מאת הרב משה אורנשטיין ראש ישיבת תות"ל נתניה

ויהי בשלושים שנה. ליל ב' של ר"ח אדר ראשון תשמ"ט. הרבי בביתו. אם כן, התפילות התקיימו גם הן בביתו, ברחוב פרזידנט. יומיים קודם לכן, ממש לקראת שבת (תרומה), הגיע הרבי ל-770, ושתי דקות בלבד לאחר הבדלה כבר היה בדרכו חזרה לביתו. כשהרבי היה עוזב את 770 לטובת השהייה בביתו, הייתה עננה של עצב מתפשטת בלבבות. עבור מרבית הבחורים, המשמעות של נסיעה זו הייתה שהם יזכו לראות את הרבי רק בשבת הבאה, אלא אם כן יגיע תורם, ואז יזכו להיכנס יום אחד בשבוע.

ת"ל השגתי אישור כניסה יוצא מן הכלל לכל התפילות בבית הרבי. לרגעים במחיצת הרבי בסלון ביתו, היה קסם מיוחד. היום, ר"ח אד"ר, ניתן לחוש בבית הרבי התרוממות רוח. ערימות השלג שנערמו על המדרגות המובילות לבית הרבי, רק מעצימות את החוויה.

מה הכוונה התרוממות רוח? הנה דוגמה אחת. במנחה עמדו ארבעה חתנים לקבל את הסידור מידי הרבי, על מנת להתפלל בו את התפלה המיוחדת לפני חתונתם. הרבי מביט, במאור פנים ובמבט אוהב על כל אחד מהחתנים ומרעיף ברכות: אויס בעטען אלא גוטע זאכן.. זאל זיין בשעה טובה ומוצלחת.. בניין עדי עד על יסודי התורה והמצווה.. "און בהצלחה רבה".. ריבוי הברכות, השתלב עם "משנכנס אדר" (אגב, על הברכה "און הצלחה רבה" ניתן ללמוד ממימושה ע"י החתן ר' שמואל קמינצקי, שליח הרבי לדנייפרופטרובסק..).

אבל גולת הכותרת הייתה לאחר תפלת ערבית (כזכור, בבית הרבי). הרבי פנה לעבר המדרגות על מנת לעלות לחדרו הק' למעלה. לפתע נעצר והחל לומר: אזוי ווי היינט איז ראש חודש אדר, ספציאל, אז היינט איז צוויי אדר'ס, זאל מען מאכן פארבריינגען פריילכער הייט".

כאשר הגיע למדרגות, עמדה שם קבוצת אנשים שטסה באותו היום. הרבי ברכם בברכה המסורתית: "פארט גיזונטערהייט", אך תכף הוסיף בחיוך: זאלסט פארבריינגען אויף דער וועג.. פליען'דיקערהייט.." =תתוועדו בדרך.. תוך כדי תעופה..]. הרבי עלה במדרגות עם מאור פנים מיוחד ועודד את השירה במרץ רב.

הקהל שהיה נוכח בבית החל לצאת. גם אני וידידי הרב יעקב גולדשמיד, יצאנו תוך כדי שמשחזרים את האירוע המיוחד שזה עתה היינו עדים לו. כנראה שהיינו מהאחרונים ממש לצאת מהבית. לפתע שמענו את קולו של המזכיר ר' לייבל גרונר. שבנו תכף על עקבותינו. כמעט שהיינו לבדינו. והנה ר' לייבל עומד ומודיע שהרבי שולח משקה בתור השתתפות בפארבריינגען..

*
בואו נתוועד מעט תוך כדי תעופה. נחזור בזמן. פליען'דיקערהייט. יום ב של ר"ח אדר תרפ"ה. בסך הכל 94 שנים אחורה.

לפני מעט יותר מעשרים שנה הגיע לידיעתי כי בכפר ביל"ו שע"י רחובות, מתגורר יהודי בשם ישעיהו שר. ידיד קרוב לר' ישראל אריה לייב, אחיו של הרבי. בתור חבר קרוב לאח, הוא הכיר היטב אף את הרבי בימי בחרותו.

כשהגעתי לכפר ביל"ו התברר שאיחרתי את המועד. מר שר נפטר זמן קצר לפני הגעתי. אך לפני שבועות אחדים. נכנסתי לבקר את ביתו, הגב' צביה גרינשפן. ניסיתי לדלות ממנה. אולי שמעה אי- אלו דברים. תוך כדי השיחה, היא נזכרה לפתע, כי ביומן תיעודי, עב כרס, שכתב אביה לעצמו, ישנם גם דברים לזכרו של ר' ישראל אריה לייב.

עשרים ושניים עמודי מחברת נפרשו לפניי, תחת הכותרת "זכר לחברי וידידי לייבל שניאורסון". עדות מרתקת, בלשון המעטה, כתובה בידי עט סופר מהשורה הראשונה. עדות לתקופה עליה אנו יודעים מעט מאד. "כמעט בטוח אני שהנני השריד אחרון בארץ שחבר ללייבל בבחרותו ושיודע לספר עליו", כותב מר שר.

בזמנו, לפני קרוב לעשרים שנה, פרסמתי את היומן בשני חלקים בעיתון 'כפר חב"ד', ככתבו וכלשונו. בשנים האחרונות הדפיסו את היומן בספר 'שנים ראשונות'.
הנה עמוד אחד (מתוך 22), ככתבו וכלשונו.

"באחד מימי החורף של 1925 [תרפ"ה], דומני, באחד מימי ראשית חודש פברואר של אותה שנה, בביקור בביתם, גילה לנו מענדל (הרבי), כי לפי חישוביו המתמטיים ייתכן ליקוי חמה בעשרים וחמישה בפברואר באותה שנה [ראש חודש אדר תרפ"ה].

"אני, יונה כסה ועוד אחד מקרובי המשפחה, מטיה גור-ארי, גם עלם חריף שכל וחסיד, היינו מוקסמים מיכולת ראייה זו של מענדל ש', ומטיה זה הנהן מתוך אהדה והסכמה לגילויו של מענדל באמרו: היו בטוחים כי דברי מענדל נאמנים הם.

"אני, כדרכי, סיפרתי על כך גם לאחי בצלאל, לחברי ולבני משפחתי. בקוצר רוח ציפיתי לתאריך הנקוב הנ"ל. עברו ימים ושבועות, הכינותי לי גם זכוכיות מפוייחות, כנדרש, כדי להסתכל בשמש הנעלמת ובחושך האופף את כדור הארץ.

"סוף סוף הגיע היום המצופה והמקווה, אולם השמש כמנהגה נוהגת, מאירה את לבנת השלג כתמול שלשום. אין ליקוי ולא דובים ולא יער.

"כמובן, גם הפעם לא שיניתי ממנהגי לבקר את חברי לייבל שי', אולם בשיחה החטופה בה שיתף עצמו ולקח חלק גם מענדל נ"י, הרגשתי שפניו לא היו אתו. ברם, כאשר העירותי בזהירות, תוך כדי שיחה, כי הצטערתי מהעדר הליקוי, שלא התקיים, כי התכוננתי לאירוע, התעורר ר' מענדל משלוותו, והעיר מתוך בטחון מלא ובהרגשת מהימנות, כי חישוביו היו מדוייקים, וכי הוא נכון להוכיחם לכל מומחה בתחום זה.

"ואכן כעבור יום או יומיים הופיעה כתבה בשבועון "אוגוניוק-זיק" כי ליקוי חמה נראה בשלושה מוקדים, בחלקי תבל שונים, אבל לא בחלק ארצנו זה, וכי משלחות מדעיות הגיעו למקומות אלה לסקור ולחקור תופעה זו ולהסיק מסקנות.

"בביקור הבא בבית שניאורסון לאחר מכן, כאשר הודעתי לו על כך, ידע להגיב מתוך שמחה, ופניו נהרו. הוא חזר לשלוותו, כי עבודתו בתחום מערכת הכוכבים הייתה מהימנה".
עד כאן סיפורו של ראש חודש אדר תרפ"ה.

אולי היום, ר"ח אדר, מולד הלבנה מחדש, עת שלח לנו הרבי 'משקה', על מנת לשבת ולהתוועד, נבטיח לעצמנו להודות לקב"ה שבחר בנביאים טובים, לזכור ולעורר ולחיות עם העובדה שכל דברי הרבי הם אמת וצדק, ואכן דורנו הוא דור אחרון לגלות ודור ראשון לגאולה, ודבר אחד מדבריך אחור לא ישוב ריקם, ותכף ומיד נזכה להתראות עם הרבי, נשמות בגופים, ויקויים הייעוד: חפרה הלבנה ובושה החמה והיה ה' לך לאור עולם.

נזכיר לעצמנו את מה שמטיה גור-ארי, בשכלו החריף ובהרגש החסידי שלו, כבד ידע לומר לפני ד"צ שנה: היו בטוחים כי דברי מ' נאמנים הם.