הרב שמעון אייזנבאך

סיפר לי מו"ח רבי שמואל יהודה וינפלד שליט"א שבאחת התפילות שבהן הרבי עבר לפני התיבה בו' בתשרי, ישב ליד ר' מענדל ושמע ממנו כי למרות שהוא מתפלל בדרך כלל בשעות אחרות אבל כשהרבי שליח ציבור הוא מתפלל עם הרבי במנין משום שהתפילה של הרבי כשליח ציבור מעלה לנו את התפילות של כל השנה.

•

ר' מענדל לא אהב ל'הדביק סטיגמות' לאנשים הן למעליותא והן לגריעותא. לא הכל בעולם הוא שחור ולבן. יש גם אפור והרבה. הדבר בא לידי ביטוי באמרה שנאמרה פעם על ידו בהתוועדות: "לא כל ה'צידקעס' נמצאת אצל ברק'ע חן ולא כל ה'רישעות' נמצאת אצל פלוני בן פלוני (נקב בשמו)".

•

הרה"ג ר' יוסף יצחק הבלין רבה של קהילת חב"ד ברמת שלמה סיפר כי לפני שנים רבות בלמדו בכולל צמח צדק היו נוהגים האברכים לנסוע בפסח שני לכפר חב"ד על פי הוראת הרבי שלא להיות בקרבת מקום הקרבת הקרבנות בסמיכות לירושלים.

קבוצת האברכים שהגיעה מירושלים ביקשו מר' מענדל שיתוועד עמם והוא נענה להם בחפץ לב. באמצע ההתוועדות 'נטש' אותה אחד האברכים על מנת לחזור לירושלים. ר' מענדל הרגיש בו ושאל אותו מדוע הוא ממהר והלה ענה שאינו רוצה לאחר לביתו כדי שאשתו לא תדאג.

אמר לו ר' מענדל הרי יבוא יום לאחר אריכות ימים ושנים שאתה או רעייתך תפטרו מן העולם ואו אז בן הזוג יקבל את שוק חייו. כדי להקל ולרכך את הקושי הזה צריך לתרגל כבר עכשיו את הפרידה על ידי שמאחרים לבוא מן התפילה ומן השיעורים בכמה שעות ולפעמים צריך גם לא להגיע בלילה הביתה עקב התוועדות חסידית עד בוקר וזו סגולה בדוקה לכאב ההיפרדות.

כדי להמחיש זאת סיפר ר' מענדל שפעם ביקש ר' זושא וילימובסקי משכנו הקרוב שיתלווה אליו למשימה חשובה. כאשר ירד הלילה והשכן לא שב הלכה אשת השכן לרעייתו של ר' זושא ושאלה אותה אם איננה דואגת. גב' וילימובסקי ענתה שאין מה לדאוג. למחרת בבוקר הם עדיין לא שבו ושוב השכנה פנתה מודאגת לגב' וילימובסקי ששוב אמרה לה שאין מקום לדאגה. השכנה איבדה את סבלנותה ושאלה את גב' וילימובסקי מדוע אינה חוששת? גב' וילימובסקי ענתה לה שבעלה ר' זושא נוהג לצאת מן הבית לתקופות ממושכות ועד שלא עובר חודש ימים היא לא מכריזה עליו כנעדר...

ואם בענינים שבינו לבינה עסקינן, נזכר אנכי שפעם ביקש ממני ר' מענדל שאסור לביתו כדי למסור לו דו"ח ממפעל שיעורי התניא בישיבות. לאחר שקבע עמי לבוא אליו באותו יום, חזר בו ואמר שעדיף שאבוא מחר ויהיה לו יותר פנאי כיון שמחר נוסעת אשתו ללונדון ויהיה זמן שמחתנו...

•

ר' מענדל היה מתמסר ביותר למבצע תפילין והיה נוהג כל יום שישי לצאת להניח תפילין יחד עם החסיד ר' שלום פלדמן לתחנה מרכזית בראשון לציון.

מספרים שפעם נסע המשפיע הדגול ר' ניסן לרבי וראה שהתמימים שלו עוברים במטוס מאדם לאדם ומבררים אם הוא יהודי כדי להניח לו תפילין. ר' ניסן התפעל מאוד ואמר ליושב לצידו: "האט דאס קענען מיר ניט" [=את זה איננו מסוגלים לעשות].

ר' מענדל לא עשה לעצמו הנחות למרות גילו ועברו והיה מתאמץ להשתתף בקביעות במבצע תפילין.

פעם סיפר לנו בהתוועדות בשבת שביום האתמול ניגש לחייל וביקש ממנו להניח תפילין. החייל אמר לו: "סבא, אני מוכן להניח תפילין רק בשבילך. רק בגלל שאתה מבקש אך אני חושב שלא כדאי שאניח תפילין מפני שאינני עושה זאת בשביל א-לוקים". ור' מענדל מספר שענה לו: "זה בסדר גמור. אתה תניח בשבילי ואני יכוון שמעשיך יהיו לשם שמים".

פעם התבטא ר' מענדל שהנחת התפילין ליהודים אחרים יש בזה משום השלמה לאותם ימים שלא היו לו תפילין בבית האסורים.

•

עולם השליחות והשלוחים היו אצל ר' מענדל ערך קדוש ביותר והיא הצליח להנחיל אותו בקרב התמימים עמוק עמוק.

באחת ההתוועדות סיפר שביקר בדטרויט וביקשו ממנו לבחון את התלמידים בכיתה א'. כשנכנס לכיתה שאל את התלמידים לפי סדר מה ברא ה' ביום הראשון, השני, השלישי וכן הלאה והתלמידים הפליאו בתשובותיהם. כשהגיע ליום השבת שאל את אחד התלמידים מה ברא ה' ביום השבת?

הוא ציפה מהילד שישיב שביום זה הקב"ה שבת וינפש. אך הילד הרהר מעט וענה לו: "ביום השבת ברא ה' את הקדושה!" ר' מענדל התפעל מאוד ולא יכול להרגע. הוא התבטא כי תשובה כזו נעלית יכול לענות רק ילד שגדל בשליחות. רק ילד שגדל בקדושה העליונה יכול לחוש שבשבת הקב"ה ברא את הקדושה!

•

בהיותנו ב-770 בשנות המ"מים שמנו לב לעובדה מאוד מעניינת: כל אישיות רבנית או אחרת שהרבי היה מלווה לאחר יחידות עד למדרגות שמחוץ לבנין 770, היה בזה משום איתות לפרידה שיותר לא יתראו יותר.

כך היה אצל הרב יאלעס מפילדפיה. מידי חוה"מ פסח היה בא ליחידות פרטית אל הרבי וכשהרבי היה נפרד ממנו היה מלווה אותו לפתח גן עדן התחתון. באחת השנים הרבי ליווה אותו החוצה במאור פנים עד למדרגות ובאותה שנה הסתלק.

גם היחידות האחרונה של רבי מרדכי אליהו הסתיימה במאור פנים שלא היה זכור כמוהו ביחידויות קודמות והרבי ליווה אותו למרחק גדול.

כך היה אצל כו"כ וחבל שלא רשמתי באותם השנים את רשימת האישים שהרבי ליווה אותם ונפרד מהם באופן יוצא מן הכלל.

יש אומרים שזו הסיבה שהרבי יצא בסוכות של תשנ"ב לברך עם כל אחד מהחסידים על הלולב כדי להפרד מתוך המשכת ברכה ושפע.

את כל הנ"ל הקדמתי כדי לספר אפיזודה מעניינת עם ר' מענדל.

היה זה בפעם האחרונה שר' מענדל עבר בדולרים, כנראה בחודש כסלו תשנ"ב. (אשמח אם מאן דהוא ימציא לי את הקטע המדובר) וכאשר חלף על פני קדשו, הרבי החל לפתע לברך אותו בריבוי ברכות, באריכות ובמאור פנים.

ר' מענדל שקלט שמשהו כאן חריג נרעש ונפחד אמר לאחד ממקורביו בדאגה: "וואס האט הער גיוואלט פון מיר?" [=מה הוא רצה ממני?]. זמן ממושך שאל את המתלווה אליו בקול רם את השאלה הנ"ל פעם אחר פעם עד שהצליח להרגע אבל את התעלומה הוא לא הצליח לפתור. רק לאחר כ"ז אדר הבנו כי היתה זו פרידה.

•

בהתוועדויותיו היה מדבר פעמים רבות על ה'הנחות' של 'בעל הבית' שהם מחוייבות המציאות אצלו וצריך לעקור ולשרש אותם והיה מזכיר את האימרה ששמע מהרבי הקודם: "לא חתמנו חוזה עם הנפש הבהמית!" [=מיר האבען נישט געשריבען א קאנטרק מיטען נפש הבהמית!].