הוא בעצם הסיפור האמיתי של כל פסוק בפרשה.

חכמינו זיכרונם לברכה אמרו; "גדול הלידה שתכפר על המיתה". משה רבינו נמצא בכל אחד מאיתנו. כל יהודי יכול לגלות את 'משה רבינו' שבו. ואז יגיע לכוחות נעלמים אין סופיים.