מערכת COL | יום י"ח שבט ה׳תשע״ט 24.01.2019

כשהרבי ביקש מר' מענדל לחזור על ששמע מר' לויק • פרק שישי

התשובה המפתיעה לרב יחזקאל סופר: "הרבי הוא יהודי חכם (א קלוגער איד) הוא ידע שאתה אוהב להתבדח ואני גם. נוכל ("צוזאמען ריידען") למצוא שפה משותפת..." • רב שכונת השחמון באילת השליח הרב שמעון אייזנבאך, עם פרק נוסף של זיכרונות מהמשפיע הבלתי נשכח הרב ר' מענדל פוטרפס > מיוחד למגזין שישי ב-COLזיכרונות מר' מענדל
כשהרבי ביקש מר' מענדל לחזור על ששמע מר' לויק • פרק שישי

הרב שמעון אייזנבאך

מספר הרב יחזקאל סופר שכאשר היה ביחידות שאל את הרבי על דבר שהציק לו, והרבי ענה לו שיתייעץ עם המשפיע ר' מנדל פוטרפס כנאמר ותשועה ברוב יועץ.

כאשר הגיע לארץ ואמר לו את דברי הרבי, אמר לו ר' מענדל: "הרבי הוא יהודי חכם (א קלוגער איד) הוא ידע שאתה אוהב להתבדח ואני גם, ושנינו נוכל ("צוזאמען ריידען") למצוא שפה משותפת...

*

ידועה היחידות של ר' מענדל שהרבי אמר לו שהתמימים הם ברובם יקרים שביקרים ואפשר שבכולם.

כאשר ר' מענדל סיפר על כך באחת ההתוועדויות ציין שהרבי אמר על התמימים שברובם הם יקרים שביקרים ואז הפנה את מבטו הצידה אל החלון ואמר "ואפשר שבכולם". זאת אומרת שבמבט רגיל רוב התמימים הם יקרים שביקרים, אבל יש מבט אחר, מבט שונה ומעמיק ובמבט זה המיוחד הרי כל התמימים כולם הם יקרים שביקרים.

*

סיפר שהיו שלשה צדיקים חשובים. ר' זושא מאניפולי, ר' לוי יצחק מברדיטשוב והבעש"ט הקדוש. ההבדל ביניהם הוא שר' זושא מאניפולי לא ראה מעולם חסרון אצל יהודי ואם היה חסרון היה רואה אותו אצל עצמו ומתקן אותו בעצמו ועל עצמו. ר' לוי יצחק מברדיטשוב היה רואה חסרון אצל הזולת אבל היה מוצא מיד לימוד זכות עליו ועומד ומסנגר על כל יהודי באשר הוא.

לעומת אלו השניים היה הבעש"ט רואה את החסרונות אצל בני ישראל, והסיבה לכך שראה את החסרונות לא בגלל שהיה בדרגה פחותה מר' זושא ור' לוי יצחק ח"ו אלא כיון שהיה נשיא הדור ונשיא ישראל ותפקידו של הנשיא הוא לתקן את בני ישראל ולכן אילו לא היה רואה החסרונות או שהיה מלמד עליהם זכות אמיתית לא היה יכול לתקן את החסרונות ולכן הוצרך שיראה אותן כפי שהן.

ר' מענדל היה מפטיר לאחר שביאר את הנ"ל, "און דער רבי זעט אלץ. [=הרבי רואה את הכל] ואין דבר נעלם ממנו" כי הוא מנהיג ישראל.

*

בכלל, ר' מענדל לא נהג "רעביסטעווע" למרות ההערצה הבלתי מסוייגת אליו בשונה ממשפיעים אחרים שנהגו מעט בהדרת כבוד.

אך היה בכל זאת יוצא מן הכלל ופלא אצלי, כאשר היה שר את הניגון "קול ביער אנכי שומע". ר' מענדל היה פותח את השיר ושר אותו בסולו מתחילתו לסופו כאשר כל קהל התמימים היה מנגן את הפזמון בין קטע לקטע. (בדומה למה שזכינו לשירת צמאה לך נפשי עם הרבי והקהל היה שר כן בקודש וגו').

*

בשנת תרפ"ט היה ר' מענדל אצל אביו של הרבי הגאון רבי לוי יצחק זי"ע ביקטרינסלב. בשעת רעוא דרעוין היה ר' לויק דורש לפני הקהל. ר' מענדל סיפר שבעשר - עשרים הרגעים הראשונים עוד איך שהוא היו חלק מן הקהל שהיו 'מחזיקים ראש' ומצליחים לעקוב אחרי דבריו. אבל מאוחר יותר הוא היה מדבר בעמקות כה נפלאה עד שהציבור כבר לא הצליח להבין את הדברים ובכל זאת היתה הדממה נשמרת וכולם ללא יוצא מן הכלל הקשיבו לדבריו עד תומם.

באחד מכינוסי השלוחי קודש שהתקיימה בסמיכות לכ' אב, התארח ר' מענדל בכינוס ובין הדברים חזר על תורה ששמע מר' לויק על המשנה בכלים על מחט הנתונה על מעלות המערה.

לאחר שדווחו לרבי על הכינוס ועל האמרה הנ"ל שהשמיע ר' מענדל ביקש הרבי לברר את הדברים לאשורם על בורים. ר' מענדל שנדרש להענות לבקשת הרבי ישב מכונס בתוך עצמו ומנסה להזכר בכל כוחו את הווארט ששמע למרות שחלפו עשרות שנים מאז שמע אותה.

ר' מענדל הבהיר כי כאשר הרבי מבקש לדעת את האמרה של ר' לויק חייבים לדייק בה בתכלית הדיוק ולכן ביקש שימתינו מעט כדי שיספיק לרענן את זכרונו. ולבסוף מסר את הדברים כפי שזכר.

באותו ערב הרבי התוועד ודיבר על האימרה של אביו בנושא המשנה האמורה אבל הרבי ביאר זאת באופן שונה מכפי שהעביר זאת ר' מענדל.

*

כאשר הגיע ר' מענדל לשנתו השבעים (תשל"ז), הצניע את גילו מהסובבים אותו ולא דיבר על כך מאומה כמה שנים. אך בשנות המ"מים דיבר על כך בהתוועדויות עם התמימים וציין את העובדה שבגיל שבעים גילה תובנות חסידיות חדשות. "איך האב דערהערט" ענינים חדשים ומחודשים.

חבל שלא רשמתי אז בשעתו את הדברים כולם.

אחד מהתבטאויותיו היו ששבעים שנה חלפו אצלו כהרף עין. ומעניין שגם ימיו הקשים ברוסיה שהיו נראים לפעמים כנצח, גם אותם כלל ב"הרף עין".

אחת התובנות שהיו לו לאחר שבעים שנה הוא שתמיד ידענו ש"באלע'באס" [=בעל הבית] הוא בהמה טמאה, אך לאחר שבעים שנה נקלט אצלו ש'באלע'באס' הוא בהמה טמאה ממש!!

*

ר' מענדל היה מוסר שיעור תניא מידי יום בערב בסוף סדר שני. בדרך כלל היה קורא את התניא בלשון הרב מבלי להתפלפל או להתעכב. אך מפעם לפעם היה 'זורק' אמרות מעניינות.

פעם כשלימד ששעת קריאת שמע ותפילה היא שעת מוחין דגדלות למעלה וגם למטה והיא שעת הכושר לכל אדם.. להעמיק דעתו.. ולעורר את האהבה כרשפי אש, אמר ר' מענדל שאם חסיד אורך לו זמן והוא מצליח להתעורר בתפילה לאחר הזמן הקצוב הרי אם נפעל המבוקש שבתפילה מאוחר יותר אזי אז הוא ה"זמן תפילה" שלו.

פעם אמר בהתוועדות כך: "לפעמים יש לאדם רק מחשבה זרה אחת בתפילה, ולפעמים הוא זוכה שיהיו לו שתי מחשבות זרות ואם יש לו סייעתא דשמיא הרי הוא זוכה לשלש מחשבות זרות". ופירש את דבריו:

לפעמים אדם מתפלל וכל התפילה יש לו מחשבה אחת ארוכה שמטרידה אותו ואינו יכול לכוון בתפילתו מאומה. לפעמים הוא מתעורר לכוון בקטע מסויים בתפילתו ואז המחשבה זרה שלו התחלקה לשתיים. ואם הקב"ה עוזרו והוא מצליח לכוון בקטע נוסף מהתפילה הרי המחשבה זרה שלו נתחלקה לשלושה חלקים...

שמעתי פעם מהרב משה וובר ע"ה משפיע דתורת אמת, שמצוות אנשים מלומדה גורמת לאדם להתפלל מבלי לעצור ולכוון ואפילו בתיבה אחת. מזל יש להם למתפללים שבשיר של יום צריך לומר את היום יום ראשון ושני, ואז בעל כרחו עליו לעצור את שטף מחשבותיו ולהזכר באיזה יום הוא עומד...
הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.