לקראת שבת 'משפטים' מוגש לציבור אנ"ש המאמר הידוע ד"ה "לא תהיה משכלה" תשי"ב מבואר ומפורש, כחלק מסדרת 'ביאורים במאמרי רבנו' מאת הרב מנחם מענדל אשכנזי * תוכן המאמר, אופיו וצורת אמירתו פעלו רושם עז על המשתתפים במעמד אמירתו * בעת אמירת חלקו השני של המאמר התרגש הרבי מאוד ובכה בכי ממושך, ומתוך התאפקות המשיך את אמירתו. בשל כך זוכה מאמר זה לפרסום רב בין החסידים והתמימים.

קטע מתוך מכתב ששיגר הרה"ח ר' משה ע"ה גורארי'ה לאחד החסידים בארץ הקודש. המכתב מיום ב' ער"ח אדר ה'תשי"ב:

"בשבת קודש היה התוועדות. היה מאמר על הפסוק לא תהיה משכלה ועקרה כו' את מספר ימיך אמלא. והרבה דברי עבודה. הבכיות העצומות של כ"ק ממש קורעים הלב אף לב האבן. השתדל להתאפק בכל כחו ולא יכול והדמעות נגרו על השולחן. וכל דבר יצא מתוך פנימיות עומק הנשמה. לא הבנתי אף פעם מה זה הזזת הנפש ומרירות של עומק פנימיות הנפש. אין לעלות על הכתב ואין בכחי לתאר את מה שראיתי והרגשתי. דיבר איך שצריכים ליקר כל רגע. מה היו יכולים לעשות ומה עושים. וה' יתברך ימלא הימים כו'.

האמת אגיד לכם שאיני יודע לכתוב מה שמעתי כי כל כך היו הבכיות העצומות שלו מתוך תוכיות לב ונשמה, וכל כך היינו בהתפעלות און צו רירט עד שאיני יודע בדיוק המילים, אבל הכוונה ברורה לי. שכל רגע ושעה ויום יקר, ויהיה דין וחשבון, והאחריות והחוב והזכות. והעיקר הוא מה שלא נמסר בדיבור. עמדתי על ידו ממש וראיתי את ההתאפקות וההתאמצות שלא לגלות הצער והמרירות ושלא לבכות כל כך, אבל גדל מאד הפנימיות על כל מעצורי הנפש.

אחרי המאמר כמה רגעים לא היה יכול להרגע וניגב הדמעות. עבר במחשבתי איך מעיזים לפני כבוד קודשו לבוא .. ואצלו אשר כל רגע בחשבון, באים בסברות והבטחות שפעם יעשו ומתרצים העבר וכהאי גוונא. התביישתי לבין עצמי ממש.

להורדה: לחצו כאן